נאות דשא צג

רק כיון דהיתה בשום פעם זקוקה לו הוי כאלו נשאה אז וכשמתה אח"כ הוי כאלו מתה אשתו ואסור באמה ואפ"ה אמרינן בר"פ החולץ דהחולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת אם הולד בן קיימא הוא מותר בקרובותי' והשתא אם איתא דאיכא זיקה במעוברת וכי נפיק הולד לאויר העולם הוא דמפקיע הזיקה למה יהי' מותר בקרובותי' הא כבר נעשית חמותו בזיקה ומה דעדיפות יש לזה ממתה היבמה דאמרינן בר"פ כיצד דזיקה בכדי לא פקעה מה"ט לא אמרינן דכי מתה פקע הזיקה למפרע כי זיקה לח פקעי אלא בחליצה או ביבום אבל בשום דבר אחר לא וה"ה בילדה ולד ודאי שייך בי' לומר זיקה בכדי לא פקעה דלא מקרי שלא בכדי אלא או בחליצה או ביבום אלא ע"כ דאף על גב דגזרת הכתוב הוא שכל זמן שלא יצא הולד לאויר העולם אסורה לזר מ"מ זיקה ליבם נמי ליכא ולא אמרינן זיקה ככנוסה כיון דקיימא עלי' באיסור כרת כמו בכל ט"ו עריות דאמרינן כיון דקיימא עלי' באיסור כרת ליכא זיקא ה"נ זו כיון דקיימא באיסור אשת אח שיש לה בנים אינה זקוקה רק גזירת הכתוב הוא להא מלתא דאע"ג דט"ו עריות כיון דליכא זיקה מותרת מיד לזר זו אע"ג דליכא זיקה אסורה לזר ולא מצד שהיבם אסרה לזרים וה"נ מסתברא דהא כל היכי שאסורה לעלמא מחמת היבם יכול היבם להתירה כגון ע"י חליצה ובזו הא קיי"ל חליצת מעוברת לא שמה חליצה הרי דאינו יכול להתירה כלל שמע מינה דהאיסור לא מיני' הוא מחמת זיקתו וכ"ת הא אלו ימות היבם תהי' מותרת לזרים הרי דהאיסור מיני' הוא הא לאו קושיא הוא דכי מת היבם אין שם יבמה עלי' כלל והוי ככל אלמנה דעלמא וגזירת הכתוב הכי הוי דכל אשר שם יבמה עלי' אם היא מעוברת אע"ג דאינה זקוקה מ"מ כל שאם לא היתה מעוברת היתה זקוקה השתא נמי שהיא מעוברת אסורה לזר אבל לעולם זיק' ליכא והבן כי כל זה ברור ומוכרח

ולפ"ז א"ש נמי דברי הלבוש ז"ל הנ"ל ויפה כתב דכל זמן שהיא מעוברת הוי זקוקה מספק לא כ' שהיא אסורה מספק דבאמת האיסור הוא בודאי דאפילו אם תלד ולד קיימא אח"כ מ"מ עתה אסורה רק שהזיקה על היבם הוא בספק הגם דמ"מ לא יצא הרב ז"ל ידי חובתו והו"ל לבאר מ"מ דהאיסור הוא בתורת ודאי מ"מ גוף דבריו הם אמתיים שאינה רק ספק זקוקה כן נ"ל נכון בישוב דבריו וא"כ הרי ראי' לדברינו דבמעוברת אם ילדה ולד קיימא ליכא זיקה למפרע ומאחר שזכינו לדין דזיקה ליכא במעוברת אם הולד עתיד להיות בן קיימא א"כ בנ"ד הוי ספק חר"ג דמקילינן בי'

ואין להקשות דלפ"ז איך כתב רמ"א דאם נפלה לא' שומרת יבם אסור לישא אחרת עד שיחלוץ ליבמתו דמשמע בהדיא דאפילו תוך ג' חדשים הראשונים דינא הכי ואמאי הא קיי"ל דהיבמה לא תתייבם ולא תחלוץ כל ג"ח הראשונים משום ספק דשמא היא מעוברת וא"כ נימא דכל ג"ח הראשונים יהי רשאי לישא אשה משום דהוי ספק חר"ג אע"כ כמו שרצינו לומר תחלה דכיון דולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם מש"ה אפילו היא מעוברת איכא זיקה ושייך חר"ג. ז"ח דהנה אי לאו דמסתפינא אמינא באמת כך דכל ג' חדשים הראשונים מותר לישא אשה כיון דמקור דין זה הוא רק ממ"ש הד"מ בשם הר"י מינץ שהר"מ מפרי"ש כפה פנוי א' שלא ישא אשה עד שיחלוץ א"כ י"ל דהתם עובדא הוי אחר ג' חדשים וכמ"ש הגאון מו"ה אברהם ברודא בתשובת אבן השוהם סימן ל"ה דלשון האוסרים משמע דמיירי בגוונא שיכול עתה לחלוץ וכמו שאביא דבריו אי"ה אח"כ וא"כ פשיטא דמיירי לאחר ג' חדשים וא"כ כיון דבררנו לעיל דהרר"ח והר"א בהגהת מרדכי מתירין לגמרי וס"ל דלא שייך כלל חר"ג בזיקה ובדברי האוסרים לא שמענו רק אחר ג' חדשים א"כ שפיר יש לנו להתיר קודם ג' חדשים מטעם דהוי ספק בחר"ג דשמא היא מעוברת ובכל כי הא שומעין להקל אף שאין מפורש להתיר תוך ג"ח מ"מ גם לאיסור אינו מפורש ועל המחמיר בזה להביא ראי' כך הי' נ"ל

