נתיב מאיר קכד

לב"ד לעקור אף דברים אלו לפי שעה אע"פ שהוא וקטן מן הראשונים שלא יהיו גזרות אלו חמורין מדברי תורה עצמה שאפילו ד"ת יש לכל ב"ד לעקרו הוראת שעה וכו' ע"כ וזהו ביאור המשנה שמתחלה היה תקנה שמהלך יום אחד מעלה לירושלים ואחר החרבן התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה וא"כ ותקשה הא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אפילו בטל הטעם וכו' א"כ איך יוכלו לתקן אחר החורבן שיהא נפדה סמוך לחומה והא זאת ביטול והתקנה הקודמת ואין ב"ד יכול לבטל וכו' אלא א"כ גדול וכו' לכן כתבה המשנה ותנאי היה אימתי שיבנה בהמ"ק יחזור הדבר לכמות שהיה כלומר והוה עקירה רק לפי שעה ולעקור לפי שעה יכולין ב"ד אע"פ שהוא קטן מן הראשונים ולכן אחר החרבן היו יכולין לבטל התקנה הקודמת של מהלך יום אחד סביב ירושלים וכו' אע"פ שלא היו גדולים מן הראשונים ור"י יסבור כר"י בן זכאי וכן כתב שם התויו"ט שדברי ר' יוסי הם תקנת ר"י בן זכאי אחר חורבן וכן מוכח (מר"ה לא:) ובז"נ שיטת ורבינו די"ל דרבי יוחנן בן זכאי נמי ביטלה רק לפי שעה כדברי ר' יוסי שתנאי היה בדבר אימתי שיבנה בהמ"ק יחזור הדבר וכו' לכן יכול לבטל אפילו אם אינו גדול מן הראשונים וכו' וכהנ"ל והראב"ד יסבור שר"י בן זכאי ביטלה סתם ולא יסבור כר' יוסי שתנאי היה בדבר וכו' ולכן השיג עליו מזה. שם פרק ו' הל' י"א

הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו אע"פ שהוא פטור על מכתו וקללתו עד שיעשה תשובה. אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות וכו' ע"כ והשיג הטור ע"ז ביו"ד סימן ר"מ וכתב כיון שהוא רשע אינו חייב בכבודו כדאמרינן בב"מ סב. הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר המסוים חייבין להחזיר משום כבוד אביהם ופריך והא לאו עושה מעשה עמך ומשני בשעשה תשובה וכו' אלמא כל זמן שלא עשה תשובה אינם חייבים בכבודו ועיי"ש בכ"מ ובלח"מ והמח"א תירץ דלכבד מחויב אפילו לא עשה תשובה אלא דאין כופין משום דהוה מ"ע שמתן שכרה בצידה והא דמחויב להחזיר דבר מסוים הוא משום בזיון וכופין כמו שכתבו תוס' כתובות (פו.) ד"ה פריעת ולכפיה צריך דוקא בשעשה תשובה ע"כ אך יקשה לפ"ז מאי הקשו שם בגמרא ב"מ והא לאו עושה מעשה עמך הוא ואוקמא בשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת ומובן שזה דוחק ומאי קושיא נימא דחייבין אבל לא כופין וזה יהא אפילו לא עשה תשובה נמי ולשון חייבין אינו הכרח שיהא כופין דבאמת הוא שיטת ריב"ה הובה במ"ל פ"ד מה' מלו' ה. ד. דאין כופין להחזיר אלא חייבין עפ"י דין אך אין כופין אלא מוכח דאפילו חייבין בלא כפיה נמי לא יהא אם לא עשה תשובה והדרא קושיא לדוכתא אך על זה י"ל דסמך רבינו על סוגיא דקדושין לב. הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה לא ואמר לו אבא עברת על דברי תורה אלא אומר לו אבא כך כתוב בתורה וכו' אע"ג דלא עבד תשובה שהרי בשעה שרואה אותו עובר אומר לו כך אלמא אע"ג דלא עביד תשובה נמי חייב לכבדו א"כ יסמוך רבינו על זה הסוגיא וגם ברדב"ז הובא מקור זה ממילא לא קשה עניו כ"כ השגת הטור שהקשה מסוגיא דב"מ אך ביותר קשה לי שדברי רבינו סותרים זא"ז דהוא בעצמו פסק בה' מלו' פ"ד ה. ד. הניח להם פרה וטלית וכו' וכל דבר המסויים חייבים להחזיר מפני כבוד אביהן בד"א כשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת אבל אם לא עשה תשובה אין חוששין לכבודו ואפילו דבר המסויים אין מחזירין ע"כ אלמא דהוא בעצמו פוסק אם לא עשה תשובה אין חוששין לכבודו ונמצא שהוא סותר למה שפסק כאן בה' ממרים ועוד קשה שם בהניח להם פרה וכו' שחייבים להחזיר משום כבוד אביהם הא איפסק הלכתא כאן בה' ג' כמאן דאמר משל אב. וכאן אם מחזירים איכא הפסד לבן (וראיתי כי גם הכ"מ עורר מזה ומה שכתב הכ"מ אם עשה תשובה ולא הספיק ליתן עד שמת הוה ההיא פרה כאלו לא הורישה לו ולא היה דבן ע"כ זהו קשה להבין) ונ"ל כי הרמב"ם כאן ה' ג' כ' איזהו כבוד מאכול ומשקה מלביש ומכסה משל האב ואם אין ממון לאב ויש ממון לבן כופין אותו וזן אביו ואמו כפי מה שהוא יכול וכו' ע"כ אלמא דאפילו דאמרינן דכבוד משל אב מ"מ אם אין לאב ויש לבן כופין אותו וזן את אביו וכו' ובז"נ לכן חייבין להחזיר אחר מיתת אביהם כיון דמת הוה אין לאב ויש לבן לכן חייבין להחזיר דמלשון רבינו משמע דהדין דאם אין לאב וכו' דין הוא בכבוד ולא בתורת צדקה וכן משמע מהגהות מיימוניות שם עיי"ש וכן משמע מסמ"ג הובא בכ"מ שם שהביא את הירושלמי דפאה דבכבוד אב ואם אין כתוב כבד מהונך שאפילו