נתיב מאיר לח

חשיב זאת לאפשר בלא שבות שיקדש שיחול לאחר שתמות דהא לדברי התה"ד וכפי שביארנו אם יקדש לאחר ל' לא יוכל לברך אחר המעשה קודם החלות וה"נ ל"ש שיברך ביו"כ כיון דלא עביד מעשה עתה לא יוכל לברך ברכת אירוסין וקודם יו"כ נמי לא יוכל לברך בשעת מעשה שמא לא תמות הראשונה ולא יחול הקידושין ויהא ברכה לבטלה לכן לא חשיב כאן אפשר בלא שבות שיקדש שיחול לאחר שתמות כיון שלא יוכל לברך ולכן מותר לקדש ביו"כ שאין שבות במקדש אך לכאורא מוכח ממגילה ד'. ר"י אמר לכן אין קורין המגילה בשבת מפני שעיניהן של עניים וכו' ופירש"י ואי אפשר בשבת ליתן מתנות עניים ויקשה לכאורא יתנו להם קודם שבת שיזכו בשבת אלא מוכח שגם זה אסור משום שבות. אך יש לעיין דהובא בבאה"ט באו"ח סימן תרצ"ה חקירה אם שולח מתנות קודם פורים והגיע לידו בפורים אם יוצא י"ח משום מ"מ או מתנות לאביונים כיון ששלח קודם החיוב ע"כ ולכן י"ל שמכאן יהא מוכח שלא יצא ולכן ליכא עצה ליתן להם קודם שבת ואין ראיה שאסור משום שבות אם יתן קודם שבת שיזכו בשבת אך במ"א סימן תרצ"ד הובא בשם בהמ"א שלא יתן להם קודם פורים דלמא אכלי להו קודם וכו' אלמא דיצא אם נותן להם קודם פורים שיזכו לאח"כ אי לא אכלי א"כ יהא מוכת שוב כהנ"ל שגם זה יהא אסור משום שבות כיון שהחלות יהא בשבת ולכן אין קורין את המגילה בשבת וכו' אך י"ל דזהו ג"כ הטעם בגמרא דחיישינן דלמא אכלי קודם ולכן ליכא עצה נקרא המגילה בשבת וליתן המתנות קודם וכו' אלא דיש להעיר על התה"ד דלכאורה יש לחקור בפדיון הבן שמחויב לפדות כשהוא בן ל' יום איך הוא אי קודם ל' ליכא שום דין והחיוב חל ביום ל' או דחיוב איכא קודם ל' לפדות לאחר ל' ונ"ל להביא ראיה מהרמב"ם פי"א מה' בכורים ה' כ' ילדה שני זכרים ואין ידוע איזה מהן הבכור מת האב בתוך ל' ינתן מן הנכסים ה' סלעים לכהן מפני שכבר נתחייבו הנכסים ולכאורא יקשה הא החיוב קודם ל' ליכא ומאי שייך שנשתעבדו הנכסים וא"כ כל אחד מהבנים ספק ואמאי ינתן וכו' אלא מוכח שדין חיוב איכא גם בתוך נ' על לאחר ל' לכן שייך שנשתעבדו הנכסים מחיים דאב וא"כ לכאורא וקשה על התה"ד אמאי אין יכול לברך עתה כיון דבשבת אין יכול לפדות ועתה יש עליו חיוב לפדות על יום נ"א שהוא בשבת וממילא מחויב לעשות עתה מעשה הפדיה כדי שיהא פדוי בשבת ושייך ג"כ לברך ע"ז וא"ל כיון שעתה אין חיוב גמור לפדות לא שייך לברך וצונו ז"א דאיתא קדושין ל"א. בתוס' ד"ה דלא וז"ל מכאן מדקדק ר"ת דנשים מברכות על מ"ע שהזגר"מ אע"ג דפטורות לגמרי דאפילו מדרבנן לא מחייבי וכו' דאלת"ה היכי שמח רב יוסף והלא מפסיד כל הברכות כולן ע"כ והקשה הרא"ש שם בפ"ק סימן מ"ט איך תאמר וצונו במילתא דלא מחייבא לא מד"א ולא מדרבנן ע"כ

ונ"ל דאיתא בעירובין צ"ו: דפריך שם אמאי לא מיחו חכמים במיכל בת שאול שהיתה מנחת תפילין ופירש"י משום בל תוסיף היה להם למחות ובתירוץ שני בתוס' שם פירשו את שיטת רש"י שהיא מד"א ומשני כר' יוסי דנשים סומכות רשות ותקשי ס"ס הא הוה בל תוסיף ואמאי נשים סומכות ומאין הוא הלימוד של ר' יוסי שהתורה התירה כאן איסור בל תוסיף

ונ"ל דקי"ל לילה ראשונה של פסח חובה לאכול מצה ושאר ימי הפסח רשות (פסחים צ"א:) והביא הגר"א ז"ל מירושלמי דכל שבעת ימי הפסח מצוה איכא לאכול מצה ולא חיוב גמור ולכן פטור מתפילין גם בחוה"מ דהוה אות, אבל לילה הראשונה חובה היא לאכול מצה וכן איתא פסחים ע"ט: נשים בראשון לחד מ"ד הוה רשות או בשני הוה רשות לכו"ע וא"כ לכאורא יקשה אמאי יכולות להביא קרבן פסח הא הוה חולין בעזרה כמו שפירשו תוס' שם פ': ד"ה נזרק כיון דמד"א פטור הוה חולין בעזרה וא"כ יקשה כנ"ל אלא ע"כ מזה ומהירושלמי הנ"ל מוכח דיש שני גדרים במצוה יש מצוה חיובית דאם אינו עושה עובר על מ"ע. ויש מצוה שאינה חיובית דהיינו שאינו עובר על מ"ע אם אינו עושה אך אם עושה יש לו מצוה וזהו נקרא רשות וזהו נשים בראשון רשות ולכן לא הוה חולין בעזרה וכן מצה כל שבעת ימי הפסח הוה מצוה ולא חיוב וכן בנשים סומכות רשות לכן לא הוה בל תוסיף שאם עושות הוה מצוה וזהו דמשני הגמ' בעירובין על הא דפריך אמאי לא מיחו בידה חכמים משום בל תוסיף לשיטת רש"י נשים סומכות רשות כלומר ואם עושות הוה מצוה וכן במ"ע שהזגר"מ נמי דנשים אינן מחויבות אבל אם עושות הוה מצוה ולכן ליכא בל תוסיף ולכן לא מיחו חכמים במיכל בת שאול שהניחה תפילין וכן משמע לשון התוספתא פ"ש דסוטה האיש עובר על מ"ע שהזמגר"מ משא"כ באשה ע"כ ולכאורא יקשה הלשון דהוה לכתוב דהאיש מחויב במ"ע שהזמגר"מ משא"כ באשה ואמאי כתב לשון עובר על מ"ע וכו' ולפהנל"נ דאשמעינן דהאשה אינה עוברת במ"ע