אלא מאחר דמסתימת דברי רמ"א משמע לאסור אף תוך ג' חדשים והפורש מדבריו עובר בלאו דלא תסור אמינא בי' טעמא חדא די"ל דהוי ס"ס לאיסורא שמא אינה מעוברת כלל ושמא אינו בן קיימא וליכא למימר בהא שם אונס חד הוא דחילוק גדול יש ביניהם לענין כמה דינים דהא קיי"ל חליצת מעוברת לא שמה חליצה וכה"ג. ותו דהא דהיבמה לא תחלוץ תוך ג' חדשים מדרבנן בעלמא הוא דמדינא מוקמי לה אחזקתה שלא נתעברה דאע"ג דאמרינן בר"פ האשה בתרא דרוב נשים מתעברות ויולדות ועדיף מחזקה ע"ש היינו דוקא התם שבעלה וצרתה במדינת הים אמרינן שמא היא מעוברת משום דרוב נשים מתעברות אבל זו שהיא לפנינו ואנו רואין שאינה מעוברת איתרע רובא מש"ה אין נכנס זה כלל בגדר הספק רק רבנן גזרו דלא תחלוץ תוך ג"ח וגזרו אפילו באיילונית משום לא פלוג אבל באמת אין לנו לעשות זאת לספק שמא היא מעוברת ומה"ט א"ש פסק רמ"א משא"כ ברואין אנו שהיא מעוברת שפיר הוי ספק בחר"ג ושרי וכנ"ל

ואכתי איכא למידק לפי דברינו דבעת היותה מעוברת אף שלא נפטרה מ"מ זיקה ליכא בה רק מספיקא א"כ בשלמא הא דמשמע לכאורה מפשט הש"ס והפוסקים דכל זמן שהיבמה מעוברת אסור לישא אחותה היינו מספקא דספק אחות זקוקה אסור וכמ"ש הד"מ בססי' קנ"ט ע"ש (דמ"ש בלשון אפשר הוא תמוה וכמ"ש שם על הגליון דהא כ"ש הוא דהרי אחות חליצה דרבנן ואחות זקוקה דמיא לדאורייתא ואפשר הוא לגמרי דאורייתא וכמ"ש אי"ה לקמן מזה) אבל הא קשיא היכי דחלץ למעוברת יהי' מות' מיד בקרובותי' לר' יוחנן דחמר בר"פ החולץ דחליצ' מעוברת שמה חליצה א"כ לפמ"ש המרדכי בר"פ החולץ והובא בב"י בססי' קנ"ט דמדינא אחות חליצה שריא בספיקא דהוי ספיקא דרבנן ממילא ה"נ בחולץ למעוברת איכא ספקא דאם הולד בן קיימא מותר מיד באחותה דהא ליכא זיקה מאי אמרת דלמא אינו בן קיימא א"כ הרי חלץ לה וליכא איסורא אלא מדרבנן והוי ספיק' דרבנן בשלמא לר"ל דחליצת מעוברת לא שמה חליצה הוי ספק אחות זקוקתו דשמא אינו בן קיימא ונמצא שעדיין היא זקוקה אבל לר' יוחנן קשיא וכ"ת ה"נ דלר' יוחנן רשאי ליקח אחות החליצה בכה"ג קשה לישנא דמתניתין החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא היא מותר בקרובותי' כו' משמע דדוקא אחר הלידה מותר בקרובותי' ולא מיד אחר החליצה ואע"ג דדיוקא דסיפא משמע איפכא דתני אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותי' דמשמע דוקא אחר שהפילה הא מעיקרא בהיותה מעוברת שריא וא"כ מהא מתני' ליכא למשמע מידי וא"כ שפיר אפשר דלר' יוחנן באמת מותר באחותה מיד אחר החליצה מ"מ אם איתא דתלי זה בפלוגתת ר' יוחנן ור"ל הו"ל לר"ל לאותיבי' לר"י מרישא טעמא דהולד של קיימא הא קודם שילדה לא ויאמר ר' יוחנן ולטעמיך אימא סיפא כשיטת הש"ס בכל דוכתי אע"כ נימא דגם לר"י אסור באחותה קודם לידה מאחד משני טעמים או דנימא כיון דאין הולד פוטר עד שיצא איכא זיקה כל ימי עבורה ואסור באחותה ודלא כמ"ש לעיל או דנימא דאע"ג דזיקה ליכא כל ימי העבור מ"מ אסור באחותה משום דכל ספק דרבנן דשרי היינו במקום שאין הדבר עומד להתברר לעולם אם דבר זה אסור או מותר משא"כ הכא נהי דעכשיו הוא ספק דרבנן מ"מ איך ישאנה שמא תפי' ונמצא עומד' תחתיו באיסור בכה"ג לא שרי ספקא דרבנן והשתא בכל חד סברא מהנך תרתי נסתר ההיתר שלנו דאם יש זיקה בעובר פשיטא דליתי' להאי היתרא ולסברא שני' נסתר ג"כ ההיתר דנהי דבספק בחר"ג יש להקל היינו היכי דאין הספק עומד להתברר משא"כ בהא איכא למיחש דלמא לא יהי' הולד בן קיימא ועומדת באיסור

