נתיב מאיר כח

או על השוכר וניחא ג"כ קושית תוס' שהקשו על רש"י דמד"א בביטול בעלמא סגי ז"א דכוונת רש"י אם לא יבדוק ויבער איכא חשש שמא לא ביטל באמת וממילא יעבור בבל יראה וכו' אבל אם ביטל באמת לא עבר דמד"א בביטול בעלמא סגי והרמב"ם בהל' ב' כתב ומה הוא השבתה זו האמורה בתורה שיבטלו בלבו ויחשוב אותו כעפר וכו' אלמא דלומד כשיטת רש"י דמקיים מ"ע דתשביתו בביטולו משום דמשוי כעפרא ולכן יוכל ללמוד רבינו כרש"י דטעם פשוט הוא וקושית תוס' ליתא לשיטתיה ולכן ילמוד כרש"י דטעם הבדיקה משום חשש שיעבור על בל יראה וכהנ"ל דטעם דתוס' קשה מהגמ' הנ"ל גופא דמיבעיא או חובת הבדיקה על המשכיר ואו אמרינן משום גזירא דלמא אתו למיכל שייך על השוכר ולא על המשכיר (ואח"כ ראיתי כי גם הצל"ח עורר זה מגמ' הנ"ל) אבל התוס' לשיטתם שביטול מטעם הפקר לכן הקשו שפיר על רש"י ותרצו משום שלא יבא לאכלו אך גם לשיטת רש"י יש לתרץ הקושיא שהקשו תוס' שם דף ד: ד"ה מד"א שהקשו לשיטת רש"י דבביטול מקיים מ"ע דתשביתו הא תניא לקמן ור"ע אומר א"צ הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו וכו' וכתוב כל מלאכה לא תעשו, ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה אלמא דתשביתו הוא הבערה ולא ביטול כן הקשו תוס' ונ"ל שמצינו לקמן כא. ר"י אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכ"א אף מפרר וזורה לרוח ולפז"נ דר"ע יסבור כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה ולכן מקיים מ"ע דתשביתו דוקא בהבערה אבל לפי דקיי"ל כרבנן דאף מפרר וזורה לרוח לכן יוכל לקיים מ"ע דתשביתו אף בביטול לשיטת רש"י דמשוי כעפרא וא"צ שריפה אבל לאחר שש אינו מועיל ביטול שאינו שלו ולכן צריך לפרר וזורה לרוח ועיין פסחים י"ב: אמר ר"י אימתי שלא בשעת ביעורו הוא בשריפה, ופירש"י כל שש דאכתי מד"א שרי אבל בשעת ביעורו פירש"י בשבע שהוא מוזהר מן התורה השבתתו בכל דבר ולפי פירש"י יהא נכון דרבינו הנ"ל דר"ע יוכל לסבור כר"י ולכן מ"ע דתשביתו יקיים דוקא בשריפה (דמ"ע דתשביתו הוא קודם זמן איסור אכילה רמב"ם פ"ב הל' א' שם) אבל לפי מה דקיי"ל כרבנן וכהנ"ל ניחא. שם פרק ח' הל' ז'

ואחר כך מברך וכו' וצונו על אכילת הזבח ואוכל מבשר חגיגת ארבעה עשר תחלה ומברך וכו' על אכילת הפסח ואוכל מגופו של פסח ולא ברכת הפסח פוטרת של זבח ולא של זבח פוטרת של פסח עכ"ל וכתב הלח"מ נראה דפסק כר"ע דהוא פלוגתא במשנה פסחים קכא. ר' ישמעאל סובר ברכת הפסח פוטרת את של זבח ר"ע אומר לא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו וא"כ נראה דפסק רבינו כר"ע והקשה הלח"מ דהא אמרינן שם בגמרא כשתמצא לומר לדברי רי"ש זריקה בכלל שפיכה דפסח בשפיכה ושאר זבחים בזריקה ואם שאר זבחים עשאן בשפיכה כפסח כשרים ולכן ברכת הפסח פוטרת את של זבח לר"ע לא שפיכה בכלל זריקה ולא זריקה בכלל שפיכה ולכן אין פוטרות זו את זו והקשה כיון דפסק כאן כר"ע דאין פוטרות וכו' א"כ מוכח אם הנזרקין נשפכו לא וצא ובפ"ב מה' פסוה"מ ה"ב כתב וכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא שנאמר ודם זבחיך ישפך וא"כ נראה דפסק כר' ישמעאל א"כ סותר את עצמו והניח בצ"ע

ונ"ל דבפסחים ע'. איכא פלוגתא תנא דמתניתין סובר דחגיגה הבאה עם הפסח היינו חגיגת י"ד נאכלת לשני ימים ולילה אחד ובאה מן הבקר וכו' ובן תימא סובר חגיגת י"ד הרי הוא כפסח אינה נאכלת אלא ליום ולילה ונאכלת דוקא צלי ואינה באה מן הבקר אלא מן הצאן כפסח ובאה מן הזכרים ובת שנתה ואינה נאכלת אלא למנויו כפסח ופירשו בתוס' דבן תימא סובר דחגיגת י"ד ד"א כלומר חובה ורבנן סברי רשות (וכן פי' הראב"ד בפ"ב מה' חגיגה) ולפז"נ דלכאורא יקשה אמאי דאמרינן לרי"ש דלכן ברכת הפסח פוטרת של זבח משום דזריקה בכלל שפיכה ויקשה אטו בשביל זה לחוד הוה חדא ברכה ואמאי הא לא דמי להדדי בהרבה דינין דזה חובה וזה רשות ועוד חלוקין בדינין ואם נפטרת בברכה אחת ע"כ כחדא זבח היא ולכן ילמוד רבינו דסוגיא דפסחים הנ"ל וכן דזבחים ל"ז. דאיתא שם דתליא אי זריקה בכלל שפיכה היא אי לא אזלא כבן תימא דחגיגת י"ד חובה ודמיא חגיגה לפסח בכל הדינין הנ"ל ולכן אם זריקה בכלל שפיכה הוה כחדא זבח וברכת הפסח פוטרת של זבח דהוה דמי ליה אבל לרבנן דסברי דחגיגת י"ד רשות ואינה שוה לכל הדינין לפסח לא תליא בזה דאפילו אי זריקה בכלל שפיכה לא חשוב כחדא זבח משום זה נפטור בברכת הפסח את של זבח ולכן ניחא כיון שהרמב"ם פוסק בה' קרבן פסח פ"י ה' י"ג דחגיגת ארבעה עשר רשות ואינה חובה וממילא לא דמי לכל הדינין הנ"ל חגיגה לפסח לכן לא תליא זב"ז ואפילו אי זריקה בכלל