נתיב מאיר קכח

השמטות ומילואים פ"י מה' תפלה הל' ה'

ביארנו דבדבר העומד להתברר לא אזלינן בתר רוב ולכאורא יקשה מיבמות ס"ז דאמר ר"ש בן יוחי מת והניחה מעוברת והניח זכרים יאכלו העבדים בתרומה נקבות לא יאכלו שמא ימצא עובר זכר ואין לבנות במקום הבן כלום ופריך זכרים יאכלו והאיכא עובר ומשני קסבר אין חוששין למיעוטא דאיכא מחצה נקיבות ומיעוט מפילות והוה ליה זכר מיעוט ע"כ אף דעתיד להתברר אלמא דאזלינן בתר רובא אף בעומד להתברר אך זה לא קשה כ"כ דללישנא בתרא לא אמרינן כן עיי"ש אך יקשה על הכ"מ שכתב בפ"ח מה' תרומות ה' ד' שהרמב"ם פוסק שם בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת אם היה העובר חלל אינו פוסל העבדים אלא אוכלין בגלל אחיו הכשרים וכו' והשיג הראב"ד הא העובר פוסל דקי"ל עובר אית ליה זכיה וכו' ע"כ וכתב הכ"מ כבר כתבו הראשונים דאפ"ה אינו פוסל משום דלמא נקבה הוא ואין לה כלום במקום בנים ואת"ל זכר הוא שמא תפול וסמוך מיעוט מפילות למחצה והו"ל רובא וזכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן ולכאורא יקשה הא עומד להתברר הוא ולא אזלינן בתר רובא כה"ג ואולי י"ל דשם איכא נמי חזקה דמחיים אכלו העבדים בתרומה וא"כ איכא חזקה ורובא וחזקה ורובא מהני אפילו בדבר העומד להתברר וניחא הכ"מ. פ"א מה' נדרים הל' יח'

ביארנו בהפלוגתא דר"י ורבנן אי מכלל לאו אתה שומע הן הוה הפלוגתא אי הוה כדיבור דנדר צריך דיבור דוקא אבל כשמבינים מן הלאו את ההן זהו הכל מודים ע"כ ועיי"ש ולכאורא יקשה כיון דמבינים א"כ יהני מטעם מחשבה כמו שאיתא בשבועות כו: אך ז"א חדא דל"ד דשם היה נדרי מצוה כגון להביא קרבן וכאן הוא נדרי איסור ועוד כאן חפץ שיחול דוקא הנדר בדיבור ולא במחשבה כיון שהנדר היה בדיבור ולא במחשבה גרידא ולכן לא מהני מחשבה ועוד בצדקה נמי איכא שיטת הרא"ש דלא מהני במחשבה הובא ביו"ד סימן רנח סעיף יג ברמ"א פלוגתא בזה. פ"ג מה' נערה בתולה ה' ט'

ביארנו דשיטת רבינו דבספיקא דדינא נמי אוקמא אחזקה ובז"נ מה דהקשה הכ"מ בפ"ט ה' יג' מה' מעה"ק דכתב רבינו הלחם המורם מן התודה ספק תרומה לפיכך אין חייבין עליו מיתה וחומש כתרומה ואינה מדמע כתרומה עכ"ל והקשה הכ"מ יש לתמוה דכיון דספיקא הוא הו"ל למיפסק לחומרא (דמדמע מספק) ולפהנ"ל ניחא כיון דספיקא הוא אי מדמע או לא ולכן אינו אוסר בנפילתו מספק דאוקמא התערובות אחזקה דבספיקא דדינא נמי אוקמא אחזקה ומיירי דנפל ברובא אך הוה פחות ממאה ולכן אינו אוסר מספק דאוקמא התערובות בחזקת היתר שהיה לה קודם נפילה. פ"א מה' נדרים הל' ט"ו

מה שיקשה שם לפי"ז מה' יג. מהאומר הרי הן עלי כבכור הרי אלו מותרין וכו' עיי"ש בלח"מ שמיישב זאת. פי"ב מהל' מעה'"ק הל' יז

תבל השירים בקצח או בשומממין או בכל מיני תבלין ושמנים כשירה מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת עכ"ל והקשה הלח"מ הא במנחות כג. איכא פלוגתא אי בתר בטל אזלינן או בתר מבטל ולר"ח דאמר בתר מבטל הקשו עליו מהך ברייתא דתיבלה בקצח וכו' ושם כג:) ואוקמא ברובה מצה וא"כ כיון דרבינו פוסק בסוף פ"א מה' שאר אבות הטומאות כר"ח (שם הל' יז דנבילה בטלה בשחיטה) וא"כ למה לא כתב כאן דמיירי דוקא ברובה מצה עכ"ל ונ"ל דשם בתוס' ד"ה אלא כתבו יש לתמוה דמדמי אההיא דלעיל שהטעם שוה הך דהכא שאין הטעם שוה דכיון שיש בתבלין טעם מצה ראוי לצאת ידי חובתו