נתיב מאיר קה

רב המנונא ורבה דרב המנונא יסבור דהממון כהן של בכור הוא מצד הקדושה שעליו וכיון דמספק אסור בגיזה ועבודה א"כ איכא עליו ספק קדושה לכן תקפו כהן אין מוציאין מידו דהוה ספק ממונו של כהן ורבה סובר דלא תליא זה בזה שיוכל היות אסור בגיזה ועבודה ותקפו כהן מוציאין מידו שסובר דהא דבכור הוה ממונו של כהן הוה לא מצד קדושה שעליו אלא מחמת דין נתינה וכיון דמספק ליכא דין נתונה לכן תקפו כהן מוציאין מידו (ודמי למה שכתב הר"ן נדרים ז. דספק ממון עניים לקולא אך לאינך שיטות שהובא שם יקשה זאת אך הר"ן הביא שם ראיות ע"ז עיי"ש ועוד דהרמב"ם יוכל לסבור כשיטת הר"ן) ולפיז"נ דלרב המנונא נ"ק מהספיקות נכנסין לדיר להתעשר וכו' דשם מיירי בפדיון פטר חמור דליכא דין קדושה על השה בכל אופן אלא דין נתינה אם הוא פדיון פטר חמור וא"כ יהא ממונו של כהן מחמת דין הנתינה וכיון דמספק ליכא דין נתינה לכן לא הוה ממונו של כהן ולכן תקפו כהן מוציאין מידו. אבל בבכור דהוה ממונו של כהן מצד קדושה שעליו לכן כיון שאסור בגיזה ועבודה מספק ואיכא עליו ספק קדושה לכן הוה ממונו של כהן מספק ותקפו כהן אין מוציאין מספק והתניא דמסייע וכו' שמביא הגמרא יהא רק לשיטת רבה שסובר שבכור הוא ממונו של כהן רק מצד דין נתינה לכהן ולא מצד הקדושה ולכן דמי לספיקות נכנסין לדיר וכו' אבל לרב המנונא ליכא ראיה דל"ד זל"ז כהנ"ל ולכן פוסק רבינו כרב המנונא אם תקפו כהן אין מוציאין מידו דמהברייתא דספיקות וכו' ליכא ראיה להיפך (ולכאורא יקשה מבכורות ט:

דאמרינן שם דלר"י דאמר שותפות עכו"ם חייבת בבכורה איצטריך קרא לא תעבוד בבכור שורך אבל אתה עובד בשלך ובשל אחרים וכו' למשרי בגיזה ועבודה ופרש"י בד"ה ובשלך אע"ג דמחייב ר' יהודה למיתב חצי דמיו לכהן שרי בגיזה ועבודה שאין קדושה לחצאין וכו' אלמא דדין נתינה לא תליא בקדושה דכאן אינו קדוש לר"י ומ"מ חייב בנתינה אך זה ל"ק דהא פסק הרמב"ם פ"ד מ"ה בכורות הל' א' דשותפות עכו"ם פטורה מן הבכורה דלא כר"י א"כ לא מצינו מזה סתירה לדינא וניחא) וכן נראה דשיטת רבינו דדין נתינה לכהן בבכור היא תולדה מקדושת בכור דכתב הרמב"ם פ"ב הל' ה' מה' אלו ז"ל בכור שהוא אנדרוגינוס אין בו קדושה כלל והרי הוא כנקבה שאין בו לכהן כלום ועובדים בו וגוזזים אותו כשאר החולין וכו' ולכאורה יקשה לשון רבינו ששונה מלשון המשנה בכורות מ"א דתנן שם אנדרוגינוס אינו בכור אלא נגזז ונעבד ורבינו מרחיב הלשון וכתב תחלה בכור שהוא אנדרוגינוס אין בו קדושה ועוד יקשה שכתב מקודם אין בו קדושה וכו' ואין לכהן בו כלום ואח"כ כ' ועובדים בו וגוזזים אותו ויקשה הלא גיזה ועבודה הם שייכים לקדושה כיון שכתב אין בו קדושה היה צריך לכתוב מיד ועובדים בו וגוזזים אותו והוא כתב שאין לכהן בו כלום ואח"כ כתב ועובדים וכו' מכאן נראה ששיטת רבינו שממונו של כהן בבכור הוא מחמת קדושה ולכן הרחיב הלשון יותר מהמשנה וכתב מקודם אין בו קדושה ואח"כ מיד כתב שאין לכהן בו כלום זהו להשמיענו כי ממון כהן הוא מחמת קדושה וכיון שאין בו קדושה אין לכהן בו כלום ואח"כ כתב הדין של גיזה ועבודה ובז"נ שהקשה בס' ש"ש ש"י פ"ד בהא דנאמן אדם מישראל לומר על בהמה המבכרת שילדה איך שכבר מכר הולד לנכרי כיון דהוא נכסי כהן וכל שיש בו משום ממון אף לענין איסור שבו אינו נאמן לפמ"ש הרמב"ן גבי מעשר שני הובא בר"ן פ' ז"ב מי שבא ואמר ראיתי את אביכם שהטמין מעות בשידה וכו' ואמר של ממ"ש הם בבית לא אמר כלום בשדה דבריו קיימינן זה הכלל כל שבידו ליטלן דבריו קיימין והקשה והא מעשר שני איסור הוא ועד אחד הא נאמן באיסורין אפילו אינו בידו וכתב בשם הרמב"ן דמע"ש נמי אפוקי ממונא שהוא מוציא מרשות הדיוט לרשות גבוה וע"א לא מהימן כל שיש בו משום הוצאות ממון ואפילו יש נפקותא בו לענין איסור וא"כ הקשה הש"ש אמאי נאמן שכבר מכר הולד לנכרי יעיי"ש ואח"כ כתב ואפשר כיון דספק ממונא לקולא והממע"ה א"כ אין לכהן חלק ממון בו ואין בו אלא משום איסור גרידא ומש"ה נאמן וכו' שכבר מכרו לנכרי בעודו מעוברת וכו' ע"כ ולכאורא יקשה הא הרמב"ם פסק אם תקפו כהן אין מוציאין מידו א"כ נ"מ לממון שאם נאמין לא תהני תפיסת כהן וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה ואמאי נאמן ולפהנל"נ דהא דאמרינן תקפו כהן אין מוציאין מידו משום דבכור הוא קדוש וממילא הוה ממונו דכהן נמצא דע"א מעיד על הקדושה דהיינו על האיסור והממונא הוא תולדה לכן נאמן דהוה ע"א באיסורין אבל במע"ש אינה תולדה הממון גבוה מהאיסור ונמצא שהוא מעוד שהממון אינו שלו ולכן אינו נאמן.