נאות דשא צד

אלא דבאמת שערי תירוצים לא ננעלו ויש לדחות בכמה אנפי גם לפמ"ש הר"ר שלמה מדראויש במרדכי פ' החולץ דהקשה למה נתיר בספק אחות חליצה משום ספק דרבנן מהא דאמרינן מת בתוך למ"ד ועמדה ונתקדשה אם אשת כהן היה לא תחלוץ ואמאי הא הוי ספק חליצה ושריא לכהן ותי' משום דאפילו ריח הגט פוסל בכהונה וחליצה מינא דגירושין הוא עכ"ל יעו"ש הרי ס"ל דספק בחליצה פסולה לכהונה א"כ א"ש קושייתינו דמ"ש תני ברישא וילדה משום דבעי למתני ולא פסלה מן הכהונה דאלו כל ימי עבורה פסולה לכהונה וא"ש ועיין בתוס' יבמות דף כ"ד ע"א שהקשו ג"כ מהך דעמדה ונתקדשה יעו"ש מה שתירצו ועכ"פ הסכמת הפוסקים דבספק חליצה גזרו רבנן שלא ישאנה לכתחלה רק דאם נשאת לא תצא ובמתניתן דבעי למתני ולא פסלה מן הכהונה דמשמע דרשאי לינשא לכהן לכתחלה מש"ה תני וילדה דכל זמן שלא ילדה הוי ספק חליצה ואסורה לכהן וא"ש ומיושב הקושיא מלבד שיש לדחות בכמה אנפי ואין להאריך באופן שעמד היתר שלנו בתקפו

ובהא יש לתרץ בדרך פלפול קצת מה דקשיא לי בההוא סוגיא דריש החולץ דקאמר איתבי' ר"י לר"ל אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותי' ופסלה מן הכהונה ולדידך אמאי פסלה כו' וק"ק אמאי לא פריך מרישא דהוא אסור בקרובותי' וכעין שהקשה התוס' בד"ה ונמצאת מעוברת לר' יוחנן וע"ש במהר"מ מלובלין שכתב בהדיא דלר"ל הא דאסור בקרובותי' הוא מדרבנן וא"כ ר"י אמאי לא פריך מיני' לר"ל קודם דשני לי' דהוא מדרבנן וגם בתירוץ ר"ל דקאמר מדרבנן ולחומרא בעלמא תיבת ולחומרא בעלמא הוא מיותר דסגי לומר מדרבנן ועם דברינו הנ"ל יותרץ אלא שלפי שהוא דרך פלפול ורחוק מפשוטו לא כתבתיו רק ציינתי דברים אלו להעיר לב המעיין

ודע דבהיותי מעיין בסוגיא זו דריש החולץ הוקשה לי בההוא פלוגתא דר"י ור"ל בחליצת מעוברת עיין בנ"י יראה מבואר דפלוגתתם תליא בברירה דלר"ל אמרינן דלמא מעיקרא הי' ראוי להיות בן קיימא ואח"כ הפילה ולא אמרינן הוברר למפרע ולר' יוחנן אמרינן הוברר למפרע ע"ש בנ"י וא"כ מוחלפת השיטה דהא ר' יוחנן ס"ל אין ברירה עיין בר"פ כל הגט ור"ל הא ס"ל קנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי ומ"ד הכי לא מצא ידיו ורגליו אי לא ס"ל יש ברירה כדאמר הש"ס בר"פ השולח דף מ"ח וע"ש בתוס' ד"ה אי לאו כו' ועם דברים אלו יש לפלפל הרבה באותה סוגיא גם ל ענין מה שפלפלנו עד הנה אם לר"ל אסורה אחותה קודם לידה י"ל ג"כ דלענין דרבנן מודה דיש ברירה ויש בזה אריכות דברים אין כאן מקומם ולא כתבתי רק להעיר לב המעיין

