נתיב מאיר יד

דבל תוסיף לא מיפסל הציצית (דלא משמע כן בגמ' מנחות מ') והא דמסיק בסנהדרין בענין זקן ממרא דאו איכא ארבעה חוטין ואייתו הוא חמישי אי קשר העליון ד"א גרוע ועומד הוא אלמא משום תוספות מיפסלא מצוה התם משום חציצה דהיינו החוט היותר שחוצץ בין החוטים העיקרים והקשר שהרי למ"ד קשר העליון לאו ד"א אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וליכא גרוע וה"נ אם הוה קשורה כתקנה והטיל בה אחרת וקשרה כמו כן האי לחודיה קיימי והאי לחודיה קיימי וכשרה בין שנתכוין להוסיף וכו' עכ"ל ונ"ל דאיתא בכורות ט'. גבי חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים וקאמר בגמרא ליהוי חציצה אי בעי כולה רחם ומקצת רחם אינו מקדש ואמאי קדוש אמר רב מין במינו אינו חוצץ והיה כולה רחם ולפז"נ השגת הראב"ד דאי איכא ארבעה חוטין ואותו הוא חמישי וכו' דאמרינן גרוע ועומד הוא אי אפשר לאמר דהוה חציצה בין הקשר העליון והחוטין דהא מין במינו אינו חוצץ (ואי אפשר לומר דכוונת הראב"ד משום שאינו מהודק דליכא שיעור ע"ז כמה יהא מהודק) וממילא היא ראיה להרמב"ם דמשום בל תוסיף מיפסלא המצוה ומה שהשיג הראב"ד שהרי למ"ד קשר העליון לאו ד"א האי לחודיה קאי וכו' וה"נ אם הטיל בה אחרת נימא האי לחודיה קאי וכו' וכשרה וי"ל דנ"ד לשם דאי אמרינן שם קש"ע לאו ד"א ליכא תוספות דבחוט אחד ליכא מצוה דבשלמא אי הוה חיבור הוה תוספות דצריך. ציצית מארבעה חוטי נעשה ציצית מחמש חוטין והוה הוספה ב מצוה גופא ואי לא הוה חיבור לא הוה תוספות דחוט אחד לאו כלום הוא ולכן אמרינן דהאי לחודא קאי והאי וכו' אבל כאן בהטיל למוטלת כיון דבבגד צריך ארבעה ציצית והוא עשה שמונה וכן פירש"י שם) הוה מוסיף אפינו אי אמרינן האי לחודא קאי וכו' מ"מ איכא בבגד עוד ארבע ציצית וארבע ציצית יספיק למצות צצית ולכן הוה הוספה ומיפסל ולפ"ז אולי יהא ניחא דאיתא ביו"ד סימן כ"ח ה' י"ד שחט עוף ושחט עליו בהמה פטור מלכסות ובהגהות רמ"א הביא שחט עוף ואח"כ שחט עוד אחרת ונתנבלה בידו אם ידוע שדם האחרון כסה דם הראשון פטור מלכסות אבל מסתמא חייב לכסות ובהגהות מיימוני פי"ד פסק סתם חייב לכסות והוא מחלק אם ידוע וכו' דלא תקשי אהדדי והאי דשחט עליו בהמה דפטור ע"כ הג"ה ולפהנל"נ דלא קשה אהדדי דשחט עוף ואח"כ בהמה דפטור דאי אפשר לכסות כיון שדם בהמה למעלה והוי חציצה. אבל אם שחט עוף ואח"כ שחט עוף ונתנבלה חייב לכסות דמין במינו אינו חוצץ דדם עוף הוא ממין המחויב לכסות אף שעתה נתנבלה ולכן אם יכסה הוה כיסוי על של מטה ולכן חייב בכיסוי אבל דם עוף ובהמה הוה מין בשאינו מינו וחוצץ ולכן פטור דאי אפשר לכסות אך יקשה לפ"ז מחולין פ"ז במשנה דם עוף שנתערב בדם בהמה דת"ק סובר רואין כאלו הן מים ור"י סובר דמין במינו לא בטיל אלמא דדם עוף ובהמה מיקרי מין במינו י"ל דלענין ביטול לח בלח שאני כמו שפירש הר"ן נדרים נ"ב. שמב"מ מחזקו ולא בטיל לר"י ולכן כיון שמין דם הוא מחזקו אבל לענין חציצה חוצץ כיון שדם של מין פטור הוא ולכן אם דם בהמה מונח למעלה פטור והמשנה דחולין מיירי שדם העוף נפל אח"כ שכן משמע הלשון נתערב בדם בהמה לכן הוה דם העוף למעלה ולכן אם לא בטיל חייב לכסות (ואחז"ר מצאתי בפלתי החילוק בין דם עוף לבהמה בקצרה וב"ה שכונתי לדבריו) ובז"נ הרוקח הובא ביו"ד סי' שע"א בש"ך באשת כהן המעוברת מותרת לבוא לבית שיש שם מת מטעם ס"ם שמא נפל הוא ושמא נקבה היא והמ"א באו"ח סימן שמ"ג סימן ב' הקשה הא טהרה בלועה היא ואינו נטמא ואמאי צריך לס"ס והניח בצ"ע ובז"נ דהוה מב"מ ואינו חוצץ לכן לא הוה טהרה בלועה ול"ד לבלע טבעת וכו' דחולין ע"א:

וסברת המ"א יהא כיון דהאם נקבה ואינה מוזהרת על הטומאה לא הוה מב"מ דבני אהרן ולא בנות אהרן ואינן מוזהרות על הטומאה ולכן לא הוה מב"מ. ובז"נ המ"א סימן ל"ג ס"ק ז' ברצועות שהשחירן אינו יהודי אם חזר ישראל והשחירן לשמן כשר והקשה בנו"ב ח"א מה מועיל הלא השחרה הראשונה מפסקת בין הרצועה והשחרה השניה וחוצצת ובז"נ דמין במינו אינו חוצץ אך לכאורא צריך להבין דברי הרוקח שמתיר לכנס לאשת כהן מעוברת לאהל המת מטעם ס"ס אבל בלא זאת היה אסור מטעם שמטמאה לעובר ויקשה לכאורא הא אמור וכו' להזהיר גדולים על הקטנים הוה רק על הקטנים ולא על עוברין וכן הדין דאסור להאכיל בידים דבר אסור מצינו רק בקטנים ולא בעוברין דאל"כ אשת כהן מעוברת תהא אסורה לאכול בתרומה למ"ד עובר במעי זרה זר הוא אם היא בת ישראל משום שהיא תאכיל תרומה לעובר זר אלא ע"כ דדין איכא רק לקטנים ולא לעוברין אך ז"א נהי דלעוברין ליכא דין אבל כאן אסורה משום שגורמת טומאה שיהא טמא אף כשיולד ונמצא דהיא מטמאה לקטן אבל בתרומה אינו נוגע האיסור אלא לעובר ולכן מותרת ועוי"ל דמתרומה ל"ק