נתיב מאיר מ

המצוה וא"כ כ"ש כאן אם עושה הוה מצוה אבל ליכא חיוב לכן לא הוה נשבע לבטל את המצוה וכן יש להסתפק אי במצוה כגון זה שאינה חיובית אי שייך עוסק במצוה פטור מן המצוה אפינו ממצוה חיובית או לא ויש להביא ראיה מסוטה מב. מחלוקת ר"ו ות"ק במלחמה שהיא למעוטי עכו"ם דלא ליתי עלייהו היינו שיחליש אותם כדי שלא יוכלו להתגבר על ישראל ויצרו להם ת"ק קרי להו רשות ור"י קרי להו מצוה ונ"מ שיהא בזה עוסק במצוה פטור מן המצוה אלמא כה"ג שאינו חיוב גמור אלא שאם עושה זאת יש לו מצוה איכא פלוגתא בזה אי יש לו דין מצוה לענין עוסק במצוה פטור מן המצוה וכיון שהרמב"ם פ"ז מהל' מלכים הל' ד'. כתב בד"א שמחזירין וכו' במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכנה מחופתה ע"כ מדהביא דברי ת"ק ולא הזכיר אבל במלחמת חובה וכו' כר"י ש"מ שפסק כת"ק ממילא מוכח שמצוה שאינה חיובית ל"א עוסק במצוה פטור מן המצוה ואח"כ ראיתי בנתיבות על חו"מ סימן ע"ב שכתב בגבאי צדקה ל"ש שיהא ש"ש משום פרוטה דר"י משום דפרוטה דר"י שייך דוקא במ"ע המוטלת עליו ואינו רשאי לקבל שכר כגון השבת אבודה אבל להיות גבאי אין חיוב עליו ורשאי לקבל שכר והביא ראיה מב"מ נ"ח. מהשוכר את הפועל לשמור את הפרה ואת הזרעים דאם אין נותנים לו שכר לא היה ש"ש ותקשי והא ש"ש משום פרוטה דר"י אלא מוכח דאין עליו מ"ע ויכול ליטול שכר ע"ז ע"כ ולכאורא יקשה מה בכך שאין עליו חיוב אבל מ"מ אם עושה יש לו מצוה ושייך עוסק במצוה וכו' וא"כ יהא ש"ש אלא מוכח דבמצוה שאינה חיובית ל"א עוסק במצוה פטור מן המצוה אלמא דהנתיבות סובר כדברינו הנ"ל אך הראיה שהביא הנתיבות מהשוכר את הפועל וכו' אין נותנין לו שכר שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו והקשה והא ש"ש משום פרוטה דר"י ומוכיח מזה שבגבאי צדקה ל"א פרוטה דר"י וכהנ"ל ע"כ יש לדחות זאת דבשבת לא שכיחא שיבקש עני ריפתא כו מסתמא כבר הכין מע"ש וגם חייבים ליתן להם מזון ג' סעודות מצדקה ולכן לא שכיחא ולא הוה ש"ש משום זה אך מקור להנתיבות יהא מגמרא סוטה הנ"ל. אך רש"י ב"ק צג. כתב דאם הפקיד אצל חבירו מעות של צדקה ע"מ לחלקם לעניי אותו העיר ופשע בשמירתם חייב דממון שיש לו תובעין הן דכיון דקייץ להו וכו' וכן נראה לומר דאפילו בגניבה ואבידה מחייב בהא כש"ש דעוסק במצוה הוא וכו' ע"כ אלמא דסובר דשייך פרוטה דר"י כה"ג גם במצוה שאינה חיובית וא"כ יקשה על הש"מ מגמרא סוטה הנ"ל אך י"ל דיפסוק כאידך מ"ד שם דבמצוה שאינה חיובית נמי אמרינן עוסק במצוה פטור מן המצוה וצ"ע. שם פ"ד הל' ט"ז

המקדש אשה שחציה שפחה וחציה ב"ח אינה מקודשת קדושין גמורין עד שתשתחרר וכיון שנשתחררה גמרי קדושיה כקדושי קטנה שגדלה ואינו צריך לקדשה קדושין אחרים בא אחר וקידשה אחר שנשתחררה ה"ז ספק קדושין לשניהם עכ"ל והשיג הראב"ד כיון שסובר שקידושין גמורין מן התורה למה אם בא אחר וקידשה אחר שנשתחררה אסרה על הראשון וכו' וכן הקשה הר"ן והרה"מ והעוניו"ט תירץ דהרמב"ם סובר דגמרי קדושין מטעם ספק דאוקמא אחזקת א"א דאיכא ספק אי גמרי או פקעי אחר שנשתחררה ולכן אוקמא אחזקת א"א שהיתה א"א קודם שיחרור (אע"פ שספיקא דדינא הוא מ"מ סובר שאוקמה אחזקה) אבל אם קידשה שני כתב רבינו דהוה ספק קדושין לשניהם כי כאן אינו יכול להכריע החזקת א"א למי היא מקודשת כי החזקה מראה שהוא א"א אבל לא נמי היא מקודשת אבל אי לא קידשה אחר אז אמרינן דגמרי לראשון מטעם חזקת א"א ע"כ אבל יקשה זאת דרש"י פירש בפ' השולח מ"ג: דמ"ד פקעי קדושיה משום דנשתחררה הוה כקטן שנולד ע"כ וא"כ לא שייך כאן חזקת א"א דאשה כזו לא הוה לה חזקת א"א מעולם דלא שייך כאן שנעמוד הדין דגמרי ולא פקעי מטעם חזקת א"א דהא אי הדין דפקעי לא הוה לה חזקת א"א מעולם דהוה כקטן שנולד לרש"י

ולכן נ"ל בדרך חידוד די"ל דמיירי רבינו שקידשה השני קודם שיחרור שיחול מיד לאחר שיחרור דכן יש גירסא בספרי רבינו בא אחר וקידשה ואח"כ נשתחררה הובא בהר"מ ומטעם דבשלבל"ע לא הוה חיסרון דמיירי שקיבלה שטר שיחרור שיחול לאחר ל' ואינו אלא מחוסר זמן ולא הוה דבשלבל"ע לדעת המ"ל אם יקדשה שיחול לאחר שיחרור כמו במקדש לקטנה לאחר שתגדיל לדעת המ"ל דלא הוה דבשלב"ל דזמן ממילא קאתי ואם נחלק כיון דיכול נחזור בתוך לי לא דמי להמ"ל ולא הוה מחוסר זמן י"ל דעשה חלות שיחרור כמו מעכשיו ולאחר ל' לר"י דשיורא הוא ופירשו תוס' קדושין ס'. דמעכשיו יתחילו