נתיב מאיר לו

והוא גדול אבל היא אינה פועלת בגירושין כמו שאינה פועלת בקדושין ולכן מצידה ליכא מעשה ועל החלות א"צ עדים ולכן מהני ול"ד לשליח קבלה של קטנה ששם יעידו על מינוי שנה ולכן הוה אין מעידין לקטנה ולא מהני עשייתם ובז"נ מה דהובא בשג"א שיטת הר"י ברזילי דאב יכול נקדש לבנו קטן מטעם זכיה ויקשה לכאורא ליהוי חיסרון משום דקידושין צריך עדים ואין מעידין לקטן ובז"נ דהעדים צריכים לראות ולהעיד רק על המעשה ולא על החנות והמעשה הוא דאב והאב הוא גדול רק בהחלות הוא לקטן לכן אין חסרון מטעם אין מעידין לקטן ובזנ"נ דלכאורא יקשה בקטן בן ט' שבא על יבמתו שקנה דוקא כמאמר מדרבנן (יבמות צ"ו:

) ויקשה כיון דליבום א"צ דעת שבין בשוגג ובין במזיד קנה וביאת בן ט' הוה ביאה כיון שבא על אחת מן העריות מומתין על ידו ולר"י ברזילי נראה דיוכל היות אשה גם לקטן וא"כ אמאי אינו קונה קטן בן ט' מד"א ובז"נ כיון דליבום צריך עדים כמבואר בשה"ג סוף פ' בית שמאי בשם ריא"ז דיבום צריך עדים וכן באהע"ז סימן קס"ו סעיף ב' ברמ"א ובפת"ש ואין מעידין לקטן וכאן הוא מעשה דקטן לכן אינו יכול לקנות יבמה מד"א. אך זולת זה נמי לא קשה מיבם בן ט' שנים וכו' דאיתא בקידושין י"ט. אמר רב אשו הכא ביבם בן ט' שבא על יבמתו מהו דתימא כיון דמד"א חזיה ליה וכו' לחייב משום א"א קמ"ל אשר ינאף את א"א פרט לאשת קטן ופירשו בתוס' דאי לאו האי קרא דמעטיה ה"א דמד"א חשובה כאשתו קמ"ל שאינה קונה אותה אלא מדרבנן וכו' אלמא דגזה"כ הוא דלא מהני יבום בקטן בן ט' ולא משום דצריך עדים ליבום. ורש"י פירש שם דמד"א חזיא ליה מקנה ליורשה וכו' והקשו בתוס' דהא ביאת בן ט' אינו אלא מדרבנן ולפוסלה על האחין וכו' אבל ליורשה ולשאר דברים לא הוה כאשתו ונ"ל ליישב קושית תוס' כי הובא בהרה"מ פ"ה מה' יבום וחליצה ה' י"ח דעת הרמב"ן דקטן בן ט' ביאתו קונה מד"א לכל דבר של יבום אבל אינה כא"א להתחייב עליה כדאי' פ"ק דקידושין י"ט. וכו' אבל מדבריהם עשו אותו כמאמר לגמרי והא דקני ליה מדין תורה טעמא דמילתא כדתני עלה בתוספתא דמכילתין זה הכלל כל ביאה שצריכה דעת אין ביאתו ביאה אינה צריכה דעת ביאתו ביאה ע"כ ובז"נ דרש"י יסבור כשיטת הרמב"ן דמד"א קנה לכל דבר אך מהקרא ממעט ממיתה והא דאמרינן עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול זהו דרבנן עשו אותה שלא יקנה אלא כמאמר אבל מד"א קנה אך לכאורא יהא הוכחה מרש"י ומרמב"ן דיבום לא בעו עדים דאי צריך עדים וקשה הא אין מעידין לקטן ואמאי קנה קטן מד"א אלא מוכח דא"צ עדים וכן יהא מוכח מתוס' שסברי דאי לאו קרא הו"א דמד"א קנה ואי צריך עדים הא אין מעידין לקטן ובכל אופן מהסוגיא הנ"ל מוכח דא"צ עדים ליבום בין נלמוד כרש"י ובין נלמוד כתוס' מוכח דאין צריך עדים ליבום ואם כן יקשה על הריא"ז מהסוגיא הנ"ל ואחר זה מצאתי בס' מנחת חינוך שמכריח דלשיטת הכ"מ יבום אין צריך עדים מטעם זה דאין מעידין לקטן ואמאי מהני ביבם קטן. אך באמת מוכרח הוא מסוגיא דקידושין הנ"ל לכן נ"ל די"ל כן דל"ד לאין מעידין לקטן מה שכתב הרמב"ם דלפיכך אין קטנה משווה שליח משום דצריך עדים לשליח קבלה ואין מעידין לקטן דשאני התם כי בפועל אינו נוגע להעולם מה שמינתה השליח דעד שיתן הבעל לשלוחה הגט לא תתגרש וא"כ מה שמעידין או שצריכים להעיד שמינתה השליח אין מעידין אלא לקטנה ולכן הוה חיסרון משום אין מעידין לקטן אע"ג מה שצריך עדים הוא מפני שיהא נוגע להעולם מ"מ זו הפעולה בפ"ע של המינוי אינו אלא פעולת קטנה ואין שייך לכל העולם ולכן אין מעידין בזו לכל העולם אלא לקטן ולכן שייך אין מעידין לקטן. אבל שקידש את פלונית הוא נוגע עתה מיד לכל העולם שנאסרה לכל העולם משום א"א וצריך עדים מפני שהוא ענין כללי לכל העולם (ועיין בתוס' גיטין ג' ד"ה דקי"ל) ומה שצריכין להעיד אינו דוקא למקדש אנא לכל העולם שנאסרה אשה פלונית לעלמא ע"י פעולת המקדש ולכן ניחא דאפילו אמרינן דליבום צריך עדים ל"ק מאין מעידין לקטן כיון דהעדות אינו דוקא לקטן אלא לכל העולם אך הקטן ג"כ נכלל עדות זו ולכן אין שייך החסרון משום אין מעידין לקטן וניחא. אך צריך לברר איך היא דעת הרמב"ם ענין קטן בן ט' שבא על יבמתו אם קנה מד"א כשיטת רש"י או דלא קנה כשיטת תוס' והנה בהרמב"ם פ"ב מה' סוטה הל' ב' כתב ואלו הן הנשים שאינן ראויות לשתות וכו' וגדולה אשת הקטן וכו' ובה' ג' כתב ומנין שאינה ראויה לשתות שנאמר וכו' תחת אשה פרט לאשת קטן וכו' ואי אין לו אשה מד"א אמאי צריך קרא אלא מוכח שיסבור כרש"י דקטן בן ט' שבא על יבמתו קנה מד"א וא"ל דמשכחת ע"י יעוד ז"א דיעוד ליכא בקטן כמבואר בה' עבדים פ"ד ה' ז' (וא"ל דיסבור כר"י ברזילי דהאב יכול לקדש בעד בנו קטן משום זכות ולכך מצריך קרא ז"א כיון דתאסר עליו לעולם בודאי אם