ונחזור אל הענין ונסיים זה ההיתר ולהחזיקו ולומר דכיון דעכשיו יש מקום היתר לישא אחרת משום דרוב נשים ולד מעליא ילדן תו לא אמרינן כיון דהדבר יתברר איכא למיחש דלמא תפיל ונמצא עומד באיסור מהא דאמרינן ר"פ החולץ הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת הרי לא תנשא צרתה משום דביאת מעוברת לא שמה ביאה ולא נפטרה צרה וא"ת הלך אחר רוב נשים דולד מעליא ילדן (פירש"י דנהי דביאתה לא פטרה תפטר מכח הולד) ולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם ע"כ הא קמן דאי הוי ולד פוטר קודם שיצא הי' נשאת צרתה משום דסמכינן ארובא אע"ג דהתם איסור דאורייתא הוא דהיינו יבמה לשוק אפ"ה לא הוי אסרינן לה מחשש אולי יתברר הדבר ותעמוד באיסור וא"כ מאחר שהוכחנו דבנ"ד אע"ג דולד אינו פוטר עד שיצא מ"מ אם יהי' הולד בן קיימא ליכא איסורא למפרע משום דאע"ג שאין הולד פוטר מ"מ יש זיקה נמי לא אמרינן בי' וכמו שהארכנו לעיל ממילא שפיר אית לן למסמך עתה ארובא ולהתירו לישא אשה אחרת וזה ראי' ברורה וראי' עוד ממה שהתירו הגאונים בעל אבן השוהם ומוהר"א ברודא לישא אשה אחרת עבור שאינו ראוי עדיין לחלוץ שעדיין לא הביא שערות ואמרו דמש"ה ליכא חר"ג ואביא דבריהם אי"ה אח"כ וקשה האיך ישא אשה הלא מיד שיביא שערות יעמוד באיסור חר"ג אע"כ דכל דעכשיו נושא בהיתר תו ליכא חר"ג וכמ"ש לעיל (בד"ה ואמינא) והרי הדברים ק"ו דמה בנדון דהגאונים הנ"ל ידעינן בודאי שתגיע העת שיהי' באיסור ב' נשים והא ודאי יביא שערות ואפ"ה לא חיישינן כל שנושא עתה בהיתר מכ"ש בנ"ד דאיכא לספוקי שמא בשום פעם לא תהי' בת חליצה ואדרבא אפילו עדיף מספקא דהא איכא רובא מכ"ש דלא חיישינן ומותר לישא ועיין בספר בית אברהם בענין השלשת הגט וכתובה לאשה שנשתטית כשנושא אחרת שיש רצו לומר הטעם משום דאחר שתשפה יחול חר"ג וע"ש שהאריך ולא רציתי להאריך עוד בענין ההוא כי אפילו אם יהי' שם כך מ"מ בנ"ד לא דמי ומטעם שכתבתי למעלה משום דכל שעתא מותר לישא ממילא אח"כ במקום יבום לא גזר ואין להאריך יותר

היתר ג' הגאונים בעל אבן שוהם בסימן ל"ד ומוה' אברהם ברודא שם בסימן ל"ה התירו ליבם בן י"ג שנה שלא הביא שערות לישא אשה אחרת ועיקר התירא דידהו דכיון שאינו רשאי לחלוץ עתה כ"ע מודי דעדיין לא חל החר"ג ומוהרא"ב הוסיף שם להסביר הדבר דנהי דלענין כמה דברים הוא כאשתו היינו לטובת היבם אבל אם היבם עומד וצווח לא חפצתי לקחתה אין נקנה לו בע"כ כשהוא אינו רוצה לקנות ומכ"ש למנהגיני שאין מניחים ליבם ודאי אין כאן קנין עד דנימא דיבמתו אוסרת המשודכת אלא דהאוסרין דמיירי היכי שיכול עתה לחלוץ אז שפיר אמרינן שהיא קנוי' לו מן השמים ואם אתה אומר שאינך חפץ בה תחלוץ ותפטר אבל כ"ז שלא יחלוץ היא קנוי' לו משא"כ הכא שאינו יכול עתה לחלוץ כיון שלא הביא שערות ודאי אמרינן שאינה קנוי' לו בע"כ וליכא למימר דא"כ יחלוץ לה ז"א דהא אינו יכול ותו כיון דאינו יכול לחלוץ פשיטא דשרי לישא אשה דבהדיא אמרינן שיהוי מצוה לא משהינן כו' זה תוכן דברי הגאונים הנ"ל. ועתה גם אנו נאמר דכל הנך טעמא שייכי הכא דהא א"א לו לחלוץ עתה מחמת שהיא מעוברת וא"כ אמרינן דאין כאן קנין בע"כ ומה שאינה חולצה משום דא"א. וגם טעם ב שייך דשיהוי מצוה לא משהינן והלא הדברים ק"ו דאם שם דעדיין לא הגיע לבן י"ח לחופה דאינו רק בן י"ג שנים. וגם דמחזקינן ליה בקטן וא"כ אפשר דאינו מצוה כלל ואפ"ה אמרינן שיהוי מצוה לא משהינן מכ"ש בנ"ד שכבר הגיע היבם לכלל עשרים דאמרינן בי' שאם לא נשא אשה ה"ה כמנודה לשמים וא"כ אפשר דהין חר"ג תל כלל עליו כמו דאמרינן בשידוך שחרם המשודכת דוחה לחר"ג ה"נ בזה שהוא מנודה לשמים ואפי' תימא דלא דמי לשידוך מ"מ שייך בי' טובא עכ"פ לומר שיהוי מצוה לא משהינן ומותר

אלא דקשיא לי לפ"ז איך כתב רמ"א בסתם דמי שנפלה לו שומרת יבם אסור לישא חשה דמשמע מיד והלא קיי"ל היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם כל שלשה חדשים הראשונים וא"כ כיון דאינו ראוי לחלוץ מותר אז לישא אשה מהני טעמים שנתבארו ודוחק לחלק בין זה שאינו זמן ארוך רק ג' חדשים וגם קבוע להם זמן שיודעים כמה יצטרך להמתין ובין זה שיהי' ממתין זמן ארוך כמו נדון דידן ובנדון דהגאונים שימתין זמן ארוך עד רוב שנותיו או עד עשרים בסימני סריס כי כ"ז דוחק דאפילו בהמתנת יום א' אמרינן שיהוי מצוה לא משהינן ותו דאפילו נימא דלא שייך בזמן מועט לומר שיהוי מצוה מ"מ הטעם הראשון שייך שפיר דאינה נקנית בע"כ ומה שאינו חולץ כיון שא"א

