נתיב מאיר מד

הל' גירושין. פרק א' הל' כ"ה

גט שיש עליו עדים ואין בו זמן או שהיה מוקדם או מאוחר וכו' כל אלו פסולין וכו' ע"כ והשיג הראב"ד וז"ל טעה במאוחר דכשר להנשא בו ולא תומא לזמן הגט אלא מדקיימא בב"ד בגיטה וכו' ואומר אני שאוכל את פירותיה עד אותו זמן ואינה כתובתה עד אותו זמן שלכך איתרו וכמי שהתנה עמה הוא וכל הפוסל גט מאוחר מפריז וכו' דאי הוה פסול עד שהשיב רבי את ר' חנינא ב"ג משטר מאוחר ומתרץ קסבר אין כותבין שובר ישוב עליו מגט שאינו יכול לתרץ אלא ש"מ לדברי הכל כשר וכו' עכ"ל והקושיא האחרונה של הראב"ד מרבי הוא כן דאיתא ב"ב קס"ד: מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט כן סובר ר"ח בן גמליאל השיב רבי לדברי ר"ח בן גמליאל והלא במקושר מלך שנה מונין לו שתים וזימנין דיזיף מיניה זוזי במקושר וכו' ופרע ליה וכו' וכתיב ליה תברא וכי מטי זמניה משוי ליה פשוט וא"ל השתא דיזפת מנאי ומשני קא סבר אין כותבין שובר ועיי"ש וממילא ליכא חשש ע"ז הקשה הראב"ד לדברי הרמב"ם שגט מאוחר פסול ישיב ליה מגט דאם יעשהו פשוט יהא מאוחר אלא ש"מ שגט מאוחר כשר זהו ביאורו של הראב"ד והרא"ש פ"ב דגיטין סימן ה' כתב על דברי הראב"ד וז"ל ודבריו אינם מבוארים כיון דהבעל מצוה לכתוב הגט ומגרש על כרחה למה תפסיד האשה פירותיה אם הבעל צוה לאחר הזמן אלא כך יש ליישב דבריו להכשיר הגט ואם נכתב הזמן מאוחר מדעת האשה אז מחלה האשה פירותיה לבעל עד זמן הכתוב בגט וכו' ואם נכתב שלא מדעת האשה תראה האשה גיטה בב"ד ויכתבו לה בב"ד שהיום נתגרשה וזכתה האשה בפירותיה עד שיביא הבעל ראיה שמדעתה נכתב הזמן מאוחר בגט עכ"ל אך קשה שדברי הראב"ד נאמרים סתם ומשמע שאינו מחלק כן

ועוד יקשה קושית הראב"ד על הרמב"ם ולכן נ"ל כי הרמב"ם ג"כ ילמוד כהראב"ד דהוה כהתנה שיהא הפירות שלו עד זמן הכתוב בגט אך לא בגדר תנאי שיהא הפירות שלו כיון שהגט בעל כרחה לא תקיים התנאי ולא יהא גט אך בנדר שיור דהוא משייר הקדושין עד זה הזמן לענין פירות אע"ג דפירות דרבנן מ"מ שייך שיור כמו בירושת הבעל דבגיטין פ"ה הוה איבעיא דלא איפשטא חוץ מירושתיך וכן הביא הרמב"ם פ"ח מה' גירושין ה"ו דהוה ספק מגורשת אע"ג דהרמב"ם פוסק דירושת הבעל דרבנן מ"מ שייך שיור וה"נ נ"ש אך לכאורא יקשה א"כ יהא חיסרון משום שיור אך ז"א כיון דהוא רק לזמן דאימתי מספקא ליה להגמרא רק אם השיור הוא לעולם אבל כאן דאינו רק לזמן אינו חיסרון משום שיור ובז"נ דהרי"ף לומד בסברת רב אשי בגיטין ט'. דאמר משום דלאו כרות גיטא הוא ומפרש הרי"ף כן כיון דשייר קרקע כל שהוא הוה ליה לרביה זכות בגיטא ופסול הגט וכן פוסק רבינו בפ"ז מה' עבדים ה"א וה"נ ילמוד רבינו דכאן החיסרון בגט מאוחר כיון דכתוב בגט השיור של פירות ומשום זה הוה ליה פירות עד זה הזמן וממילא הוה ליה זכיה בגט והוה חיסרון בכריתות ומשום הכי הגט פסול והראב"ד ילמוד כשיטת תוס' ורש"י ברב אשי ולכן סובר הראב"ד שהגט כשר אך לכאורא יקשה א"כ יהא מאוחר פסול מד"א להרמב"ם ומכיון שהוא לומד ביחד עם אין בו זמן משמע שהוא מדרבנן אך י"ל כיון דהזכות בשטר הוא רק לזמן ממילא מד"א כשר אלא הוא מטעם גזירה דגזרינן אטו משום זכות בשטר לעולם ולכן פסול רק מדרבנן ולפז"נ קושית הראב"ד דהקשה מב"ב. ישיב רבי את ר"ח בן גמליאל מגט דיהא מאוחר ולא יוכל לתרץ כמו בשטר אלא ש"מ דגט מאוחר כשר ובז"נ כיון דאמרינן דהוה חיסרון בגט מאוחר מטעם דלא הוה כרות גיטא וכהנ"ל ורב אשי לא אמר כן אלא אליבא דת"ק אבל לר"ש בר פלוגתא דת"ק דאמר לעולם הוא בן חורין וכו' לא הוה חיסרון היכא דיש לו זכות בגט משום דלאו כרות גיטא הוא לכן לא אוכל להשיב רבי את ר"ח בן גמליאל מגט דבגט לא שייך אלא החיסרון משום דלאו כרות גיטא הוא ודילמא ר"ח בן גמליאל סובר כר"ש דלעולם הוא בן חורין וכו' ולדידיה לא הוה חיסרון באופן זה משום כרות גיטא ולדידיה כשר ולכן פריך משטר ולעולם אימא לך דגט מאוחר פסול אליבא דדינא דנקטינן כת"ק וכטעמא דרב אשי. שם פרק ג' הל' י"א

היה לעדים בגט סימן מובהק כגון שאמרו נקב יש בו בצד אות פלוני או שאמרו מעולם לא חתמנו