נתיב מאיר טז

ג"כ פטורות מלמול את בניהן וליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור זהו דוקא שייך באיסור ולא במ"ע. שם פרק ב' הל' ח'

מבואר שם בכ"מ שיטת רבינו דסובר כרז"ה אם נשפך המים דאחר המילה קודם המילה תדחי מילה דאם ימול יצטרך אח"כ לחלל שבת במכשירין (והובא הפלוגתא בזה בר"ן שבת פ' ר"א דמילה) דרז"ה סובר תדחי מילה והביא ראיה מפ"ק דביצה ב"ה אומרים לא ישחוט אא"כ היה לו אפר מוכן מבעוד יום וב"ש מתירין ושוין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ואם איתא דאם נשפך המים וכו' שמלין מפני שבשעת המילה אין כאן דחית מכשירין ואח"כ פיקוח נפש הוא שדוחה ה"נ נשחוט משום שמחת יו"ט ואח"כ נימא שמצות כיסוי הוא שדוחה אלא ש"מ כל שאנו יודעים בתחילה שיבוא לידי איסור מלאכה דוחין את המצוה כדי שנא נבוא לידי איסור מלאכה והרמב"ן כתב דשרי למימהליה דאין למצוה אלא שעתה ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אח"כ לדחות את השבת דבתר הכי פיקוח נפש הוא דדחי ליה ולא מכשירי מילה וצריך להבין באיזה סברה פליגי הרמב"ן והרז"ה והרמב''ם ונראה דיש לחקור אם מה שפקוח נפש הוא דוחה שבת אי הוה בגדר הותרה או דהוה רק בגדר דחויה ובז"נ דאי אמרינן דהוה רק בגדר דחויה ולא הותרה ולכן אין למול אם נשפך המים דאין לגרום פקוח נפש שיצטרך אח"כ לחלל שבת כיון דלא הותרה אלא רק דחויה ומצד מילה הוה מכשירין ולא דחי וזה יהא שיטת הרז"ה והרמב"ם שלכך סברי שתדחי מילה והרמב"ן סובר שהותרה שבת אצל פקוח כלומר דהוא הותרה ולא דחויה ולכן סובר דמותר לימול דאח"כ פקוח נפש הוא שדוחה שבת ומותר לגרום פקוח נפש שידחה שבת כיון דהוא בגדר הותרה ובזה יש לדחות ראית הרז"ה מביצה דלא יקשה להרמב"ן דהכיסוי הדם הוא כן בגדר שדוחה יו"ט ולא הותרה ולכן אסור שיכניס את עצמו שידחה אך הרז"ה ז"ל יסבור שגם שבת אצל פקוח נפש דחויה ולא הותרה ולכן אסור לה לגרום לכתחלה שידחה פקוח נפש את השבת וכן היא שיטת הרמב"ם כהרז"ה דתדחי המילה דהולך לשיטתו שכתב בפ"ב מהל' שבת הל' א' וז"ל דשבת דחויה אצל פקוח נפש כשאר כל המצות משמע שאינו בגדר הותרה וכן ביאר שם הכ"מ שיטת הרמב"ם דהוה כטומאה דחויה בציבור והתשב"ץ סובר דהותרה שבת אצל פקוח נפש והרמב"ן יסבור כשיטתו וכן היא שיטת רבינו מאיר הובא בהרא"ש יומא פ' יום הכפורים לענין אם מותר לשחוט לחולה שיש בו סכנה אם יש בשר נבלה כתב וז"ל כמו ביו"ט דהותרה אוכל נפש היה לענין אוכל נפש יו"ט כמו חול וה"נ כיון שהתורה התירה פיקוח נפש הוה כל מלאכה שעושה בשבת בשביל חולה שיש בו סכנה כאלו עשאה בחול משמע שבפקוח נפש השבת בגדר הותרה ולא בגדר דחויה. וכן יש לחקור לענין מילה בשבת אי הוה בגדר דחויה שמילה דוחה שבת בשמיני או בגדר הותרה וי"ל שבזה איפלגי ר"א ור"ע בשבת ק"ל. אי מכשירי מילה דוחה את השבת דר"א דסובר מכשירי מילה דוחה את השבת יסבור דמילה בשבת הוה בגדר הותרה אבל ר"ע דסובר דמכשירי מילה לא הותרה בשבת יסבור דהוה בגדר דחויה דהיינו דשבת רק נדחה אצל מילה ולא בגדר הותרה ולכן דוחה רק גוף המצוה ולא מכשירין והסוגיא דיבמות ה' דרוצה ללמוד עשה דוחה ל"ת ממילה ל"ק דאזדא למ"ד דהוה בגדר דחויה השבת אצל מילה ובז"נ קושית תוס' שם ד"ה ר"א אם נא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגולה שהקשו תוס' ויביאו תינוק אצל כלי דהשתא ליכא איסור שבת דחי נושא את עצמו ותירצו דלאחר המילה צריך להחזירו לאמו ואז הוה כפות לפי שהוא חולה ול"א חי נושא את עצמו כה"ג ותירוצם קשה כמו שהעור הרשב"א שם דהא עכשיו אפשר בלא חלול נעשה עכשיו בלא חלול ואח"כ כיון שא"א נביאהו אצל אמו דהא הותרה אצלו מלאכה זו אח"כ כיון שא"א ע"כ ולפהנל"נ כיון דר"א סובר דשבת אצל מילה הוה בגדר הותרה ולא דחויה הוה כחול לענין מילה ולכן מותר בכל האופנים ובז"נ עוד קושית תוס' שם פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מע"ש והביאוהו בשבת דרך גגות ודרך חצירות שלא ברצון ר"א דשרי אפילו ברה"ר והקשו בתוס' הא אמרינן לקמן כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב וכו' והכא כיון שאפשר לקיים שניהם להביא דרך גגות וקרפיפות אמאי יביאו אותו דרך רה"ר ובז"נ כיון דר"א סובר דמילה בשבת הוה בגדר הותרה שבת אצלו ולא דחויה והוה כחול ולכן מותר בכל האופנים דכלל דר"ל לא הוה אלא בעשה ול"ת דהל"ת הוה רק בגדר דחויה ולא בגדר הותרה אבל לר"א במילה דהוה בגדר הותרה ולא שייך כללא דר"ל ולכן מותר ברה"ר להביא אפילו אם יכול להביא דרך חצירות