נאות דשא ט

שלא מחולה והיא לעז אז העברי עיקר אע"ג דרובא לעז ואע"ג דכ' שם הב"ש דעדיין צריך ישוב האי דפעסליין אסתר וא"כ משמע קצת דספוקי מספקא לי' וכן משמע קצת בשמות נשים אות ש' שהביא דברי הלבוש לכתוב וורידא דמתקרי שמחה משמע שחשש גם לדעת הלבוש דשם לעז רוב הוא עיקרי מ"מ נלפע"ד מרהיטת כל המחברים דהלכתא כרמ"א דשם קודש עיקר וההוא דפעסליין אסתר ישבתי בארוכה אין כאן מקומו. ובאמת מה שהביא הב"ש דברי הלבוש בחנם הביאו דאין דבריו עולין כלל כהלכה מתרי טעמי. כאשר ביארתי כ"ז בתשובתי הראשונה חדא דאנן קי"ל שם קודש עיקר נגד שם לעז וזאת שנית דהלבוש חשיב שם שמחה לנשתקע והיינו כדעת הב"י גבי חיים ביבאנטא ובשם מרגליות פעריל כ' בעצמו דלא כהב"י. סוף דבר נלפע"ד דלהלכה עושין תמיד שם עברי עיקר אפילו הוא מיעוט

ובהיות כן. נ"ל דהבא לימלך בנ"ד איך לעשות לכתחלה מורין לו לכתוב שני גיטין ולכתוב בא'. נוחה דמתקריא מנוחה מטעם דשמא נוחה שם קודש והוי עיקר. כמו רובא מרים מאחר שהחליט כת"ר שהוא שם בפ"ע ובגט שני מנוחה המכונה נוחה דאולי נוחה לעז ואז מנוחה עיקר ועל שם נוחה כותבין המכונה לא דמתקרי' אע"ג דכ' הב"ש ס"ק ל' דבכל ספק כותבין דמתקרי מ"מ בנ"ד כותבין המכונה כיון דגט זה השני בא רק אם נוחה לעז דאם הוא ש"ק כבר יצאנו בגט הראשון וכיון דבגט זה אנו תופסין דנוחה שם לעז ודאי יותר טוב לכתוב המכונה שהיא לשון ברור בשם לעז וגם הי' ראוי לכתוב נוכא בכ' וא' כיון דגט זה עיקרו בא לפום סברא דנוחה שם לעז אלא דזה אינו מזיק ויכולין לכתוב אף בגט השני נוחה בח' וה"א כי אינו מקלקל הקריאה כמבואר במחברים אבל המכונה ודאי ראוי לכתוב דאין כותבין דמתקרי אלא במקום ספק אבל בידוע שהיא לעז כותבין רק המכונה והרי גט זה השני ה"ל כידוע לנו שהוא שם לעז כן נלפע"ד. ואע"ג דהב"ח בספרו בתשובה סי' צ"ה. דעתו דאם לא נתנו שניהם בעת הלידה כותבין גם על לעז דמתקרי ולדידי' גם בנ"ד אפי' אם נוחה ש"ל כותבין דמתקרי אבל כבר סתר הב"ש ס"ק ל' דעתו וגם קשה לי על הב"ח והד"מ אות ק"ב דכותבין שמחה המכונה וורידא יעו"ש. וכבר הארכתי בזה בתשובה אחד (עיין לקמן סי' יו"ד) וביארתי דלהלכה דבריו סתורים ממילא הדרן לקמייתא דנלפע"ד להלכה בנ"ד לכתוב בגט א' נוחה דמתקרי מנוחה ובשני מנוחה המכונה נוחה או נוכא. אבל האופן שכ' כת"ר לכתוב שני גיטין אינו מבין כלל דאותו הגט שכותבין נוחה לחוד בודאי אינו כלום לכתחלה כיון דשם מנוחה לא נשתקע ממילא אפי' יהיה טפל מ"מ בלעדו לא ירים איש את ידו לכתחלה וגם אותו הגט שכותבין מנוחה דמתקרי נוחה יש בו חששא שאינו מועיל אפי' בדיעבד דאם נוחה קודש הרי עושין מהטפל עיקר וא"כ עיקר הסמיכה על השני ואיך נכתוב בו נוחה לחוד לכן נלפע"ד כמ"ש ברור

