נתיב מאיר קי

שיתעסק במיתתו אם נגע בכלים ובגדים טהורים אבל אוכלין מטמא משום שמתעסק במיתתו אבל כלים ובגדים אינו מטמא מפני שהוא אחר דחייתו לעזאזל ובגדים אינו מטמא רק משיצא חוץ לחומת ירושלים עד שעת דחייתו לעזאזל אבל כשמתעסק במיתתו לאחר הדחייה אז אינו מטמא בגדים רק אוכלין וניחא שיטת רבינו. שם פרק י"א הל' ב

מי שנטמא במת וכו' ומזין עליו בשלישי וכו' ומעריב שמשו וכו' מי שהוזה עליו בשלישי ולא היזה עליו בשביעי ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה אחר השביעי וכו' אפילו טבל בליל תשיעי או בליל עשירי מזין עליו למחר אחר הנץ החמה עכ"ל והשיג הראב"ד א"א אינו כן בגמרא דקדושין לעולם מונה שלישי ושביעי וטובל אחר הזאה עכ"ל ובכ"מ כתב שרבינו סמך אפסיקתא ואספרי אך תמה למה הניח רבינו גמרא ערוכה ותפס כברייתות ע"כ ונ"ל דהסוגיא דקדושין סב. שמזה השיג הראב"ד לא יהא סתירה לשיטת רבינו אך נקדים תחלה הסוגיא דשם בשלמא רי"מ היינו דכתיב הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם לא יתחטא וכו' (כי צריך לדידיה כפול) אלא לר"ח ב"ג ל"ל ומשני איצטריך סד"א מצות הזאה בשלישי ובשביעי והיכא דעבד בחד מינייהו עביד קמ"ל ופריך והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי ל"ל איצטריך סד"א שלישי למעוטי שני שביעי למעוטי ששי דקא ממעט בימי טהרה אבל היכא דעביד בשלישי ובשמיני דקא מפיש בימי טהרה אימא ש"ד קמ"ל ע"כ ומזה השיג הראב"ד דנראה מכאן דצריך דוקא שלישי ושביעי אך נ"ל ששיטת רבינו היא כן דמפרש הסוגיא כן דלר"מ דצריך הוא יתחטא וכו' לכפול וממילא איני יודע דצריך שני הזאות ובדיעבד דס"ד דבדיעבד בחד סגי רק לכתחלה צריך שני הזאות לכן איצטריך והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי דצריך שני הזאות גם בדיעבד וממילא ליכא קרא אם עושה הזאה בשלישי ושמיני וכו' דקא מפיש בימי טהרה דלא מהני דיש לנו לימוד רק לר"ח ב"ג דמייתר לדידיה הקרא דוהזה הטהור וכו' (דא"צ לתנאי כפול) ולכן מיותר ליה הקרא דוהזה הטהור וכו' דצריך דוקא הזאה שלישי ושביעי ולא שלישי ושמיני אבל לר"מ ליכא לימוד ע"ז כהנ"ל וממילא לר"מ י"ל דמהני שלישי ושמיני ובז"נ שיטת רבינו דהסוגיא דקדושין אזלא לר"ח ב"ג ולדידיה מוכח דצריך דוקא שלישי ושביעי אבל כיון דהרמב"ם פוסק כר"מ דצריך כפול (פ"ו מה' אשות הל' ב') וממילא צריך קרא דהזה הטהור וכו' דצריך שני הזאות בדיעבד וממילא ליכא לימוד דשלישי ושמיני לא מהני ולכן פסק רבינו דמהני שלישי ושמיני כהפסיקתא דגם מסוגיא דקדושין ליכא סתירה ע"ז אך רש"י פירש שם והזה הטהור וכו ל"ל לאו לר"ח ב"ג פריך אלא לד"ה בעי לה אלמא דהדרשה דהזה הטהור וכו' אזלא לכו"ע אך יקשה פירושו דלדר"מ אינו מיותר דצריך לכפול הקרא דהוא יתחטא וכו' וממילא צריך והזה הטהור וכו' דצריך שני הזאות בדיעבד וממילא אינו מיותר (ואח"כ מצאתי כי גם מהרש"א עורר את זה) אך נ"ל דבחדושי הרשב"א שם הביא קושית הרמב"ן מאי פריך בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא וכו' (משום דצריך כפול) הא באיסורא גרידא אית ליה לר"מ מכלל הן אתה שומע לאו והכא איסורא גרידא הוא (וא"כ גם לר"מ מיותר) ותירץ דה"ה דמצי למימר ולטעמיך לר"מ מי ניחא וניחא שיטת רש"י דלומד דהקושיא דוהזה הטהור וכו' ל"ל אזלה לכו"ע דגם לר"מ מיותר כיון דא"צ לדידיה לכפול דהא איסורא גרידא הוא אך שיטת רבינו הוא כפי שביארנו לעיל דהזה הטהור וכו' ל"ל לאו לכו"ע פריך אך לפ"ז יקשה לדידיה קושית הרמב"ן דבאיסורא גרידא גם לר"מ אית ליה מכלל הן אתה שומע לאו ומאי קאמר בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא בו וכו' הא גם לר"מ מיותר אך י"ל דיסבור כשיטת תוס' שבועות לו:

ד"ה ה"ג דהקשו ג"כ קושית הרמב"ן הנ"ל ותירצו דהוא יתחטא שייך לענין ממון כגון מטמא תרומה ולכן צריך כפול אי דיסבור כשיטת הר"ר יו"ט שם (בתוס' הובא) דדוקא באיסור חמור כגון שתויי יין ופרועי ראש דבמיתה הוא דאית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ולכן רבינו ילמוד כשיטת תוס' שבועות ולכן לר"מ צריך ואם לא יתחטא וכו' לכפול ולכן ליכא לימוד לדידיה שצריך דוקא שלישי ושביעי ולכן פוסק רבינו כפסיקתא דהזאה שלישי ושמיני ש"ד כהנ"ל אך הראב"ד שמשיג מקדושין ילמוד כפירש"י דקושית הגמרא של והזה הטהור וכו' ל"ל הא לכו"ע פריך יהיה הסוגיא דקדושין אליבא דכולי עלמא אם כן מוכח משם דצריך דוקא הזאה שלישי ושביעי ולכן משיגו משם וניחא.