נתיב מאיר קיד

פירוש עושים מה שבהם מר ואין זה הענין בכלי עצם ואי ס"ל כר"נ דאמר במסכת חולין גולמי כלי עצם כגולמי כלי מתכות דמי לימא הכי ולמה ליה לדמויינהו לאשכריע שהוא כלי עץ ומוציא מדין כלי עץ וכו' עכ"ל והכ"מ כתב דלת"ק מזכיר כל גולמי כלי עץ טמאים חוץ משל פירשע (פירוש אשכריע) מפני שהם מחוסרים שליקה ר"י אומר העושה כלים מגרופיות של זית טהורים מפני שהם מחוסרים שליקה וממירין את מה שבהם ומשמע לרבינו כיון דלא הזכיר ת"ק בשל פירשע ממירין את מה שבהן משמע דבשל פירשע אין ממירין אלא הטעם דכלים של אשכריע הם יפים ואין יופיים ניכר כ"ז שמחוסרים שליקה ולמד מזה לכלי עצם שהם יפים ואין יופים ניכר כ"ז שהם גולמים עכ"ל אך יקשה קושית הראב"ד לימא כלי עצם ככלי מתכות דמי ול"ל לדמוינהו לאשכריע לימא כר"נ (חולין כה) כלי עצם ככלי מתכות דמי ואיזה דין משמיענו במה שמדמה לאשכריע הלא גם גולמי כלי מתכות טהורין ונ"ל דשיטת רבינו הוא כן דלכן מדמה כלי עצם לאשכריע דאשמעינן בזה דבכלי מתכות איכא דין דאם חזי לתשמיש וגמר בדעתו שלא לגרר ולא לשוף אז מקבל טומאה מיד כן איתא ברש"י ד"ה יורדין (קדושין נט.) ולא הוה גולמי כלי מתכות אבל בכלי אשכריע לא מהני כ"ז שאין עליהם היופי שלהם שכן כתב רבינו "שאין חשוב כלי עד שיתייפה" וסברתו יהא מפני שאין משתמשין בכלי אשכריע רק משום היופי שלהם ולכן אפילו יחשוב להשתמש כן בלא היופי שלהם (כלומר בלא שליקה) היה בטלה דעתו אצל כל אדם ולא יחשב כלי ולכן כתב רבינו דבכלי עצם נמי יהא הדין כן שאין חשובין כלי עד שיתייפה וכל זמן שהם גולמין אין להם יופי ואפילו אם חישב להניחם כן ולהשתמש נמי לא הני דהוה בטלה דעתו אצל כל אדם ולכן מדמה רבינו כלי עצם לכלי אשכריע ולא לכלי מתכות לאשמעינן הדין הנ"ל אך יקשה איך יפסוק רבינו הא בחולין (כה:) איכא פלוגתא ר"י אמר כלי עצם ככלי עץ (וגולמן טמא) ור"נ אמר כלי עצם ככלי מתכות דמי א"כ יקשה איך פוסק רבינו כר"י בודאי אינו פוסק דלר"י גולמי כלי עצם טמא ככלי עץ והוא פסק דטהור אלא ע"כ פסק כר"נ ויקשה הא ר"נ מדמה לכלי מתכות ולפי דברינו יהא שיטת רבינו דכלי עצם ל"ד לכלי מתכות אך י"ל דילמוד רבינו דר"נ מדמה רק כל"ע לכלי מתכות דגולמן טהור בזה ובזה אך מה דנקרא גולם בכ"ע ל"נ גולם מתכות כגון אם חשב שלא לשבץ וכו' לענין זה לא דמי אהדדי וניחא שיטת רבינו. שם פרק י"ב הל' ג'

אחד כלי שנטמא במת או בשאר הטומאות אם התיכו (אחר שנשברו) חזר לטומאתו הישנה עד שיטבול נטמא במת והזה עליו בשלישי ואח"כ התיכו ועשאהו כלי אחר והזה עליו בשביעי והטבילו ה"ז טמא ואין הזייה שקודם היתוך מצטרפת להזאה שאחר היתוך ואין לו טהרה עד שיזה עליו שלישי ושביעי ויטביל כשהוא כלי קודם שבירה או יזה עליו שלישי ושביעי ויטביל אחר שיתיכנו עכ"ל והשיג הראב"ד א"א אני לא הכרתי דבריו לא מן המשנה וכו' ומה שאמר ר"י בתחלה במשנה אינן מטהרין אלא שלמים זהו שאמר בסוף אין הזאה פחות משלישי ושביעי כלומר דהיינו כעין שלמים שאין שבירתן עולה להם במקום מים כמו שאמר רבי אליעזר ולעולם אם היזה עליהם בשלישי ונשברו והתיכן בו ביום מזה עליהם פעם שנייה בשביעי וטהורים שהרי מטהרין ג' וז' כשהן שלמים וכו' עכ"ל וצריך להבין במאי פליגי הרמב"ם והראב"ד ואמאי לא מהני להרמב"ם הזאה שלישי קודם שבירה והזאה שביעי אחר התכה ונ"ל דשיטת הרמב"ם היא כן כיון דהא דטומאה ישנה שחזרה אחר התכה הוא רק מדברי סופרים אבל מד"א כיון שנשברו נטהרו ובז"נ דאינה מצטרפת הזאה דקודם שבירה להזאה שאחר התכה כיון דעל הטומאה החדשה שהוא מד"ס היה רק הזאה אחד ומה שהזה קודם השבירה והתכה היה על טומאה ד"א ולא על טומאה זו שהיא רק מד"ס ולומד רבינו כן בכוונת ר"י שם (כלים פי"ד משנה ז.) ושיטת הראב"ד הוא כן כיון שגזרו טומאה ישנה מד"ס עשאו רבנן הדין רק כאלו היה הטומאה הישנה ולא בטלה כלומר שלא החמירו יותר רק כאלו היה הטומאה הישנה עוד עליה ואם היתה הטומאה הישנה היו מצטרפות ההזאות ולכן גם עתה מצטרפת ההזאה הראשונה להשניה וניחא. הלכות מקואות פרק ב' הל' יז

טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אם באותו היום שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף