נתיב מאיר טו

דאשכחן בכריתות ז'. כהן שסך שמן של תרומה בין בתו ישראל מתעגל בה ואינו חושש ואמרינן משום דכתוב ומתו בו כי יחללוהו וכיון דחללוהו הא איתחל וא"כ כאן נמי כיון שהיא אוכלת מקודם ואח"כ אוכל העובר נמצא שמחולל כבר בעת שהעובר אוכל וכן איתא ביומא פ"א. זר שבלע שיפון של תרומה והקיא ובא אחר ובלעו הראשון משלם קרן וחומש והשני אינו משלם אלא דמי עצים לראשון ופירשו בתוס' מנחות ס"ט. הר"ר חיים משום דכבר נתחללה התרומה וה"נ ל"ש ולכן נ"ש איסור מצד העובר בעת שאוכלת האם תרומה עוד הקשה הגליון מהרש"א ביו"ד על הרוקח אמאי מתיר מטעם ס"ם הא רובא לא נפלי ונ"ל כיון דהרוב של רובא לא נפלי לא יוכל להכריע את הדין בתור ודאי לענין ליכנס לאוהל המת כיון דאיכא גם מחצה נקבות ובני אהרן ולא בנות אהרן וא"כ ישאר ספק וכיון דהרוב אינו מכריע ופוסק הדין בתור רוב דהיינו בתור ודאי ובזה האופן ל"א המיעוט כמאן דליתא דאימתי אמרינן המיעוט כמאן דליתא אם הרוב פוסק הדין כהנ"ל דהטעם דהולכין אחר הרוב משום הדין דאחרי רבים להטות ולכן אם יוכל ליפסוק הדין בתור ודאי אז המיעוט כמאן דליתא דהרוב מבטל את המיעוט לגמרי לרבנן אבל הכא לא ולכן נשאר הספק של המיעוט ומצטרף למחצה נקיבות והוה ס"ס אף דלא הוה שני הספיקות שקולין דכן הוא שיטת הפנ"י (הובא דבריו בס' ש"ש ש"א פי"ח) וכן יהא שיטת הרוקח ולכן הוה ס"ס ואפילו להש"ש דפליג עליה וכתב אם אינן שקולין לא הוי ס"ס מ"מ מודה שמטעם רוב הוה אף אם אינן שקונין יוכל היות שכוונת הרוקח הוא ג"כ מטעם רוב ובז"נ קושית רע"א ביבמות ל"ז. תוס' ד"ה וזו הואיל ולא הותר עוברה גבי ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון חיבין באשם תלוי והקשו בתוס' אמאי לא אוקמינן בחזקת היתר ליבם ולא יתחייב באשם תלוי וכו' דסמוך מיעוט יולדות לשבעה אחזקה ואיתרע ליה רובא (דט' יולדין) ונסמוך ארובא דעוברה ניכר לשליש ימיה והא מדלא הוכר עוברה לשליש ימיה בר שבעה הוא והקשה רע"א הא הדין של סמוך מיעוטא לחזקה לא אמר אלא ר"מ ולא רבנן דלרבנן אמרינן סמוך מיעוטא וכו' רק לחומרא דהוה רק מדרבנן ועיי"ש ולפהנל"נ דכאן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מד"א אפילו לרבנן דר"מ כיון דהרוב דט' יולדין לא יוכל להכריע וליפסוק הדין בתור ודאי משום דאיכא כנגדו הרוב דעוברה ניכר לשליש ימיה והא מדלא הוכר בר שבעה הוא. ולכן כיון שלא יוכל להכריע הדין ל"א בכה"ג המיעוט כמאן דליתא אפילו לרבנן דר"מ ולכן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מד"א אפילו לרבנן דר"מ וכהנ"ל דע"כ ל"פ רבנן ור"מ אלא אם הרוב פוסק ומכריע הדין אז לרבנן הרוב כמאן דליתא דהתורה אמרה דנלך בתר רובא ומבטל את המיעוט לגמרי ולר"מ הוה הוכחת המיעוט הוכחה אלא דהתורה אמרה שנלך אחר הוכחת הרוב ולא אחר הוכחת המיעוט ולכן אם המיעוט מצטרף לחזקה והוה מע"מ וליכא רובא אבל הכא לכ"ע המיעוט מצטרף לחזקה מד"א כיון דהרוב לא יוכל ליפסוק הדין ולכן אין להרוב דין ודאי והוה המיעוט כמאן דאיתא ומצטרפת לחזקה לכו"ע. הל' מילה. פרק א' הל' א'

ומצוה על האב למול את בנו משמע שהאם פטורה כמו שאיתא בקידושין כ"ט. אותו ולא אותה שנשים פטורות למול את בניהם והקשו תוס' שם ל"ל קרא תיפוק ליה דמ"ע שהזגר"מ שנימול בשמיני ללידתו ונשים פטורות וי"ל כיון דמיום השמיני והנאה און לה הפסק לאו זמן גרמא הוא והקשו אכתי מ"ע שהזגר"מ הוא דאין מלין אלא ביום וי"ל דאתיא כמ"ד התם דמונה שנא בזמנה נוהגות בין ביום בין בלילה עכ"ל אך יקשה אליבא דדינא דהרמב"ם הל' ח' כתב דמילה דוקא ביום אפילו שלא בזמנה ואמאי צריך לאותו ולא אותה ובתוס' מגילה כ'. ד"ה דכתיב תירצו כיון שיש כרת הו"א דמחייבי נמי במ"ע שהזגר"מ ע"כ אך יקשה מקרבן פסח למ"ד דנשים רשות אע"פ שיש כרת מ"מ ממעט נשים ונ"ל דהרמב"ם הל' מלכים פ"י הל' ח' כתב שבני קטורה חיובים במילה בשמיני ויש לחקור אם אוה"ע חייבים על מ"ע שהזגר"מ איך יהא בנשיהם אם נשיהם ג"כ חייבות או פטורות כדין נשי ישראל במ"ע שהזגר"מ ומסתבר כיון דבישראלית איכא לימוד מתפילין דמ"ע שהזגר"מ ונשים פטורות (בקדושין ל"ה) מה תפילין מ"ע שהזגר"מ ונשים פטורות אף כל מ"ע שהזגר"מ ונשים פטורות ובנכרית ליכא הלימוד מתפילין וממילא חייבות ולכן הו"א דנשים מבני קטורה חיבות למול את בניהן ולכן צריך הלימוד של אותו ולא אותה שנשי קטורה