נתיב מאיר קטז

ולא יוכל היות שני דינין על האדם בעד מעשה אחד וכיון דאיכא דין מיתה לא יוכל היות עוד תשלומין ולפז"נ שיטת הרמב"ם שכתב שאם הוה יודע שהוא חיוב סקילה לא היה חייב תשלומים לפי וכו' אין אדם מת ומשלם וכו' ע"כ אבל אם אינו יודע חייב בתשלומים משום דכאן אם יהא מיתה בפועל דהיינו במזיד לא נוכל לענוש בפועל ממון אע"ג דליכא דין ממון מד"א על המעשה אלא קנס דרבנן שלא יהא וכו' מ"מ אין נותנין בפועל שני עונשין על מעשה אחת לכן כתב הרמב"ם דוקא ולא ידע שהוא חייב סקילה דהיינו שוגג ואז חייב בתשלומין משום דליכא שני עונשין בפועל ולא דמי לחייבי מיתות שוגגין דפטורים דשאני התם משום דלא יוכל היות שני דינין על מעשה אחד (דבשוגג איכא דין מיתה) לכן לא יוכל היות דין תשלומין אבל כאן ליכא שני דינין שדין ממון ליכא על המעשה אלא קנסא בעלמא משום שלא יהא וכו' ולכן חייב בשוגג בתשלומין אבל במזיד פטור משום שלא נוכל לענוש שני עונשין בפועל, ובזה מדוקדק לשונו שכתב אין אדם מת ומשלם ואמאי לא כתב דקי"ל בדר"מ כדמצינו בכל מקום אלא שזהו כוונתו להשמיענו שאין עונשין שני עונשין בפועל אף שאינם שני דינין וכהנ"ל ומזה יש לפשוט דלכאורא יש לחקור כגון בן סורר ומורה שאכל תרתימר בשר ושתה חצי לוג יין נהרג ע"ש סופו וכו' איך יהא אם בעת מעשה עשה היזק אם שייך קלבדר"מ כיון דאין עליו דין מיתה אלא על שם סופו הוא נהרג ולא דין על המעשה ומזה יהא ראיה כיון שאין ב"ד יכולין לענוש שני עונשין בפועל אף שאינן שני דינין ולכן שייך קלבדר"מ גם שם. הל' רוצח ושמירת נפש פרק י' הל' ו'

עגלה ערופה אסורה בהנאה וכו' ומשתרד לנחל תיאסר בהנאה אע"פ שעדיין לא נערפה וכו' ע"כ ובה' ח' כתב רבינו נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר וכו' ע"כ והובא בכ"מ כי הרשב"א נשאל על זה שדברי רבינו סתרי להדדי דהא בכריתות (כד: כה.) איתא פלוגתא עגלה ערופה מאימתי נאסרת רב המנונא אמר מחיים ואמר רב ינאי אליביה ירידתה לנחל איתן אוסרתה רבה אמר לאחר עריפה (נאסרת) ומביא רבה ראיה מנא אמינא לה דתנן אם נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר ואי אמרת מחיים נאסרה אמאי תצא ותרעה בעדר ע"כ א"כ יקשה כיון שפסק רבינו כרב המנונא דירידתה לנחל אוסרתה וא"כ אמאי פסק נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר דזה הביא רבה ראיה לשיטתו דלאחר עריפה נאסרת (ואליביה דרב המנונא משני שם תני עד שלא נראית לטריפה כלומר שלא הורידוה לנחל איתן ואח"כ מסיק תנאי היא אי אסור מחיים) וא"כ סתרי פסקי רבינו אהדדי ועיי"ש בכ"מ ונ"ל דמסקינן שם דתנא ד"ר ישמעאל סובר דנאסרה מחיים נאמר מכשיר ומכפר וכו' ומ"מ לא מצינו דפליג על מתניתין ויאמר אם נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה שאינו תצא ותרעה בעדר ולכן נראה דשיטת רבינו הוא כן דיש לחקור איך הוא אם נמצא ההורג קודם עריפת העגלה אם בטלה חיוב העגלה למיפרע דהחיוב הוה על תנאי אם לא ימצא ההורג וכו' או דבטלה החיוב רק מכאן ולהבא ונ"מ בזה דאי אמרינן דבטלה למפרע לא סתרי שני הדינין נהי דמחיים נאסרה אבל רק בתנאי שלא ימצא ההורג קודם עריפה אבל אם נמצא ההורג קודם וכו' בטלה החיוב למיפרע וממילא לא שייך קדושת עגלה כיון דבטלה החיוב למיפרע ובתור נדבה אין שייך בעגלה וזהו יסבור ר' ישמעאל נהי דמחיים נאסרה וכו' אך מ"מ בטלה החיוב למיפרע אם נמצא ההורג וכו' ולכן לא פליג על מתניתין דנמצא ההורג עד שלא תערף וכו' ולכן תצא ותרעה בעדר, ובזה החקירה יפלגו רב המנונא ורבה דלרב המנונא אם נמצא ההורג וכו' בטלה החיוב למיפרע ולכן לא יהא קשיא עליו ממתניתין דנמצא ההורג וכו' דנהי דמחיים נאסרה מ"מ כיון שהחיוב בטל למיפרע שהיה רק על תנאי וכהנ"ל ולכן אם נמצא וכו' תצא ותרעה וכו' ורבה יסבור דבטלה החיוב עגלה אם נמצא וכו' רק מכאן ולהבא ולכן מביא ראוה ממתניתין דנמצא ההורג וכו' דלאחר עריפה נאסרה דאי מחיים נאסרה אמאי תצא ותרעה בעדר, אבל מ"מ לשיטת רב המנונא ל"ק ממתניתין ומה דמשני הגמרא תני עד שלא נראות לעריפה משום דהגמרא רוצה לדחות הראיה אפילו לשיטת רבה ובז"נ שיטת רבינו דפוסק כתנא ד"ר ישמעאל וכרב המנונא ונהי דנאסרה מחיים מ"מ אם נמצא ההורג וכו' תצא ותרעה וכו' דבטלה החיוב עגלה למיפרע אם נמצא ההורג וכו' וניחא שיטת רבינו ולא סתרי אהדדי.