נתיב מאיר יב

וכו' בזה דאימתי שייך אין מורידין מקדושה חמורה וכו' דאם היה על הדבר גוף הקדושה אבל בעבוד שאין גוף הקדושה אלא רק הכנה לקדושה לא שייך אין מורידין וכו' אבל זאת כתב בהדיא דקדושת ס"ת חמורה מתפילין. וכן מצינו בס"ת שאסור לאדם למכור ס"ת אפילו אין לו מה יאכל (רמב"ם פ"ו מה' ס"ת ה"ב) וכו' ואפילו יש ליקח בו חדש ולא מצינו כיוצא בו בשאר מצות אלמא שקדושת ס"ת חמורה וכן מגילת סוטה אין עליה קדושת ס"ת. הל' ספר תורה

בשאג"א בתשובה סי' ל"ה הביא שיטת הרמב"ם בס"ה שלו דנשים פטורות ממ"ע של כתיבת ס"ת ותמה השאג"א מנין ליה ליפטר נשים מזה המ"ע ונ"ל די"ל בדרך חידוד כי הובא במרדכי בה' ציצית אם נפסק לאיש חוט של טלית בשבת מותר ללובשו בשבת דלא אמר הכתוב לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפות בלא ציצית אלא מ"ע להטיל ציצית כשילבשנו ולכן בשבת דלא יכול להטיל וכו' מותר ללבוש דבחול כשילבש עובר בכל שעה בעשה משמע מזה היכא דאסור להטיל ציצית ליכא מ"ע כלל דא"ל דהוה בגדר אונם ולכן אינו עובר בעשה דז"א לא ילבש ולא יכניס עצמו באונס של עבירת מ"ע אלא מוכח היכא דאסור ליכא מצוה כלל ובז"נ שיטת הרמב"ם דבמ"ע של כתובת ס"ת נמי כיון דאסור לכתוב בשבת ויו"ט וא"כ ליכא מצוה בשבת ויו"ט וא"כ הוה מ"ע שהזגר"מ וממילא נשים פטורות מכתיבת ס"ת וא"ל דמשכחת אם הגיה אות אחת דכתב הרמב"ם שם דהוה כאלו כתבו כולו ס"ת וכן הוא בתוס' מנחות ל'. ולענין שבת אינו חייב עד שיכתוב שתי אותיות וא"כ משכחת שיכתוב ס"ת בשבת כה"ג אך ז"א דהא כתב הרמב"ם פי"א מהל' שבת הל' ט' כתב אות אחת והשלים את הספר חייב וכן איתא בשבת ק"ד. ומסתברא אם הגיה אות אחת שבלא זה היה פסול נמי חייב לענין שבת ולכן לא משכחת שיכתוב ס"ת בשבת. אך העיר לי חכם אחד שיקשה לכאורה התוס' קדושין כ"ט. דכתבו דמילה הוה מ"ע שלא הזמגר"מ כיון דשלא בזמנה נוהגות בין ביום ובין בלילה ותקשי הא אינה נוהגת בשבת ויו"ט וא"כ ליהוי מ"ע שהזמגר"מ אלא מוכח שמ"ע איכא אף דהוה איסורא למול אך ז"א די"ל דבזה החקירה היכא דהאיסור יעכב את המצוה מלקיים אי הוה בגדר שמצוה איכא אלא שאנוס הוא מלקיים מצד האיסור או האיסור מסלק את המצוה לגמרי י"ל שיחלוקו בזה ריב"א בחולין קמ"א. ד"ה לא דסובר דהיכא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ אינה לוקה על הלאו אך קיים העשה אלמא דסובר דמצוה איכא אף דאיכא איסורא והתוס' דשם משמע דלא סבירא להו כשיטתו וסברו היכא דאיכא איסורא ליכא מצוה וכן היא שיטת הרמב"ם לכן סובר דהוה מ"ע של כתיבת ס"ת זגר"מ ונשים פטורות ותוס' קדושין כ"ט יסברו דמצוה איכא אף היכא דאיכא איסורא ולכן לא הוה מ"ע שהגר"מ משום שבת ויו"ט שאינה נוהגת מינה שלא בזמנה אלא דלכאורא תליא בזה דיש לחקור אם נשרף או נאבד הס"ת שכתב אם חייב נכתוב אחרת אם המצוה היא שיהיה לו תמיד ס"ת שכתב ולכן אם נשרף או נאבד חייב לכתוב אחרת או המצוה היא לכתוב פעם אחת ס"ת בימי חייו לעצמו ולכן אם נשרף וכו' אינו חייב לכתוב אחרת ותליא בזה אי אמרינן אם נשרף שחייב לכתוב אחרת דאיכא מצוה תמידית שיהיה לו ס"ת שכתב אז לא היה שייך זגר"מ. אבל אי נימא אם נשרף וכו' אינו חייב לכתוב אחרת דמצוה היא רק לכתוב פעם אחת וכיון שאסור לכתוב בשבת ויו"ט לכן היה מ"ע שהזגר"מ ונשים פטורות וראיתי בפת"ש ביו"ד סימן ע"ר שהזכיר מחלוקת האחרונים בזה אך הביא מספר פרדס שהוכיח ששיטת הרמב"ם דפטור מלכתוב אם נשרף הס"ת וממילא הוה מ"ע שהזגר"מ וניחא שיטות הרמב"ם שנשים פטורות ממ"ע של כתיבת ס"ת. הל' ספר תורה פרק י' הל' ב'

ואסור לאדם למכור ס"ת אפילו אין לו מה יאכל וכו' לעולם אין מוכרין ס"ת אלא לשני דברים שלנמוד תורה וכו' או שישא אשה וכו' והובא בכ"מ שהרמ"ך תמה על רבינו שכתב אסור למכור ס"ת אפילו אין לו מה יאכל מירושלמי סוף בכורים רב פנחס ור"י בשם רשב"ג אמרו מוכר ס"ת לישא אשה וכו' כש"כ מפני חייו וכן נראה דגם גמרא דידן שרי דאמרינן מגילה כ"ז. אמר רשב"ג אפילו אין לו מה יאכל ומכר ס"ת או בתו אינה רואה סימן