נתיב מאיר קיא

הל' טומאת צרעת פרק א' הל' ג'

ארבע מראות נגעים אלו כולן מצטרפין זע"ז בין להקל בין להחמיר וכו' כיצד אחד נגע שהיה כולו לבן כשלג וכו' ואחד נגע שהיה מקצת הלובן כמראה הבהרת ומקצתו כמראה השאת ומקצתו כמראה הספחת הכל כמראה אחד הוא חשיב וכו' ע"כ והשיג הראב"ד א"א אינו נראה כן מן הגמרא דאמרינן התם סיד ההיכל ליצרפיה בהדי שאת לאו בר מיניה היא אלמא תולדה דהאי לא מצטרף בהדי האי עכ"ל והכ"מ הקשה דהוא לא כרבנן דלרבנן דוקא מיצטרף תולדה עם אב דידיה וגם דלא כר"ע דלר"ע דוקא מצטרף כסדר מעלתן ולא בגבוה ממנו שתי מעלות א"כ סיד ההיכל לא יוכל להצטרף עם בהרת דגבוה ממנו שתו מענות ועם השאת לא יוכל להצטרף דלאו תולדה דידיה יעיי"ש ונ"ל דשיטת רבינו היא כן דהא דאמרינן אב ותולדה דידיה מצטרפין כגון דסיד מצטרפת לבהרת אבוה אז יהא נעשה דין בהרת דהיינו דין האב אף על הסיד ובהרת ושאת מצטרפין מדכתיב והיה ולא כתיב והיו והכי איתא בת"כ והובא ברש"י שם ה: שבועות ולפז"נ דכאן כתב רבינו שהיה הנגע מקצת כמראה הבהרת כו' ומקצת כמראה הספחת הכל כמראה אחד הוא חשוב משום דאב ותולדה דידיה מיצטרף (דרבינו יפסוק כרבנן) כגון סיד ההיכל עם בהרת וא"כ כיון שמצטרף עם בהרת נעשה דין בהרת על סוד ההיכל כהנ"ל ובהרת ושאת מצטרפין מדכתיב והיה וכו' א"כ סוד ההיכל שנעשה בהרת ע"י אב דידיה מצטרף ג"כ עם השאת ולכן כתב רבונו הכל כמראה אחד הוא חשוב אך הסוגיא דשבועות דאמרינן שם דתולדה דהאי לא מיצטרף עם לאו בר מיניה מיירי דוקא אם אין לה אב דידיה להצטרף מקודם ולכן אין לה הצטרפות עם לאו בר מיניה אבל הרמב"ם מיירי שיש לה אב דידיה להיצטרף אז יש לה דין האב כגון דין בהרת על התולדה וממילא מצטרפת אח"כ עם השאת דשאת ובהרת מצטרפי וניחא פסק הרמב"ם ולא נסתר מהסוגיא דשבועות כהנ"ל. הל' מטמאי משכב ומושב פרק ה' הל ד'

יולדת שטבלה אחר ז' של זכר וי"ד של נקבה וכו' אם היתה יולדת בזוב הרי היא בכל ימי טוהר שלה כטמא שטבל ועדיין לא העריב שמשו והרי היא טבולת יום בכל אותן הימים וכו' בד"א שהיא כטבול יום לענין תרומה ומעשר אבל לקדשים הוי כראשון לטומאה שעדיין לא טבל וכו' נמצאת וכו' שהיולדות בתוך ימי טוהר אוכלות במעשר ופוסלת את התרומה כטבול יום ואם נפל מרוקה ומדם טהרתה על ככר של תרומה הרי הוא בטהרתו שמשקה טבול יום טהור. ומטמאה את הקדשים כולד הטומאות עד שתשלים ימי טוהר ותהיה טהורה לכל וכו' עכ"ל והשיג הראב"ד כמה וכו' ואיך תהיה טהורה לכל והלא מחוסרת כפר היא ואף משתביא כפרתה צריכה טבילה לאכילת קדש ומשנה שלימה הוא ואם יאמר ה"מ לאכילה אבל למגע לא הרי דבריו סותרין זא"ז עכ"ל וכוונתו במה שכתב שדבריו סותרין זא"ז שהרמב"ם מסיק בסופו שהיא צריכה טבילה אחרת ואח"כ תגע בקדש אלמא דלמגע קדש צריכה טבילה ועיין בכ"מ שתירוצו קשה ונ"ל דכוונת הרמב"ם כך הוא דמקודם כתב ואם נפל מרוקה וכו' על ככר של תרומה הרי הוא בטהרתו שמשקה טבול יום טהור ואח"כ כתב ומטמאה את הקדשים כולד הטומאה עד שתשלים ימי טוהר ותהיה טהורה לכל יהא כוונת רבינו כך ומטמאה את הקדשים וכו' היינו שרוקה מטמא קדשים שלענין קדשים היא כולד הטומאה ורוקה מטמא שדוקא משקה טבול יום טהור אבל לענין קדשים הרי הוא כראשון לטומאה ורוקה מטמא עד שתשלים ימי טוהר ותהיה טהורה לכל היינו שתהיה טהורה גם לקדשים דהיינו לענין רוקה שלא יטמא קדשים אבל לאכילת קדשים או למגע צריכה עוד טבילה וכן משמע לשון רבינו שכתב ואם נפל מרוקה וכו' על ככר של תרומה הרי הוא בטהרתו וכו' משמע דוקא אם נפל על תרומה הרי הוא בטהרתו אבל אם נפל רוקה על קדשים לא יהא בטהרתו וניחא שיטת רבינו. שם פרק יב' הל' ח

מי שאמר לו ע"א נטמאו טהרותיך וכו' היה עושה עמי בטהרות או בזבחים ואח"ז מצאו ואמר לו בשעה שפגע בו טהרות שעשיתי עמך נטמאו וזבחים שעשיתי עמך נתפגלו ה"ז נאמן אבל אם פגע בו ולא אמר לו כלום ואח"כ פגע בו פעם שניה ואמר לו אינו נאמן אלא הרי זבחיו