נתיב מאיר לז

יגדיל ימחה ונמצת שלא חל הקידושין ואיננה א"א ולא שייך שתשתה ול"צ קרא ע"ז) אך יקשה דסותר את עצמו דבה' נדרים פי"ב ה' י"ד כתב הקטן אין לו אישות לפיכך אינו מיפר ע"כ ואי דקטן בן ט' שבא על יבמתו קנה מד"א משכחת דיש נו אישות יכול להפר אלמא דלא קנה וצ"ע שם פרק ג' הל' כ"ג

כל המקדש אשה בין ע"י עצמו בין ע"ו שליח צריך לברך קודם הקדושין או הוא או שלוחו כדרך שמברכין על כל המצות ואח"כ מקדש ואם קידש ולא בירך לא יברך אחר הקדושין שזו ברכה לבטלה ומה שנעשה כבר נעשה עכ"ל והראב"ד כתב אין אנו נוהגין כן אלא מקדש ואח"כ מברך והטעם מפני שהדבר תלוי בדעת אחרים שאם תמאן האשה ולא תרצה הרי הברכה לבטלה וכו' ע"כ

ויש לחקור לשיטת הרמב"ם דמברך בקדושין דוקא עובר לעשייתן ולא אח"כ איך יהא אם קידש על לאחר ל' יום אם יוכל לברך אחר המעשה קודם החלות אם כ"ז שלא נגמר החלות יכול ג"כ לברך דצריך שיהא רק קודם הגמר או דצריך דוקא קודם המעשה דמצינו בתשובת הרי"ף סי' רצ"ו דאם מל ולא פרע דמותר לברך אחר המילה קודם הפריעה כיון דאם לא פרע המילה אלמא דבאמצע מעשה מותר לברך וא"צ דוקא קודם ולכן יש להסתפק אי קודם החלות יוכל ג"כ לברך כיון דלא נגמר עוד החלות ויש לכאורא להביא ראיה דאיתא במס' ברכות י"ג. היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא והובא בתוס' שם ד"ה היה קורא הירושלמי אמר ר' אבא זאת אומרת ברכות אינן מעכבות אע"פ שלא אמר שלפניה ולאחריה יצא והקשה בתוס' שם הא בפ"ק מסקינן דסדר ברכות אינן מעכבות הא ברכות מעכבות ותירצו דהתם מיירי בציבור וכו' ולכן מעכב אבל ביחיד לא מעכב ע"כ והקשה השג"א בתשובה סימן כ"ו וכן הגר"א ז"ל דהא דאמרינן ברכות מעכבות היינו דוקא לענין מצות ברכה שאף באהבה רבה לא יצא אם לא אמר אח"כ ברכת יוצר אור אבל במצות ק"ש יצא אפילו בלא ברכה כדמוכיח הירושלמי ממשנתנו ותירץ השג"א דראיית התוס' יהיה מזה כיון דבמטא זמנא מברך אח"כ יוצר אור אע"פ שצריך עובר לעשייתן ויוצר אור הוה ברכה שלפניה ואיך מברך אח"כ אלא מוכח שמצות ק"ש תלוי אם מברך אח"כ יוצא בק"ש ואם לאו לא יצא לכן הוה עובר לעשייתן אלמא דברכות מעכבות וזאת יהא קושית תוס' ע"כ וא"כ יהא ראיה לחקירתנו הנ"ל מדברי השג"א דהכא קרא ק"ש קודם אלא כיון שאינו יוצא עדיין קודם ברכה מקרי עובר לעשייתן ויוכל לברך א"כ יהא המקדש לאחר ל' נמי שיוכל לברך קודם החלות דבק"ש נמי כיון שקרא מקרי שעשה כבר את הפעולה אלא כיון שלא יצא הוה קודם חלות ויוכל לברך וה"נ ל"ש [וא"ל כיון דמחוסר כאן פעולת הברכה היה כלא נגמר המעשה ז"א דהברכה הוה רק בגדר תנאי] אך תירוצו של השג"א קשה דלא שייך בזה עובר לעשייתן שאין ברכת ק"ש כברכת המצות דיהא שייך דין עובר לעשייתן דהא קורא לאח"ז קורא בברכותיה אלמא דתקנו סדר קריאה כך ולא ברכה על מצות ק"ש וגם השג"א בעצמו העור אח"כ כן ונ"ל לפשוט החקירה הנ"ל מתה"ד דהובא באו"ח סי' של"ט סעיף ד' אין פודין הבן בשבת והוא מתה"ד. והובא במ"א מתה"ד דאם חל פדיון הבן בשבת איך יעשה וא"ל ותן המעות לכהן בע"ש מ"מ איך יעשה עם הברכות דאין לברך מע"ש דלא שייך לומר וצונו עתה כיון שעדיין לא חלה עליו המצוה ובשבת נמי לא דהשתא לאו מידי קעביד לכן ימתין עד יום א' ע"כ ואי נימא דיוכל לברך קודם החלות יתן המעות מע"ש ויקבע שעת החנות בשבת בזמן ידועה וקודם מעט וברך אלא מוכח דצריך לברך דוקא קודם המעשה אבל לאחר המעשה וקודם החלות אינו יכול לברך דכה"ג לא מיקרי עובר לעשייתן. אך הרע"א בתשובה סי' קנ"ט העיר על התה"ד אם החלות יהא בשבת יהא אסור משום שבות היכא דעושה מעשה קנין בחול והחלות יהא בשבת אך נ"ל דרש"י פירש בביצה ל"ז. מקח וממכר אסור גזירה שמא יכתוב ומשום ממצוא חפציך וכו' י"ל דזה שייך דוקא אם עושה מעשה בשבת אבל לא כשהחלות הוא ממילא ומעשה הקנין עשה בחול

וראיתי שמביא הרע"א מירושלמי דיומא דהירושלמי לומד הא דתנן מתקינין לו אשה אחרת לומד שמזמינין לו שאם תמות אשתו יקדשנה ביו"כ גופא ופריך שם ונא נמצא כקונה קנין בשבת ומשני משום שבות התירו במקדש והקשה רע"א הא אפשר בלא שבות היינו שיקדש עתה שיחול לאחר שתמות זאת אלא ע"כ דלא מרוויחים בזה דיהא ג"כ איסור שבות כיון דהחלות יהא ביו"כ עכ"ל אך יש לדחות ד אימא לך דלא אסור כה"ג משום שבות אך הא דלא תקנו שיקדש עתה שיחול לאחר שתמות זאת ואמאי התירו לקדש ביו"כ י"ל דהירושלמי לא