נתיב מאיר יא

בו כל אלו מותר ע"כ והובא בכ"מ שהראב"ד השיג וז"ל אין זה מחוור שיוכלו להתנות על ד' דברים אלו ואם אמרו שיכולים להתנות עליה לזורעה והוא תל חרב לא אמרו לחלל הבית שהיה לתפלה להיות בורסקי וכיוצא בו עכ"ל וכתב הכ"מ שהראב"ד סבור שמקור דברי רבינו ממגילה כ"ו: רבינא הוה ליה ההוא תילא בבי כנישתא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למיזרעיה אמר ליה זיל זבניה מז' טובי העיר במעמד וכו' וזרעה ולכן כתבו דשאני התם שהיה תל חרב, אבל המקור של רבינו כתב הכ"מ דברי רבא שם וגרס בדברי רבא למישטח ביה פירי וכו' ש"ד אם התנה בז' טובי העיר במעמד וכו' והיינו שמשתמש בבית כנסת גופא למישטח ביה פירא מותר אף שבסתם היה אסור וה"ה שיכולים להתנות לעשות מרחץ ובורסקי וכו' ונראה די"ל דאפילו אמרינן שמקור רבינו הוא מרבינא הוה ליה תילא וכו' כמו שסבר הראב"ד ובדברי רבא לא יהא הבדל גירסאות בין רבינו להראב"ד מ"מ יהא ניחא דלכאורה יקשה להראב"ד אמאי כתב ואם אמרו שיכולים להתנות עליה לזורעה והוא תל חרב וכו' וקשה דהא תנן התם כ"ח. והשימותי מקדשיכם קדושתן אפילו כשהן שוממין וכן כתב הרמב"ם ב"ה י"א בתי כנסיות שחרבו בקדושתן הן עומדין שנאמר וכו' וכשם שנוהגין בהן כבוד ביישובן כך נוהגין בהן בחורבנם וכו' א"נ ממ"נ אם יכולים להתנות בחרבנה יכולים ג"כ להתנות ביישובן והתוס' כח: ד"ה בתי כנסיות כתבו דזריעה הוה קלות ראש ביותר ומ"מ יכולין ג"כ להתנות א"כ יכולין ג"כ להתנות ביישובן לעשות בורסקי וכו' אלא דיש לחקור דאימתי שייך שקדושין גם בחרבנן אם נשאר עוד מהבנין לכה"פ הכותלים אלא שחרבו אבל אם נשאר רק תל יוכל היות שא"ש שבקדושתן הן עומדים כמו ביישובן או דילמא דל"ש כאן דבמקום זה היה בה"כ נשאר הקדושה על המקום ונראה דביה יחלקו הרמב"ם והראב"ד דהראב"ד מפרש שאימתי בקדושתן הן עומדין כמו בישובן דוקא אם נשאר מהבנין ולכן מחלק מרבינא היה ליה ההוא תילא דבי כנישתא וכו' דשאני התם שהיה תל חרב וכו' והרמב"ם מפרש שאם נשאר רק תל נמי בקדושתן הן עומדין כמו בישובן דהמקום גופא קדוש ולכן מביא ראיה כמו דהתיר רב אשי לזורעה אם מתנה בעת קנין מז' טובי העיר במעמד אנשי העיר כמו כן מהני תנאי אפילו לעשות בורסקי וכו' בהבנין של בהכ"נ. הל' ספר תורה פ"ז הל' א'

מ"ע על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות והקשה בס' גבורת ארי יומא ל"ז: למ"ד כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה א"כ מצות כתיבת ס"ת על כל אדם מנלן והביא דברי הרמב"ם הנ"ל דמוכיח מאין כותבין את התורה פרשיות וא"כ למ"ד כותבין וכו' ליכא הוכחה דמנלן דמצוה לכתוב ס"ת לעצמו דילמא מצוה לכתוב את השירה לחוד ובתשובה ל"ד ב"ס שאג"א הקשה שם עוד שהרמב"ם שם בפ' הנ"ל ה' י'"ד כתב מותר לכתוב כל חומש וחומש בפ"ע א"כ אונו מוכח מכתבו לכם את השירה הזאת אלא ס' דברים שיש שם השירה ומנלן לכל התורה עכ""ל ובח"ס סימן רל"ד הקשה הא כותבין תפלין ומזוזות ומגלת סוטה א"כ ליכא הוכחה על מצות כתיבת ס"ת דלמא כותבין שירה לבד ע"כ ונ"ל דאפילו למ"ד כותבים מגילה לתינוק וכו' אבל קדושת ס"ת בודאי לא יהיה וכן אם יכתוב חומש בפ"ע לא יהא קדושת ס"ת וכן כתב הרמב"ם בהדיא שם מותר לכתוב כל חומש וחומש בפ"ע ואין בהן קדושת ס"ת ובז"נ כיון שכתבה התורה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו' ילמוד רבינו דכוונת התורה שיהא הקדושה של השירה שמחויבין לכתוב כמו קדושת השירה שבתורה וזה אי אפשר שהשירה שבתורה יש לה קדושת ס"ת ובפ"ע לא יהא לה קדושת ס"ת דאפילו חומש שלם אין לו קדושת ס"ת ועכצ"ל דהתורה כוונה שיכתבו להם כל התורה וזהו הוכחת הרמב"ם מן כתבו לכם את השירה הזאת ומה שכתב לפי שאין כותבין פרשיות וכו' כוונתו שאין קדושת ס"ת בפרשיות אפילו יהא מותר לכתוב ובז"נ ג"כ קושית הח"ס מן כותבין תפילין ומזוזות ומגלת סוטה דתפילין ומזוזות אין עליהן קדושת ס"ת כמו שאיתא בס' עבודת הגרשוני שאסור לכתוב תפילין על קלף המעובד לס"ת דהוה הורדה מקדושה חמורה לקלה (הובא בתשובת רע"א סימן ג.) אף שהב"י מחלק וכתב בסימן ל"ב שעל קלף המעובד לשם ס"ת מותר לכתוב תפילין מ"מ מודה דקדושת ס"ת חמורה מתפילין אלא שסובר דלא שייך דין הורדה