נתיב מאיר י

ספיקא לחומרא מד"א לכן כתב ואין לוקין אך לכאורא יקשה א"כ יהא בדיקת הריאה מד"א כיון שיכול להתברר ול"א כה"ג בתר רובא אך י"ל דשם אינו יכול להתברר בודאי דיש סירכות דטריפה מטעם ספק עיין ביו"ד סימן פ"א סעיף ב' והלב"ש כתב דסירכא שלא כסדרן דטריפה אם לא יוכל לעבור ע"י מיעוך לא היה רק ספק טריפה ולכן אינו יכול להתברר בודאי ושייך רוב ולכן לא הוה רק מדרבנן אך מה שהעיר הרשב"א בת"ה על שיטת רבינו שכתב שאסור לאכול משחיטתו וכו' א"כ אמאי לא כתב במשנה שחיטתו פסולה כמו שתנא השוחט לשם הרים שחיטתו פסולה י"ל כיון דצריך בדיקה ואם יתברר שאינו מין יהא שחיטתו כשרה למפרע ולכן לא כתב שחיטתו פסולה כמו בשוחט לשם הרים וכו' דשם פסולה בהחלט משא"כ כאן אם יתברר שאינו מין יהא שחיטתו כשרה למפרע אך על הקושיא הנ"ל של הט"א מ"ש לענין תפלה מבשחיטה י"ל דשם בשחט לגומא עביד מעשה איסור מחוקת עכו"ם (חולין מ"א:) ולכן איכא חשש גדול שמא מין הוא אבל כאן לא עביד מעשה איסור אלא שמדיבורו יש חשש לכן חששא מועטת היא ועוד שם נוגע לענין איסור דשחיטתו אינה שחיטה אם מין הוא, אבל כאן נוגע רק לענין מצוה שיחסר המצוה של תפלה בצבור ולכן שם חוששין ואסור לאכול משחיטתו עד שיבדקו, אבל כאן אינו אלא חששא מועטת ועל פי דין א"צ להעביר לו רק מפני כבוד הצבור כיון שנתהוה חשש עתה לכן לא יעבור רק באותה תפלה והמקור של רבינו הוא מזה כי לכאורא קשה אמאי בשחט לגומא איתא שצריך בדיקה אחריו וכאן איתא האומר איני יורד וכו' אף בלבנים לא יעבור ואמאי כאן א"צ בדיקה ולכן מוכיח רבינו דכאן לא יעבור רק באותה תפלה וכהנ"ל ולכן א"צ בדיקה אבל שם אסורה שחיטתו לעולם עד שיבדוק. שם פ"י הל' ט"ו

שכח ולא התפלל מנחה בשבת או ביו"ט מתפלל במוצאיהן ערבית שתים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה וכו' אבל אם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה חוזר ומתפלל תפלה שלישית, מפני שהראשונה לא עלתה לו מפני שהקדימה לתפלת ערבית ע"כ והוא בברכות כ"ו: ומ"ט ראשונה לא עלתה לו הובא במעדני יו"ט על הרא"ש שם בשם רמ"י משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והחיוב הוא תדיר והתשלומין אינו תדיר והקשה ע"ז הא תמידין קודמין למוספים משום דתדיר קודם והא תנן בפ' התכלת דתמידין אינן מעכבים את המוספים וא"כ כאן אמאי בדיעבד לא עלתה לו ראשונה ונ"ל דתקנת חז"ל היה להתפלל תשלומין אחר החיוב נמצא דקודם שהתפלל החיוב ליכא חיוב תשלומין וממילא לא יוכל ליפטור קודם שהתפלל החיוב דהיה עדיין קודם החיוב של תשלומין ולכן אפילו בדיעבד לא עלתה לו ותדיר קודם וכו' הוא רק נתינת טעם על מה תקנו חז"ל התשלומין אחר החיוב ובז"נ מה דהקשה הצל"ח ע"ז הטעם מהש"ע סי' תרפ"א סעיף ב' דנ"ח קודם להבדלה אף שהבדלה הוא תדיר ותדיר קודם מ"מ אפוקי יומא מאחרינן אלמא דהטעם דאפוקי יומא וכו' אלימא מתדיר א"כ ה"נ אמאי מבדיל בראשונה הא משום הטעם דאפוקי שבתא מאחרינן נדחה הא דתדיר קודם ועיי"ש (הקושיא ראיתי בספר אחד שהביא בשם הצל"ח) ולפהנל"נ דל"ד דנ"ח קודם להבדלה משום דאפוקי יומא מאחרינן הוא אלים מתדיר היינו משום דחיוב נ"ח הוא קודם להבדלה ואיכא כאן שני חיובים נ"ח והבדלה ולכן נ"ח קודם דמשום דאפוקי שבתא מאחרינן עדיף מתדיר, אבל כאן קודם שהתפלל החיוב ליכא עליו חיוב תשלומין כלל ולכן מבדיל בראשונה משום דהוא תפלת החיוב ובתפלת חיוב צריך הבדלה ולא שייך שיבדיל בשניה משום אפוקי יומא וכו' דהיינו שיתפלל עתה התשלומין ז"א דקודם שהתפלל החיוב ליכא חיוב תשלומין כלל וזה לא קשה דיתקנו התשלומין קודם החיוב משום דאפוקי שבתא מאחרינן דז"א כיון דהוא תקנה כללית דהחיוב הוא קודם לתשלומין משום דתדיר קודם לשאינו תדיר דזה הדין הוא גם בתפילת ימי החול, דאם שכח ולא התפלל וכו' מתפלל שתים וכו' ושם לא שייך הדין של אפוקי שבתא מאחרינן. שם פי"א הל' י"ז

בני הכפר שרצו למכור בית הכנסת שלהן או לבנות בדמיו בית הכנסת אחר וכו' צריכין להתנות על הלוקח שלא לעשות אותו לא מרחץ ולא בורסקי וכו' ואם התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר בשעת מכירה שיהא הלוקח מותר לעשות