נתיב מאיר קיג

כי מהסוגיא דזבחים קה. משמע דלרי"ש אין חילוק בין נבלת עוף טהור לבין פרה ופרים דקאמר בשלמא לר"מ כדתנא דר' ישמעאל אלא לרבנן אי אית להו דתנא דרי"ש אפילו שעיר המשתלח נמי וכו' אלמא דלרי"ש דמי פרה ופרים לנבלת עוף טהור ואין מחלקין דכאן טומאת מגע וכאן טומאת מתעסקים ועוד שהכ"מ דחק מאד בפירושו את מסקנת הגמרא ועיי"ש ועוד קשה לי מה שכתב רבינו צריכין שתגע בהן טומאה ומהכשר מים לא הזכיר כלל בממ"נ אם פרה ופרים בכלל סופה לטמא טומאה חמורה א"כ א"צ שתגע בהן טומאה ואם אין בכלל סופה לטמא וכו' א"כ הכשר מים נמי ליצטריך לכן נ"ל אך נקדים תחלה את הסוגיא דזבחים ק"ה. תייר פרה ופרים ושעיר המשתלח המשלח השורפן והמוציאן מטמא בגדים והן עצמן אין מטמאין בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין דברי ר"מ וחכ"א פרה ופרים מטמאין אוכלין ומשקין שעיר המשתלח אינו מטמא שהוא חי וכו' וקאמר אח"כ בשלמא לר"מ כדתנא דרי"ש וכו' אלא לרבנן אי אית להו דתנא דרי"ש וכו' כהנ"ל ואי לית להו אפילו פרה ופרים מנלן כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא צריכין הכשר טומאה ממקום אחר ופירש"י דא"צ ליגע בשרץ כיון דסופו לטמאה טומאה וכו' אבל חזי לטומאה בעינן ולא בעלי חיים דלא אשכחן וכו' בעלי חיים מטמאין ועיי"ש ומפירש"י משמע שרבנן סברו כרי"ש שמפרש שא"צ שתיגע בהן טומאה אך הרמב"ם אינו מפרש כרש"י שכתב שצריך שתגע בהן טומאה וכו' וע"ז השיגו הראב"ד כהנ"ל ודן איך הוא מסקנת הגמרא לפירש הרמב"ם אם רבנן סברי כרי"ש אי לא כהנ"ל ונ"ל לפרש הגמרא לפי היסוד של הכ"מ בשלמא לר"מ כדתנא דבי רי"ש וכו' כלומר שאינו מחלק ר"מ בין טומאת מגע לטומאת מתעסקים ולכן הוה לדידיה סופה לטמא טומאה חמורה וכו' אלא לרבנן ממ"נ אי אית להו דתנא דבי רי"ש כלומר אי דמיא להא דתנא כו' שטומאת מתעסקים ומגע אחד הוא אפילו שעיר המשתלח נמי מטמא אי לית להו דתנא דבי רי"ש כלומר שאינו דמי להא דתנא וכו' מפני שחילוק יש בין נבלת עוף טהור שזה טומאת מגע וזה טומאת מתעסקים ולכן לא הוה סופה לטמאה טומאה וכו' אפילו פרה ופרים מנלן ומשני כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא צריכין הכשר טומאה ממקום אחר ע"כ וילמוד רבינו את מסקנת הגמרא כן דרבנן סברי כתנא דבי רי"ש אך לא דמי לשם ששם טומאת מגע וכאן טומאת מתעסקים ואין כאן סופה לטמא טומאה וכו' ולכן צריך שתגע טומאה במקום אחר וניחא פסק רבינו דפוסק כתנא דרי"ש בנבלת עוף טהור וכו'. ובפרה ובפרים פוסק אליבא דרבנן דצריך שתגע טומאה ממקום אחר ואין סותרין זל"ז כהנ"ל (ובשעיר המשתלח לא מפני שבע"ח לא חזי לטומאה) אך יקשה מדוע בפרה ופרים א"צ הכשר מים כיון דצריך שתגע טומאה ממקום אחר א"כ לא הוה סופה לטמאה טומאה וכו' א"כ ליבעי נמי הכשר מים ונ"ל דאמרינן חולין לו:

דחיבת הקדש מכשרת והבשר לרבות עצים ולבונה ומה דבעי הגמרא אי צריד של מנחות מונין בו ראשון ושני פירשו בתוס' דמד"א קבעי ליה דמדרבנן פשיטא ליה דמונין ראשון ושני מ"מ משמע דפסולא דגופיה הוא מד"א דחיבת הקדש מכשרת א"כ ה""נ א"צ הכשר מים בשעירין הנשרפין דחבת הקדש מכשרת וכן בפרה אדומה דחטאת קריה הא לכן א"צ הכשר מים דחבת הקדש וכו'. אך באמת א"א לומר בשיטת רבינו דיסבור דחבת הקדש מכשרת הוא מד"א דבפ"י מה' טומאת אוכלין הל' יז. כתב פרת קדשים שהעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה ה"ז מוכשרת וכו' בד"א להיות הבשר טמא בדין תורה אבל להתטמא מדבריהן אין הקדש צריך הכשר אלא חבת הקדש מכשרת הבשר וכו' אלמא דשיטת הרמב"ם הוא דחבת הקדש מכשרת הוא רק מדרבנן וסובר כשיטת רש"י מנחות כא. (וכבר השיגו הראב"ד ע"ז וסובר חבת הקדש הוא מכשרת מד"א) אך על דברינו הנ"ל לא יקשה כ"כ די"ל דמה שבפרה אדומה ושעירין הנשרפין א"צ הכשר מים הוא ג"כ מדרבנן דחבת הקדש מכשרת מדרבנן אך וקשה קצת מסתימת לשונו שסותם ואינו כותב שרק לטומאה דרבנן א"צ הכשר וצ"ע. הלכות כלים פרק ה' הל' א

כל הכלים אין מקבלן טומאה עד שתגמר מלאכתו וכו' גולמי כלי עץ מקבלין טומאה חוץ משל אשכריע שאין הכלי ממנו חשוב כלי עד שיתייפה וקרוב בעיני שכלי עצם ככלי אשכרוע ואין גולמיהן מקבלין טומאה וכו' ע"כ והשיג הראב"ד א"א זאת הקורבה לא ידעתי ק באה לו שהרי פירשו בו טעם מפני שמחוסרין שליקה וממרים את מה שבהם