נתיב מאיר קכו

כלומר והוה מ"ע מיוחדת של טומאת קרובים ולכן כופין ככל מ"ע שבתורה אבל הכהנות הואיל ואינן מוזהרות על הטומאה כן אינן מצות להתטמא לקרובים כלומר ואין להם מ"ע מיוחדת להטמא לקרובים דהתורה לא צריכה לזה הואיל ואינן מוזהרות אבל נכלל להם טומאת קרובים במ"ע הכללית של מצות אבל ורק היא חלק ממנה לכן אין כופין דעל חלק של מ"ע לא מצינו דכופין רק על מ"ע שלמה ולכן כתב רבינו אם רצו מתטמאות ואם לאו לא מטמאות כלומר שאין כופין אבל מחויבות מטעם שנכלל במ"ע דאבל לכן נוכל לדייק בגמרא הא נשואה מיטמאה לו מטעם מצות אבל שנכלל בה וניחא שיטת רבינו ובז"נ נמי מה דהקשה הט"א בר"ה לדברי הרמב"ן שמבאר שיטת רבינו דכל שישנו בלא יטמא ישנו ביטמא והני נשי הואיל וליתנהו בלא יטמא ליתנהו במצות יטמא א"כ בישראלים נמי כיון שליתנהו בלא יטמא ליתנהו במצות יטמא א"כ מצות טומאת קרובים ליתנהו בישראל א"כ יקשה מסוכה כה. דאיתא שם ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש מי היה ר' יצחק אמר טמאי מת מצוה שחל ז' שלהם בע"פ והאי מ"ע דקאמר לא מ"ע ממש אלא היינו שנטמא לקרובים שחייב לטמא וכן פירש רש"י ותוס' התם ומוכיח התם בגמרא מזה דעוסק במצוה פטור מן המצוה ואי דלישראל ליכא מצות טומאת קרובים א"כ לא הוו עוסקים במצוה כלל דהא באותו זמן לא היו כהנים אלא אהרן ובניו א"כ היו ישראלים ואין להם מצות ט"ק כלל וא"כ אמאי מוכיח דעוסק במצוה וכו' אלא משמע שמצות טומאת קרובים שייכים אף בישראל ע"כ ולפהנ"ל ניחא דגם לישראל איכא מצות טומאת קרובים אך לא בתור מצוה מיוחדת כלכהנים אלא בתור חלק ממצות אבל ולכן ניחא שמוכיח הגמרא מזה שעוסק במצוה פטור מן המצוה אך לכאורה יקשה הא אמרינן מאימתי נתחייב באבל משיסתם הגולל משמע הא קודם קבורה אינו חייב באבלות אך ז"א דקודם קבורה נמי דין אנינות ודין אבל כמבואר ברמב"ם שתכלית טו"ק הוא משום איבול אך יש פרטי דיני אבילות שאינה נוהגות קודם קבורה אלא אחר קבורה וניחא. הלכות מלכים פרק ה' הל' ה'

וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק וכו' ע"כ ויש לחקור אי נשים מחויבות במ"ע זו וראיתי בספר החנוך מצוה תר"ג תק"ד כי מצוה זו נוהגת בזכרים כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב ולא לנשים וכו' ע"כ אלמא דנשים פטורות מזה אך המנ"ח הקשה למה יפטרו נשים ממ"ע זו דאין הזגר"מ, ועוד הא אמרינן אף כלה מחופתה יוצאת למלחמת מצוה אלמא דגם הנשים יש להם שייכות במלחמה ע"כ ונ"ל דבפ"א מה' אלו ה' א' כתב הרמב"ם שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך וכו' ולהכרית זרעו של עמלק וכו' דשם ה' ב' כתב מינוי מלך קודם למלחמת עמלק שנאמר אותי שלח ה' למשחך למלך עתה לך והכיתה את עמלק וכו' ע"כ משמע שלכן מינוי מלך קודם למלחמת עמלק שבלא מלך אי אפשר ללחום בעמלק וכן נראה כי כל השופטים ושמואל בעצמו לא נלחם בעמלק קודם שאול וכיון דמלחמת עמלק צריך מלך דוקא ובה' ג' כתב אין מעמידין מלך בתחלה אלא על פי ב"ד של שבעים זקנים ועל פי נביא ובה' ה' כתב אין מעמידין אשה במלכות שנאמר שום וכו' מלך ולא מלכה וכן כל משימות שבישראל וכו' ע"כ ולפז"נ די"ל דשיטת החינוך הוא כן דלכן נשים פטורות ממ"ע דמחית עמלק כיון דצריך מלך למלחמת עמלק ונשים פסולות למלכות וגם צריך סנהדרין למנות ונשים פסולות לדין א"כ אין הנשים יכולות לעשות מלחמה עם עמלק מפני שאון להם יכולת למנות מלך ומסתבר דלא חייבה תורה דבר שאי אפשר לו לקיים כלומר שאין תלוי בו קיום המצוה ולכן נשים פטורות ממ"ע זו (וכן איתא בספר החנוך מצוה תצז דמצוה של מינוי מלך מוטל על הזכרים אלמא דעל הנקבות אין מוטל מצוה זו והסברא יהא כהנ"ל) (וראיתי בספר מנ"ח שמספק הא דאין מעמידין אשה במלכות היינו למנות לכתחלה אבל כשהיא יורשת יכולה להיות מלכה והניח בצ"ע, אך מהרמב"ם פ"ל ה' ז' מה' אלו שכתב כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים כד עולם וכו' ומדהזכיר הזכרים משמע דוקא הזכרים אבל אשה אינה יכולה להיות מלכה אפילו כשהוא יורשת) ומה דמצינו דבמלחמת מצוה יוצאת כלה מחופתה היינו דיש למלך רשות ליקח אותן מדיני מלכות להשתתף במלחמה. אבל כיון דלעשות מלחמה אינה תלויה בהם ולכן אין עליהם חיוב מצוה זו ומדוקדק בזה לשון החנוך שכתב כי להם לעשות המלחמה וכו' (דהיינו הזכרים) ולא כתב כי להם לילך במלחמה אלמא כהנ"ל