נתיב מאיר קח

ניחא די"ל דהרשב"א יסבור ג"כ כשיטת הרמב"ן והרמב"ם שהבאנו לעיל דאפילו דבר שאינו מלאכה אסור מד"א משום תשבות אך זה מסתבר דאיסור תשבות בדבר שאינו מלאכה שייך דוקא אם האדם עצמו עושה דבר שאינו מלאכה יהא עליו באיסור עשה אבל אם בהמתו עושה דבר כזה אינו אסור משום שביתת בהמתו בדבר שלא נקרא מלאכה דבאדם אשכחן איסור תשבות ולא בבהמה ולפז"נ שיטת הרשב"א דכתב דמנסו לה בחצר והולכת משא בחצר משום מחמר איכא ומשום שביתת בהמתו ליתא משום דמחמר נקרא המלאכה שאדם עושה ע"י הבהמה וכיון שנקרא שהאדם עושה ולכן אסור אפילו ברה"י מטעם איסור תשבות דמה דמצינו בפ' מי שהחשיך דמתירין לכתחילה ליתן על חמורו בלא עקירה והנחה היינו משום שאינה מנהיגה אבל אם מנהיגה אסור משום דתשבות איכא אפילו בלא עקירה והנחה אם ינהיגה וכן כתב הרמב"ם פ"כ ה' ו' מה' שבת להנהיג אסור אפילו בלא עקירה והנחה עיי"ש ולכן שרי רב אדא לזבוני אידא דספסירא דוקא משום דלא ידע לקליה דאזלא מחמתיה וליכא משום מחמר אבל בשביתת בהמתו לא שייך איסור תשבות ולכן ברה"י מותר דאינה עושה מלאכה גמורה. ה' מחוסרי כפרה פרק א' הל' ה'

היולדת אינה מביאה קרבנה ביום ארבעים לזכר או ביום שמונים לנקבה אלא מערבת שמשה ומביאה קרבנה למחר שהוא יום ארבעים ואחד לזכר וכו' והוא היום שנאמר ובמלאת ימי טהרה לבן וכו' תביא וכו' ואם הביאה קרבנה תוך ימי ומלאת לא יצאת אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת וכו' ע"כ והשיג הראב"ד א"א זה תימה גדול אם שלחה קרבנותיה תוך מלאת למה לא יצאת ומ"ש מחטאת חלב ודם שהטמא משלח אותה ומקריבין לה עכ"ל וכוונת השגתו היא למה אם הביאה תוך מלאת לולד זה על ולדות הראשונים שהוא אחר מלאת ללידה שלהם למה לא יצאת וכו' וכן ביאר הלח"ם כוונתו ונ"ל דיש לחקור ביולדת תוך מלאת שאינה מביאה קרבנה עד מלאת איך הוא הגדר אי הוה הגדר שאינה מחויבת בקרבן עד מלאת או"ד שהיא מחויבת מיד מזמן הלידה אלא שדין הוא שתוך מלאת אינה יכולה להקריב קרבנה והוה לקרבן יולדת תוך מלאת כמו לילה לשאר קרבנות ואם נשחטה בלילה אם עלתה תרד (רמב"ם פסוה"מ פ"ג הל' ו.) מפני שאין לילה זמן הקרבה וה"נ בקרבן יולדת תוך מלאת אינה זמן הקרבה ובז"נ די"ל דבזה החקירה יחלוקו הרמב"ם והראב"ד דהרמב"ם סובר דתוך מלאת אינה זמן הקרבה (אבל החיוב איכא מיד) והוה כמו לילה ולכן אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך מלאת של ולד זה לא יצאת (ול"ד לחטאת חלב ודם שהטמא משלח אותה ומקריבין לה) והראב"ד יסבור דהגדר דתוך מלאת הוא מפני שלא נתחייבה בקרבן לידה עד אחר מלאת ולכן על ולדות הראשונים שכבר נתחייבה יכולה להקריב כמו שטמא משלח חטאת חלב ודם ומקריבין לה. הל' פרה אדומה פרק א' הל' א'

מצות פרה אדומה שתהיה בת שלש שנים או בת ארבע וכו' ואין לוקחין עגלה ומגדלין אותה שנא' ויקחו אליך פרה ולא עגלה וכו' ע"כ והשיג הראב"ד א"א לא מן השם הוא זה אלא שאין מקדשין מחוסר זמן למזבח וזו קרויה חטאת וכשם שאין מקדישין בעלת מום כך אין מקדישין אותה מחוסרת זמן ואמור רבנן לילה לקדושה יום להרצאה ליל שמיני מקדשין אבל לא יום שביעי ע"כ ונראה לי דאיתא בגמרא זבחים י"ד: דפרה קדשי בדק הבית היא עיין שם ולפי זה נראה דאלמא דהדרשה דחטאת היא הוא רק במה שנוגע לעבודות כגון ששחטה שלא לשמה או שקיבל דמה שלא לשמה פסולה (שם פ"ד ה, ג.) או לענין שטריפה פסולה בפרה אדומה דחטאת קרייה רחמנא לחולין יא) אבל במה שנוגע לדין הקדש של פרה אדומה לא אזלא הדרשה דחטאת היא והראיה דליכא קדושת מזבח עליה רק קדושת בדק הבית ולכן ליכא הדין של אין מקדשין מחוסר זמן בפרה אדומה משום הדרשה דחטאת היא ולכן מביא הרמב"ם דלכן אין לוקחין עגלה ומגדלין אותה שנאמר ויקחו אליך פרה ולא עגלה.