נתיב מאיר מו

פ"ו מה' גירושין ה' ז'

אבל הנשים והקרובים כשרים ואפילו הפסולין מדברי סופרים בעבירה כשרין לשליחות הגט. אבל הפסולין בעבירה מד"ת פסולין להבאת הגט ואם הביאו ה"ז פסול בד"א כשנתקיים הגט בחותמיו אבל אם לא נסמך בו אלא על דברי פסול בעבירה מן התורה אינו גט עכ"ל והשיג הראב"ד וז"ל ואם נתקיים בחותמיו ולא הוצרך לומר בפני נכתב למה אם הביאו פסול ועוד כשסמכו עליו למה אינו גט וכו' עוד השיג עליו וכתב ולא ידעתי מאין הוציא זה ועבד ועכו"ם הוא דקא פסול בגמרא לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין אבל מו שחלל שבת או בא על א"א למה יהיה פסול להביא את הגט והלא הוא ישראל גמור לכל דבריו עכ"ל ונ"ל דרבינו פסק בפ"א מ"ה גירושין הל' ט"ו כר"א דאמר עדי מסירה כרתי ובהל' ט"ז שם הביא חתמו בו שנים ועבר ונתנו לה בינו לבינה וכו' ה"ז כשר הואיל ועדים שבו כשרין והרי הגט יוצא מתחת ידיה ע"כ אלמא דאי אמרינן עדי מסורה עיקר מ"מ מהני גם עדי חתימה, וגם פסק בפ"ג מ"ה אישות ה' ט"ז ששליח נעשה עד שהן הן שלוחיו הן הן עדיו לענין קדושין ולפז"נ שיטת הרמב"ם דשליח הגט יכול להיות מעדי מסירה דהן הן שלוחיו וכו' ולכן איכא חשש שהשליח שהוא פסול בעבירה יהיה מעדי מסורה ולכן כתב הרמב"ם אם נתקיים בחותמיו אינו פסול הגט אלא מדרבנן אם הביאו הפסול בעבירה מד"א, דגזרינן שמא יהא מעדי מסירה בגט שלא יהא בו עדי חתימה דהיינו שלא יתקיים בחותמיו אבל אם נתקיים בחותמיו מד"א כשר. דאפילו בעדי חתימה גרידא הגט כשר אפילו לר"א כשיטת הרמב"ם, ולכן פסול רק מדרבנן דגזרינן דילמא אתי למיסמך עליו בעדי מסירה היכא דלא יהא עדי חתימה אבל אם לא נתקיים בחותמיו דהיינו שליכא עדי חתימה אז אם נסמוך עליו כלומר שיהא מעדי מסירה אז מן התורה אינו גט, ואין לתמוה הא הקיום הוא מדרבנן א"כ אפילו לא נתקיים אמאי מד"א אינו גט אם יהא מעדי מסירה דז"א כיון דפסול בעבירה מד"א חשוד הוא לזיופי וממילא אי ליכא קיום היה חששא ד"א. אבל אם פסול רק מדרבנן כשר דליכא גזירה דילמא אתו למיסמך עליו בתור עדי מסירה דאפילו ניסמך עליו ג"כ כשר מד"א, אבל בנשים וקרובים כשר דלא שייך ליגזר דבאשה יראו הכל ולא יצרפוה בעדי מסירה ובקרוב נמי לא יבוש לאמר כי קרוב הוא ולא יצרפוהו לעדי מסירה אבל פסול חשוד הוא להכשיל וגם יבוש לאמור דפסול הוא וממילא איכא חשש שמא יצרפו אותו בעדי מסירה וניחא שיטת רבינו. שם פרק ו' הל' כ"ח

וכן המביא גט והניח הבעל חולה או שהיה זקן נותנו לה בחזקת שהוא קיים. אבל אם הניחו גוסס שרוב גוססין למיתה ואע"פ שנתנו לה ה"ז ספק גירושין שאין גט לאחר מיתה וכו' ע"כ והקשה הלח"מ שם למה בפ"ד מהל' פסוה"מ כתב רבינו השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים למה לא חילק בין חולה לגוסס כמו שחילק כאן ובהל' תרומות ולא ידעתי טעם נכון לרבינו עכ"ל ונ"ל די"ל בדרך חידוד ששיטת הריב"ש הוא (ס' שעט) דרוב לא עדיף מב' חזקות ולכן כאן נמי אע"ג דרוב גוססין למיתה מ"מ כאן איכא חזקת חיים דבעלים וחזקת הקרבן שיש לו חזקה היתר להקריבו ורוב לא עדיף מב' חזקות ולכן יכולין להקריבו אפילו הניחו גוסס וילמוד רבינו שדברי רבא בגיטין שמחלק בין חולה לגוסס לא יהא רק בגט ובתרומה ולא בקרבן אע"ג דרע"א בתשובה סימן קצ"ח מצדד דרוב לא עדיף מב' חזקות היינו דספיקא הוה חדא דאינו מוכרח ורבינו יוכל לסבור דודאי הוה. ועוד כפי שביארנו לעיל (בהל' ציצית) לדעת הרוקח אם הרוב אינו יכול להכריע וליפסוק הדין בתור ודאי אז לכו"ע אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה עיי"ש א"כ כאן כיון דאיכא ב' חזקות לא יוכל ליפסוק הרוב דין ודאי כי בכל אופן ישאר ספק א"כ אמרינן סמוך מיעוטא לחד חזקה ונוקמא על חזקה השנייה א"כ ניחא שמקריבין הקרבן אפילו הניחו גוסס. אבל כאן בגירושין איכא רק חזקה אחת חזקת חיים ואין לומר דאיכא כאן נמי שתי חזקות חזקת חיים וחזקת א"א ז"א דחזקת א"א לא שייך אלא כשמסופקים אם יהא עליה דיני א"א. אך כאן מסופקים אם יכולים ליתן לה גט ואם יתנו גט ממילא לא יהא עליה דיני א"א ממילא לא שייך חזקת א"א ע"ז וכן לגבי אכילת תרומה לא שייך חזקת א"א דחזקת א"א לא שייך אלא כשמסופקים אם יש עליה דיני איסור א"א אבל דין אכילת תרומה לא שייך לאיסור א"א שיש עליה אלא מקנין אישות שיש לבעל עליה ולא שייך לענין אכילת תרומה אלא חזקת היתר אכילה