ולכאורה הי' אפשר לתרץ הקושיא ולומר איפכא דהא מלתא גם לר"ל שרי ולא תלי כלל בפלוגתת ר"י ור"ל משום דנימא דגם אחות זקוקה הוי דרבנן וספקא שריא ומש"ה גם לר"ל אעפ"י דחליצת מעוברת לא שמה חליצה מ"מ מותר באחותה קודם שילדה משום ספיקא דרבנן ומש"ה לא פלפלו ר"י ור"ל בהא וא"ש

אלא דהא ליתא דודאי לר"ל אע"ג דהוי ספקא דרבנן אפ"ה אסור באחותה משום ביטול מצות יבמין דשמא לא יהיה הולד בן קיימא ותצא זו בלא חליצה משום אחות אשה וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וליכא למימר דלר"י נמי מה"ט אסור קודם לידה משום ביטול מצות יבמין דז"א דלר"י ליכא ביטול מ"י דממ"נ אם הולד בן קיימא ליכא יבום ואם לא יהיה ב"ק כבר חלץ לה אע"כ דלר"י אסורה מהנך פעמי דלעיל וא"כ נסתר היתר שלנו

ואמינא דמ"מ בצדקת ההיתר אחזיק ולא ארפה ממנו ואומר אפי' והיה מקום לקושייתינו ולהוכיח ממנו דגם לר"י אסור קודם לידה באחותה מ"מ בשביל זה לא נניח מדברינו ולומר דיש זיקה במעוברת מאחר שבררנו לעיל מסברא ומראיות דבמעוברת ליכא זיקה ולכן לא נאמר דאסור לר' יוחנן רק מטעם ב' שכתבנו כיון שהדבר יתברר ומ"מ נ"ד שרי יחלוק יפה יש ביניהם דבאמת ספק באיסור דרבנן שרי ומכ"ש הכא דאיכא למסמך ארובא דולד מעליא ילדן אלא דאפ"ה היכי יעשה זאת שמא יתברר האיסור ואית ליה למיחש אפילו למיעוטא שמא יארע הדבר שתפיל ונמצא הוא נשוי אחות חליצה משא"כ בנ"ד לא שייך הא מלתא כלל דכיון דעכשיו לא עביד איסורא מטעם ספק בחר"ג שפיר קעביד דמאי אית לך למיחש שמא תפיל ונמצא עומד באיסור הא ליתא דמה איסור איכא הא קיי"ל דבמקום יבום לא גזר וכדנהגינן עתה לומר ליבם נשוי שאם רוצה ליבם ליכא חר"ג וליכא איסורא דחר"ג רק עתה בנשואי אשתו שנושא משא"כ כשנושאה עתה בהיתר ליכא שום איסור אח"כ: ותו דהא אפילו בשידך קודם שנפלה מותר לישאנה מטעם כיון דהשידוך הי' בהיתר שוב אין חר"ג חל עלי' א"כ מכ"ש עתה שנושאה בהיתר להיותה מעוברת ממילא אפילו תפיל אח"כ אין מקום לחר"ג והבן היט' נכון הוא ותו דאין לדמות כלל ספק איסור זה לספקא דרבנן דאחות חליצה דהתם הוא דאסור משום שיתברר משא"כ בזה דנהי דכתב מוהר"י מינץ דחר"ג הוא כמו איסור ותקנות חז"ל ע"ש מ"מ פשיטא דהיינו בנושא ב' נשים ממש משא"כ בזה דכבר כתבתי לעיל מדברי הב"ח דטעם האוסר משום דמכוער הדבר מפני מראית עין וכיון דכן כל דאיכא טצדקי שפיר דמי וכיון דהיא מעוברת ליכא מראית עין משום דרוב מעוברת ולד מעליא ילדן ותו ליכא מראית עין ואף אם תפיל אח"כ מ"מ אין ענין מראית עין לכאן דמה יעשה נשוי שנפלה לו יבמה וגם זה נכון הנה כל זה הוא אם יהיה מקום לקושייתינו צ