נתיב מאיר מה

אלא על גט אחד שיש בו שמות כשמות אלו הרי זה בחזקתו ותתגרש בו ואע"פ שמצאו אחר זמן מרובה ובמקום שהשיירות מצויות והוחזקו שם שנים ששמותיהן שוין עכ"ל והקשה הלח"מ דבגיטין כ"ז: אמרו דדוקא שאמר נקב יש בצד אות פלוני אבל נקב בעלמא לא משום דמספקא לן אי סימנין דאורייתא או דרבנן אבל אי הוה ידעינן דסימנין דאורייתא בנקב בעלמא סגי והא רבינו בהל' גזילה ואבידה פי"ד כתב דסימנין ד"א וא"כ תימה היא איך כתב כאן נקב בצד אות פלוני לא הול"ל אלא נקב בעלמא וצ"ע עכ"ל ונ"ל דביבמות ק"כ. מוכיח שם מברייתא דמצאו קשור בכיס וכו' ואפילו לזמן מרובה מוכיח דסימנין ד"א ולכאורא יקשה הא מרישא דברייתא מוכח ההיפך הובא בגיטין כ"ז: ואפילו שהה ויש בו סימנין מעידים עליו דאמרי נקב יש בו בצד אות פלוני ולכאורא מוכח מזה דסימנין לאו ד"א כיון דצריך לסימן מובהק אלא עכצ"ל דמיירי בשהה ובשיירות מצויות ובהוחזקו ולכן אפילו סימנין ד"א צריך סימן מובהק דוקא ולפז"נ שיטת הרמב"ם שהרמב"ם מיירי בשיירות מצויות ובהוחזקו ובזמן מרובה כמו שכתב בהדיא ולכן אפילו סימנין ד"א צריך סימן מובהק דוקא אבל רב אשי בגיטין כ"ז: מיירי רק בזמן מרובה אבל לא מיירי גם בשיירות מצויות והוחזקו ולכן אמר דאי סימנין ד"א אין צריך דוקא סימן מובהק אלא סגי בסתם סימן ורק משום דמספקא ליה סימנין או ד"א או דרבנן לכן צריך סימן מובהק דוקא וכן הביא הר"ן שם בגיטין בשם יש מי שאומר דר' ירמיה ורב אשי סבירא להו כלישנא בתרא דר' זירא דלא בעינן תרתי אלא כל ששיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו אי נמי הוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות לא מהדרינן ומש"ה נאדו מאוקימתא דלא משמע להו דברייתא בשאין שיירות מצויות ולא הוחזקו דאי הכי פשיטא וכו' ע"כ אלמא דרב אשי לא מיירי בהוחזקו ושיירות מצויות לכן אמר דוקא אי סימנין דרבנן אז צריך סימן מובהק אבל אי ד"א לא צריך סימן מובהק אבל רבינו דמיירי אחר זמן מרובה ושיירות מצויות והוחזקו לכן מצריך סימן מובהק אפילו אי סימנין ד"א. שם פרק ד' הל' ז'

המקרע על העור תבנית כתב או שרשם על העור תבנית כתב ה"ז כשר וכו' ע"כ והקשה המ"מ שבירושלמי איתא הקורע על העור כתבנית כתב כשר הרושם על העור כתבנית כתב פסול ובתוספתא איכא להיפך שהקורע פסול והרושם כשר ויש תימה על רבינו למה הכשיר שניהם כן הקשה המ"מ וכן הקשה הר"ן והניחו בצ"ע

ונ"ל דאיתא בגיטין י"ט. עדים שאין יודעים לחתום רב אמר מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו ופירש"י מקרעין מסרטין בסכין ושמואל אמר באבר ר' אבהו אמר במי מילין וכו' ר"פ אמר ברוק וכן אורי ליה ר"פ לפפא תוראה ברוק ובמאי קמפלגי אמוראים אלו ונראה פשוט דבזה פליגי דלרב דאמר מקרעין להם וכו' לא הוה כתב על גבי כתב אם וחתומו על הקרע דקריעה לא הוה כתב ולשמואל הוה הקריעה כתב ולכן לא מתיר אלא לרשום באבר ולרב אבהו הוה באבר כתב ולכן לא מתיר דוקא אלא במי מילין ורב פפא מתיר דוקא ברוק דמי מילין נמי הוה כתב וא"כ לר"פ מוכח דקריעה הוה כתב וגם רשימה נמי הוה כתב מדלא מתיר אלא ברוק ולא בקריעה ולא ברשימה ובז"נ דהרמב"ם פוסק כר"פ בפ"א מה' גירושין הל' כ"ג ומסתבר משום דר"פ אורי לפפא תוראה דהיינו הלכה למעשה וממילא ניחא כיון דפסקינן כר"פ דדוקא ברוק ממילא מוכח דאסור לקרוע להם נייר חלק וגם לרשום בסכין בלא סריטה משום דהוה כתב והוה כתב על גבי כתב וכיון דהוה כתב ממילא בגט כשר הקורע והרושם ולכן פסק רבינו דשניהם כשרים בגט אך נענין מי מילין פסק הרמב"ם לא כר"פ אלא כרב יוסף (גיטין כ'.) שאין מי מילין על גבי מילין (פ"ד הל' גירושין ה"ב) ולפ"ז צ"ל דמה שכתב רבינו המקרע על העור וכו' הוא לאו דוקא דה"ה על נייר נמי אלא כתב על העור משום דרוצה לכתוב לשון התוספתא והירושלמי אך לכאורא יקשה התוספתא איך יוכל היות דקורע פסול ורושם כשר דקורע לא הוה כתב ורושם יהא כתב? וי"ל דכוונת התוספתא במה שכ' דקורע פסול הוא כן דקורע תמונת האותיות בעור מעבר לעבר ולכן פסול דלא הוה ספר כיון שליכא עור תחת האותיות והוה כמו אותיות פורחות באויר כלומר דלא הוה ספר אבל הרושם בסכין כשר, וממילא בדין קורע לא פליגי אהדדי התוספתא והירושלמי דהקורע דהירושלמי דמכשיר לא הוה מעבר לעבר. (ואולי הרושם דאיתא בתוספתא דכשר הוה אותה הפעולה כמו קורע שאיתא בירושלמי כיון דלא הוה מעבר לעבר קרי ליה התוספתא רושם וא"כ לא פליגי כלל התוספתא והירושלמי לפ"ז וצ"ע).