אמת דכבר כתבתי לעיל בהיתר ב' דאלולי דמסתפינא הייתי אומר דתוך ג"ח מותר לישא אשה כי לא נמצא בהדיא למי שאוסר בזה יעו"ש: אבל מ"מ דברי רמ"א משמע דאסור ומוה"ר אב"ב שם באותה תשובה אחר שחתר להתיר לא רצה וכתב שאין דרכו לעשות מעשה נגד הרמ"א אפילו נגד קצת משמעות דבריו ע"ש ואח"כ התיר מטעמים שהבאתי וא"כ קשה איך התיר הלא עדיין הוא נגד משמעות דברי רמ"א דמאחר דמשמע מהרמ"א שאפילו תוך ג' חדשים הראשונים אסור לישא א"כ מוכח דלא חייש להני טעמי

ונראה דל"ד דההוא דג"ח היא גזרה וחומרא דרבנן בעלמא ומדינא הי' רשאי לחלוץ ובדיעבד אם חלץ אינה צריכה חליצה אחרת כמבואר בש"ס ופוסקים משא"כ בקטן או מעוברת דמדאורייתא לאו חליצה הוא כלל ואפילו בדיעבד מש"ה שפיר אמרינן כיון דזיקה דזמנינו אינה רק לחליצה וזו אינה ראויה לחליצה הוי כאלו ליכא כאן זיקה כלל משא"כ תוך ג"ח דאם יחלוץ בדיעבד הוי חליצה שפיר איכא כאן זיקה. ועוד יש לחלק קצת דתוך ג' חדשים אסור לישא משום דאחר ג"ח שיתברר שלא היתה מעוברת א"כ יתברר שהיתה מעיקרא בת חליצה אע"ג דרבנן לא פליג וגזרו אף בקטנה ואיילונית מ"מ עיקר טעמא משום חשש עיבור מש"ה מכוער הדבר משא"כ בנדון דידהו ובנ"ד דעכשיו בודאי ליכא שום מקום לחליצה בעולם

ואם אמנם ידעתי דאין כל זה מספיק יפה דאכתי יש לצעוק הלא טעמי דהגאוני' הנ"ל שייכי תוך ג' כיון דעכ"פ א"א לחלוץ א"כ ליכא קנין בע"כ וגם דשיהוי מצוה לא משהינן מ"מ לא אתקע עצמי לזה מאחר שאני רואה בנ"ד ונדון ז הגאונים הכל א' ולא ראיתי בשום אופן שיהי' אפשר לחלק בין היכי דהחסרון מצד היבם שהוא קטן ובין היכי דהחסרון מצד היבמה שהיא מעוברת וכיון שכן מי שיתרץ דברי הגאונים הנ"ל יהיו גם דברינו עולים יפה וכדאי הם הגאונים הנ"ל לסמוך עליהם אפילו שלא בשעת הדחק ומכ"ש בנ"ד שיש חשש עגון ועוד אפשר לחלק לפמש"ל דטעם החוסרים משום מראית עין א"כ ע"כ טעם הגאונים הנ"ל דכל היכי דא"א לחלוץ אין כאן מראית עין מחמת אותן הטעמים שכתבו וא"כ לק"מ דתוך ג"ח נהי דא"א לחלוץ משום חשש עבור מ"מ מראית עין איכא משום דלאו כ"ע דינא גמירי לידע דא"א לחלוץ משום חשש עבור כיון שרואין שאינה מעוברת משא"כ בקטן או שהוכר עוברה דכ"ע ידעי דלאו בני חליצה נינהו שרי כן נ"ל נכון

היתר ד' החכם צבי סימן קט"ז מתיר לגמרי דבר זה וחולק על רמ"א מכמה טעמים הטעם הראשון כ' ג"כ באבן השוהם שם דכיון דפסק רמ"א בסי' א' דבארוסה לא החרים ר"ג לישא אשה עלי' מכ"ש ביבמה וע"ש בח"צ שהאריך להביא ראיות דארוסה מקרי טפי חשה משומרת יבם יעו"ש ומוהר"י מינץ ס"ל דגם בארוסה איכא חר"ג לכן אסור לישא אשה על שומרת יבם ג"כ משא"כ לפי פסק רמ"א דבארוס' ליכא חר"ג מכ"ש ביבמה אלו דבריהם ז"ל וחם כי הרואה בתשובת מוהר"א ברודא ז"ל יראה שאין דברים אלו מוכרחים כ"כ כי מה אלימא לי' זיקה מארוסה ויש פנים לכאן ולכאן מ"מ בכל כה"ג שומעין להקל ודאי מה"ט לחוד חלילה לעשות מעשה נגד דברי רמ"א ז"ל ומ"מ סניף גדול הוא לכל התירים שכתבנו וכדאי הם הגאונים אלי לסמוך עליהם בנ"ד.