נתיב מאיר לב

העדים ואי אפשר שיקריבו מוסף היום אחר תמיד של בין הערבים עמדו ב"ד והתקינו שלא יהיו מקבלים עדות החדש אלא עד המנחה כדי שיהא שהות ביום להקריב מוספין ותמיד של בין הערבים ונסכיהם עכ"ל והקשה הלח"מ דהא איתא בר"ה ל:

במשנה בראשונה היו מקבלים עדות החדש כל היום פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלויים בשיר ואמרו שם מאי קילקול קילקלו הלויים בשיר הכא תרגימו שלא אמרו שירה כל עיקר ר"ז אמר שאמרו שירה של חול עם תמיד של בין הערבים וא"כ הקשה שלא כתב רבינו כשום חד מינייהו והטעם שכתב לא הוזכר לא במשנה ולא בגמרא ועיי"ש ונ"ל בהקדם דברי התוס' שם ד"ה ונתקלקלו שהקשו וא"ת אמאי לא חשיב קילקול של מוסף שלא הקריבו מוסף של ר"ח שאחר התמיד דאין יכולין להקריבו כדדרשינן עליה השלם כל הקרבנות וכ"ת דמעלה ומלין בראשו של מזבח דעליה השלם לא שייך אלא בהקטרה ואין מקטיר עד למחר הניחא למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח אבל למ"ד לינה מועלת מא"ל ועיי"ש (ומה דאמרינן אם עלו לא ירדו א"כ לכאורא יקשה דאפילו למ"ד לינה מועלת מ"מ איכא עצה להקריבו אך ז"א כיון דקדשים פסולים הם ולכתחלה אסור להקרוב חשוב זאת לקילקול ההקרבה) ושם איתא בגמרא אמר לו ר"ז לאהבה בריה פוק תני להו התקינו שלא יהיו מקבלין עדות החדש אלא כדי שיהא שהות ביום להקריב תמידין ומוספין ונסכיהם ולומר שירה שלא בשיבוש ופירש"י שנה להם ברייתא זו שממנה ילמדו שאמרו שירה של חול ע"כ נראה דבברייתא הוזכר מוספין ומשמע שהחסרון הוא גם במוסף כמו שהקשו תוס' ובמשנה לא הוזכרה אלא הקלקול בשיר וצריך להבין מדוע ולפיכך נ"ל דרבינו ילמוד דהמשנה והברייתא יחלוקו בזה אי הוה חיסרון משום מוסף או לא ואיפלגי בסברא זו אי לינה מועלת בראשו של מזבח דהמשנה סוברת אין לינה מועלת בראשו של מזבח לכן איכא תקנה עם קרבן מוסף ולא נתקלקלו רק בשיר והברייתא סוברת דלינה מועלת בראשו של מזבח ולכן איכא חסרון גם בהקרבת הקרבן מוסף דליכא עצה להלין בראשו של מזבח ובז"נ דהרמב"ם פוסק בה' פסוה"מ פ"ג ה' י"א שלינה מועלת בראשו של מזבח ואם ירדו לא יעלו ולכן ליכא עצה ולכן כתב רבינו שהקלקול היה מפני שלא ידעו מה יעשו וכו' שמא יבואו העדים ואי אפשר שיקריבו מוסף היום וכו' ולכן הזכיר מוסף ולא שירה דעיקר הקלקול הוא מוסף והזכיר עיקרי הקלקול. ורבינו אינו סובר כשיטת תוס' שם בתירוצם דיכולים להקריב מוסף אחר התמיד משום דעשה דרבים דחי עשה דהשלמה ועיון בט"א שם שהשיג על שיטת תוס' בראיות נכונות ויוכל היות שזהו המקור של רבינו שפליג על תוס' אך יקשה כיון דאין מקריבין מוסף אחר תמיד של בין הערבים א"כ איך משכחת כל היום כשר למוספין והוא משנה במגילה כ:

וכן פסק הרמב"ם פ"ד מה' מעה"ק ה"ו והר"ן במגילה תירץ שבדיעבד אם אחרוהו למוסף אחר תמיד של בין הערבים כשר ולכן שייך כל היום וכו' אך מלשון הרמב"ם שכתב ואו אפשר שיקריבו מוסף היום אחר תמיד וכו' ולא כתב אסור להקריב אלא ואי אפשר וכו' משמע שבדיעבד פסול א"כ יקשה לדידיה ואולי י"ל דמשכחת כל היום בכה"ג דתמיד של בין הערבים הוא עד סוף היום (ה' תו"מ כ"א) ומשכחת שמקריבין בב"א המוסיף והתמיד בשני כהנים דאי אפשר רק לאחר תמיד וכו' אבל בב"א אפשר ומותר התמיד והקרבן מוסף וניחא. הל' מגילה. פרק א' הל' י"א

עיר שהוא ספק ואין ידוע אם היתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון או אח"כ הוקפה קוראין בשני הימים שהן י"ד וט"ו ובליליהם ומברכין על קריאתה בי"ד בלבד הואיל והיא זמן קריאתה לרוב העולם ע"כ ושיטת הר"ן הובא במ"ל ולענין עיירות המסופקות אם הם מוקפות חומה מימות יהושע וכו' הרי הגאונים שהולכין אחר רוב עיירות וכו' וקורין בהן בי"ד ועוד שאפילו תאמר שהוא ספק וכו' הו"ל ספק של דבריהם ולקולא ונמצא פוטרו בשניהם ובטל ממנו בודאי מקרא מגילה לפיכך קורא בראשון ופטור בשני והקשה המ"ל על הר"ן כיון דלא שייך כאן ספק דדבריהם לקולא כהנ"ל א"כ לחייב לקרות בי"ד ובט"ו כמו שכתב הר"ן עצמו בפרק ערבי פסחים גבי ד' כוסות לענין היסיבה דספק הוא או תרי קמאי או תרי בתראי צריכה הסיבה ולכן כולהו צריכה הסיבה אע"ג דספק דרבנן לקולא מ"מ הכא אי ניזל לקולא א"כ נקל בשניהם ומיעקרא מצות הסבה לגמרי וא"כ במגילה נמי כיון דלא אפשר לומר דספיקא לקולא וא"כ יקרא בי"ד ובט"ו כן הקשה המ"ל ועיי"ש בתירוצו שקשה הוא ונ"ל דאיתא בירושלמי מגילה י"ט: בן כרך מהו שיוציא את בן