נתיב מאיר קב

ללא כליא קרנא וא"צ להעמיד בשהכהו אדם ולכן ניחא פסק הרמב"ם אף דפסק כרבא מ"מ מביא הדין של נגחו שור יום של רבו לרבו וכו' אך והסוגיא דגיטין דקא פריך שם אזלא אליבא דר' יוחנן דלאיסורא אינו מתחלק ואפילו ביום של עצמו אין חוששין לקדושיו דלא היה ב"ח אפילו ביום של עצמו וכו' ולכן שייך חצי קנם לרבו וחצי כופר ליורשיו אפילו למשנה ראשונה ולכן מוקי לה כשהכהו אדם, אך יקשה למשנה אחרונה איך משכחת חלוקה לימים שכתב רבינו שנגחו שור יום של רבו לרבו וכו' ואיך משכחת זאת אליבא דדינא וזאת השיגו הראב"ד שם אך י"ל דזה משכחת כמו שכתבו תוס' וגיטין מ"ב ד"ה יום בשל יתומים קטנים דלאו בני וכפיה נינהו או דמשכחת בעבד סריס דאין כופין דליתא משום פריה ורביה (רע"א תשובה קעז) ולכן הוה כה"ג חלוקה לימים גם למשנה אחרונה לענין ממונא וניחא, אך הרמב"ם הנ"ל דה' חגיגה דקא חשיב מי הם הפטורים מראייה והקשה המ"ל שם למה השמיט רבינו הא דר' אמי (פסחים ח) במי שאין לו קרקע אין עולה לרגל ונשאר בקושיא ונ"ל (דבחגיגה ט) אמרינן ומאי תשלומין ר' יוחנן אמר תשלומין לראשון ור' אושעיא אומר תשלומין זל"ז ומאי בינייהו אמר ר"ז חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני לר"י כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני וכו' ותקשו אמאי לא אמרינן נ"מ אי ביום ראשון לא היה לו קרקע וביום שני נפל לו ירושה אלא מוכח דאפילו אין לו קרקע נמי מחויב וזהו המקור של רבינו דסתמא דגמרא לא סבירא הא דר' אמי ולכן השמיטו רבינו. שם פרק ד' הלכה א'

השוחט את הפסח על בני חבורה ואמר להם לאחר זמן אותו הפסח ששחטתי עליכם שלא לשמה שחטתיו אם היה נאמן להן סומכין על דבריו. ואם לאו שורת הדין שאינו נאמן והרוצה להחמיר על עצמו ה"ז משובח ויביא פסח שני ע"כ והשיג הראב"ד א"א אין כאן שבח שאם היה פטור ואינו יכול להביא פסחו נדבה על תנאי שלמים עכ"ל וכתב הכ"מ ע"ז ובאמת דבר תמוה הוא שהרי גם רבינו כתב כן בסוף פ"ג (ה' ט' שלא יוכל להביא פסח על תנאי שלמים) ע"כ ונראה דלכאורא צריך לדקדק אמאי כתב רבינו דוקא שאמר שהשחיטה היה שלא לשמה אמאי לא כתב דה"ה אם אמר לאחר זמן שהזריקה היה שלא לשמה דפסול שלא לשמה היא בארבעה עבודות ולכן נ"ל ששיטת רבינו הוא כך שמיירי דבעת שאמר ששחטו שלא לשמו היה עוד קודם זריקה שעדיין לא נתכפר ולא יצא עוד את החיוב של קרבן פסח ולכן הרוצה להחמיר יוכל להביא פסח אחר וא"צ להביא על תנאי שלמים כיון שעדיין לא נזרק הדם ולא נתכפר לכן יוכל להביא אחרת כיון שחושש שמא הוה שלא לשמה ובזה מדוקדק שכתב רק שאמר ששחטו שלא לשמה ולא בזרק שלא לשמה דלאחר זריקה לא יוכל להביא אחרת כיון שנתכפר וכהנ"ל ובקבלה והולכה נמי לא כתב שאמר שקבל שלא נשמו וכו' כיון דמיד שקבל צריך להוליך ולזרוק כדי שלא יקרוש הדם ממילא לא משכחת שאמר להם לאחר זמן דלאחר זמן שאינו נאמן על פי דין הוה הביאור כמו שכתב רבינו סוף ה' מטמו"מ דפגע בו ולא אמר לו ואח"כ פגע ואמר לו לכן אינו נאמן על פי דין ולכן לא שכיחא כה"ג בקבלה והולכה שיאמר לו כן לאח"ז שקבל שלא לשמה ויהא עוד קודם זריקה ולכן כתב רבינו רק בשחיטה אך לכאורא יקשה הא לאחר שחיטה אין יכול למשוך ידו מהקרבן פסח דהא נמנין ומושכין ידיהם רק עד שישחט וא"כ איך יכול למשוך אח"כ ולהביא אחרת אך י"ל דאימתי אמרינן דלאחר שחיטה אינו יכול למשוך ידו דוקא אם הקרבן כשר בודאי אבל כאן דחושש שמא לא נשחט לשמה ופסול לכן יכול למשוך ידו גם אחר שחיטה ויכול להביא אחרת בלא תנאי. הלכות חגיגה. פרק ב' הל' ח'

עולת ראייה אינה באה אלא מן החולין כשאר הקרבנות שאדם חייב בהן אבל שלמי חגיגה באות ממעות מע"ש המעורבות עם מעות חונין ליקח מן התערובות בהמה ומקריבה שלמי חגיגה והוא שיהיה שיעור אכילה ראשונה מן החולין וכ' שם ה' ט' ויוצא אדם ידי חובת שלמי חגיגה במעשר בהמה ואין מביאין אותו ביו"ט גזירה שמא יעשר ביו"ט ע"כ והשיג הראב"ד א"א זה שיבוש דשלמי חגיגה נמי אינה באה אלא מן החולין או בטפל