נתיב מאיר לא

חותם דחזי לאיש ולא לאשה ונשים עם בפני עצמן הן. אבל כאן בלולב אינו אלא איסור טלטול וטלטול גזרו משום הוצאה (זהו שיטת הראב"ד והב"ח על הטור כתב דג"כ הוא שיטת הרמב"ם) וכן פירש"י ביצה י"ב ד"ה לפלגי דטלטול גזרו משום הוצאה ולפז"נ כיון דגזירה היא י"ל דמשום נשים לחוד לא גזרו כיון דלאנשים היא תורת כלי עליו ומשום נשים לחוד לא גזרו דלא גזרו אלא אם הדבר נוגע לכל הציבור. וזה יהא הפירוש של קמ"ל שם לדברי רבינו ולכן גם אשה מותרת ולכן מקבלת אשה הלולב וכו' הל' שקלים. פרק ד' הל' ד'

גר שמת וכו' כהן גדול שמת ולא מנו אחר תחתיו מקריבין את החביתין מתרומת הלשכה וכו' ע"כ והקשה הכ"מ דהא מחלוקת ר"ש ור"י היא אי משל יורשין או משל צבור וכאן פסק דמביאין מתרומת הלשכה דהוא משל צבור ובפ"ג מה' תמידין ומוספין ה' כ"ב פסק דמביאין היורשין ותירץ דאגב גררא דאינך שהם תנאי ב"ד נקטיה ולאו דוקא ע"כ ומובן שתירוצו קשה מאד והלח"מ בפ"ג מה' תמידין הקשה ג"כ הקושיא הזאת ותירץ משום דאיתא תרי מחלוקת דר"י ור"ש בפ' התכלת איפלגי מן התורה אי משל יורשין או משל צבור ובפ"ז דשקלים איפלגי בתנאי ב"ד דר"ש סובר דתנאי ב"ד שיהא מתרומת הלשכה ור"י פליג דליכא תנאי ב"ד ע"ז וא"ת לר"ש למה הוצרכו לתקנה זאת כבר הקשו בהתכלת ותירצו שתי תקנות הוה ורבינו בההיא דהתכלת פסק כר' יהודה משום דקיי"ל הלכה כר"י לגבי ר"ש ובההיא דשקלים פסק כר"ש משום דר' יוסי אית ליה כוותיה וכו' וכאן בה' תמידין כתב הדין שהוא מדין תורה שמביא משל יורשין ושם בה' שקלים כתב הדין שהוא מתנאי ב"ד שמביא מתרומת הלשכה והשתא אתי שפיר דהוצרכו לחלוק ר"י ור"ש בתרי מחלוקת עכ"ד הלח"מ וצ"ל לפי דבריו דלר"ש אפילו הוה מד"א מן היורשין הוה נמי תקנת ב"ד שיהא מתרומת הלשכה ובזה פוסק כוותיה אך יקשה דברי הלח"מ דאין דרכו של רבינו לכתוב בשתי מקומות כאן הדין ד"א ובמקום אתר הדין דרבנן אלא צריך לכתוב הפסח הלכה כיצד נוהגין עכשיו ועוד יקשה על רבי מסדר המשנה מדוע צריך להביא השתי מחלוקת בד"א ובדרבנן כיון דאין נ"מ לדינא רק המחלוקת דאיפלגי בדרבנן ועוד יש לדקדק דשם בה' תמידין ומוספין כתב רבינו מת כה"ג בשחרית אחר שהקריב חצי העשרון ולא מינו כהן אחר מביאין היורשין עישרון שלם עבור כפרתו וכו' מת כהן גדול קודם שיקריבו בבקר ולא מינו כהן אחר מקריבין אותו עישרון שלם בבקר ועישרון שלם בין הערבים וכו' ויקשה מדוע שינה לשונו מלשון הגמרא מנחות נ"ב: דשם איתא כ"ג שמת ולא מינו אחר תחתיו שלימה שחרית ושלימה בין הערבים ורבינו שינה הלשון במילתא דלא צריכא דזה מובן דאם לאחר שהקרוב של שחרית מת מביאין היורשין עישרון אחד ואם מת קודם שהקריב יקריבו שני עשרונים

ולכן נראה דשיטת רבינו הוא כך כיון דרבי כתב תרי מחלוקת אחד בד"א ואחד בדרבנן מסתמא מא נ"מ לדינא גם עתה המחלוקת של בד"א ואיתא שם מנחות נ"א: דלר"ש שתי תקנות הוה ד"א מדציבור כיון דחזי דקא מידחקה לשכה תקינו דליגבי מיורשים כיון דחזי דקא פשעו בה אוקמא אד"א ולכן סובר רבינו דהלכה כר"י דמד"א מיורשין ורק התנאי ב"ד היה דמשל ציבור משום דחזי דקא פשעו יורשים ולא מקריבין ומסתבר דעל יום ראשון שמת הכ"ג א"צ ע"ז תקנה דביום ראשון לא יפשעו יורשין מחמת כבוד אביהם שמרגישים עתה מאד הצער בהעדרו ובודאי יביאו ממילא נשאר הדין ד"א ביום ראשון שיביאו היורשין וזה משמיענו רבינו ב"ה תמידין ומוספין ולכן שינה לשון הגמרא וכתב מת כ"ג שחרית אחר שהקריב וכו' או קודם שהקריב דמצייר ההלכה רק ליום ראשון דביום ראשון א"צ תקנה ונשאר הדין ד"א ובהל' שקלים כתב סתם כהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו מקריבין את החביתין מתרומת הלשכה דזהו אזלא על שאר ימים דצריך ע"ז תקנת ב"ד דחיישינן שמא יפשעו וכו' ובזה הלכה כר"ש שתנאי ב"ד שמקריבין מתרומת הלשכה וניחא פסקי רבינו ולא סתרי אהדדי וניחא מה שרבי מסדר המשנה הביא שתי מחלוקת א' בד"א ואחד בדרבנן שנ"מ לדינא כהנ"ל. הל' קדוש החדש. פרק ג' הל' ה'

בראשונה היו מקבלין עדות החדש בכל יום שלשים פעם אחת נשתהו העדים מלבוא עד בין הערבים ונתקלקלו במקדש ולא ידעו מה יעשו אם יעשו עולה של בון הערבים שמא יבואו