נתיב מאיר לג

עיר ידי חובתו אם בן כרך שזמנו בט"ו הוה בעיר ביום י"ד אם יכול להוציא את בן עיר וייבא כהדא כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתם או ייבא כהיא דאמר ר' חלבו רב חונה בשם ר' חייה רבה הכל יוצאין בארבעה עשר שהיא זמן קריאתה אפילו בן כרך יוצא בי"ד בדיעבד ולכן מסתפק אם היה מחויב בדבר ומוציא אחרים או דילמא כיון דלכתחלה לא וכו' ולכן לא היה מחויב בדבר מ"מ נראה מזה הירושלמי דאפילו בן כרך יוצא בדיעבד בי"ד ולכן כתב הר"ן היכא שהוא ספק אם מוקפת חומה מימות יהושע וכו' קור א בראשון ופטור בשני שבדיעבד יוצא בי"ד אפילו בן כרך ולכן פוסק הר"ן כהירושלמי אך מגמרא דידן לא נראה כן דאיתא מגילה ה: רב אסי קרי בהוצל בארביסר ובחמיסר מספקא ליה או מוקפת חומה מימות יהושע בן נון או לא וכן חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוקפת חומה וכו' ואי נימא שבדיעבד יצא בן כרך בי"ד וכיון שקרא בארביסר הא כבר וצא וא"כ אמאי קרא בחמיסר אלא ש"מ שגמרא דידן פליג אירושלמי. לכן פוסק רבינו כגמרא דידן ולכן בספק המוקפת חומה מימות וכו' קורין בשני הימים. אך י"ל שגם להר"ן לא יקשה מגמרא דידן די"ל דסובר דגמרא דידן לא יפלוג אירושלמי אך הא דקרי רב אסי בהוצל בארביסר ובחמיסר משום דרב אסי חפץ לצאת גם הל הלכתחלה ולכן הוה מתנה אם דינו בט"ו אינו רוצה לצאת בי"ד ואם אינו רוצה לצאת לא יצא אפילו אי אמרינן מצות א"צ כוונה וגם בדיעבד לא יצא לכן קרא גם בט"ו. אך בדברי הרמב"ם א"א לומר כן שהיה מתנה כיון שהרמב"ם כתב שמברכין ביום י"ד מפני שהוא זמן קריאה לרוב העולם, ואי מתנה שאינו רוצה לצאת בקריאת י"ד אי זמנו בט"ו א"כ הוה ליה ברכתו לבטלה שבירך בי"ד א"כ יהא מוכח ששיטת רבינו דבן כרך אינו יוצא גם בדיעבד בקריאת י"ד דלא כהירושלמי ומקורו יהא מרב אסי שקרא בהוצל בארביסר ובחמיסר ובלא תנאי הוה ומוכח שגמרא דידן לא סבירא ליה כהירושלמי ופוסק כגמרא דידן ולכן קוראין בשני הימים וכו' אבל הר"ן ילמוד שרב אסי היה רוצה לצאת הלכתחילה יהיה מתנה והיה קורא בלא ברכה והיה עושה לפנים משורת הדין דעל פי דין יצא בי"ד כהירושלמי. הל' חנוכה. פרק ד' הל' ט'

נר חנוכה שהדליקו חרש וכו' ומותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה ע"כ והשיג הראב"ד וז"ל אמר אברהם על ידי קינסא ע"כ וביאר הלח"מ כוונת השגת הראב"ד דבשבת ס"ב. איתא רב אמר אין מדליקין מנר לנר חד אמר טעמא דרב משום ביזוי מצוה וחד אמר טעמא דרב משום דקא מכחיש מצוה מ"ב איכא בינייהו דקא מדליק משרגא לשרגא מאן דאמר משום ביזוי מצוה משרגא לשרגא מדליק מאן דאמר משום אכחושי מצוה משרגא לשרגא נמי אסור והקשו שם בגמרא למ"ד משום אכחושי מצוה ואסוקי בקשיא וסובר הראב"ד כיון דאסיק בקשיא אית לן למיפסק טעמא דרב משום ביזוי מצוה וכיון דקיי"ל כשמואל משום דרבה עביד כותיה וא"כ ע"י קינסא שרי ולכן כתב בהשגות ע"י קינסא ע"כ ועיי"ש בלח"מ ועוד הקשה הלח"מ כיון דפסק רבינו דע"י קונסא אסור א"כ פסק כמ"ד אכחושי מצוה א"כ אמאי כתב בהל' מע"ש פ"ג הי"ט מעשר שני אין שוקלין כנגדו אפילו דינרי זהב ואפילו לחלל עליהם מע"ש אחר גזירה שמא לא יכוין ממנו משקלו וכו' ע"כ וכיון דפסק דע"י קינסא אסור היה לו לומר דמע"ש אין שוקלין כנגדו משום ביזוי מצוה דדמי לקינסא דבגמרא שבת לא מוקי רבה מטעם גזירה אלא אי אמרינן דקינסא שרי אבל למ"ד קינסא אסור אז אין שוקלין כנגדו במע"ש מטעם ביזוי מצוה וא"כ סותר את עצמו ע"כ יעיי"ש ונ"ל דשיטת רבינו הוא דמדליקין מנר לנר וקינסא אסור הוא משום דאח"כ אמרינן שם בגמרא כ"ב: מאי הוי עלה אלמא דגמרא לא סמך על מאי דעביד רבה כותיה דשמואל וכן פירשו בתוס' שם בתירוץ ראשון דאינו תופס דברי רבה עיקר וכו' ועיי"ש וא"ר הונא בריה דרב יהושע חזינא אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר ואי הנחה עושה מצוה אין מדליקין. והכרעתו הוא כך משום דמביא הגמרא לעיל ממנורה דמקדש דמדליקין מנר לנר אלמא דליכא משום אכחושי מצוה גבי מנר לנר לכן הכריע רב הונא וכו' אי הדלקה עושה מצוה אז יהא הוכחה ממנורה דמדליקין הסברא הוא משום שנעשה המצוה מיד ליכא ביזוי מצוה. דאכחושי נמי משום ביזוי מצוה אבל אי הנחה עושה מצוה אין מדליקין דליכא הוכחה ממנורה דשם נעשה