ומש"ע כת"ר וז"ל ומה שרוצה לפרש בדברי הב"ש דשם נוחה אינו שם בפ"ע הוא פי' זר ורחוק ובפרט בדברי הפוסקים ולסמוך עליו להלכה למעשה עכ"ד אנכי על משמרתי אעמודה ומתחלה אני אומר כי בלא"ה בעיקר הכשר הגט הזה אין צריך כלל לסברא זו ולא ע"ז סמכתי והרי בודאי לא קאמינא דנוחה אינו שם בפ"ע ולא יהי' רק קיצור השם זה לא עלה לדעתי כלל לדמותו לשמואל מואל ודומיהן דהרי כך התחלתי בתשובתי הראשונה לפקפק דלא דמי נ"ד לשרה שארקה מחמת דנוחה הוא לפעמים שם בפ"ע והיינו כי הדבר פשוט אצלי זולת כל הראיות שהביא כת"ר וא"צ כלל לראיה דהרי כיון שאנו רואין שמסופק הוא בשם נוחה שמא הוא שם לעז ואינו ענין כלל למנוחה א"כ מיד אנו רואים בעליל. דשם נוחה ניתן לפעמים שם בפ"ע רק שמסופק אם הוא קודש או לעז. וממילא פשיטא דל"ד זה למואל שהוא רק קיצור השם וא"צ לכותבו כלל בגט משא"כ נוחה דהוא לפעמים שם בפ"ע ודאי דמי לחנן שצריך להזכירו בגט מטעם שבני אדם השומעים קוראי' אותו בקיצור השם אינו יודע שהוא קיצור השם אלא סובר דשמו מעריסה חנן וכשרואה בגט אלחנן יאמר איש אחר הוא זה. וכשיראה בגט גם חנן ישים אל לבו דזה הוא משא"כ מואל דבשום פעם אינו שם בפ"ע ליתי' להאי חששא ממילא גם בשם נוחה מאחר שיש לפעמים שם נוחה שאנו מסתפקים בו אולי הוא לעז כבר ידענו דלפעמים ניתן שם נוחה בפ"ע ולא דמי רק לחנן ואנא הכי קאמינא כמבואר בסידור תשובתי הראשונה לענין מה שהייתי מפקפק לומר דשם מנוחה חשיב נשתקע אע"ג דנקודות שוים דדוקא בפורה שאינו בשום פעם שם לעצמו. מש"ה מה שקורי' פורה הוי כאלו קורין צפורה כיון שקיצור הוא מצפורה משא"כ נוחה שהוא לפעמים שם בפ"ע נוכל לומר דמה שקראוהו אח"כ נוחה לא היה הכוונה לקצר תיבת מנוחה רק שיהיה שם אחר לגמרי. ולכן מה שקורין נוחה לא הוי כאלו קורין מנוחה ויוחשב מנוחה לנשתקע כל זה היה פקפוק שלי ובאמת גם מצד הסברא מבואר דאע"ג דנוחה ניתן לפעמים מעריסה והוא שם בפ"ע מ"מ כל ששמה מהערישה היה מניחה מהיכי תיתי לתלות במה שקראוה אח"כ נוחה שיהי' הכוונה לשם אחר לגמרי יותר מסתבר שכיוונו לקצר שמה הראשון וע"ז הבאתי ראיה מאלחנן תנן דחנן ג"כ לפעמים שה"ע בפ"ע ואפ"ה כשהיה שה"ע אלחנן ואח"כ נקרא חנן לא הוי אלחנן נשתקע ואמרינן דבקריאת חנן הכוונה לקצר השם הראשון דהכי משמע לי מדברי הפוסקים בדין אלחנן דמיירי אפי' נשתקע שם אלחנן לגמרי דאם איתא דבעינן דוקא שיהיה נקרא עדיין אלחנן ושאל"כ הוי נשתקע ולא יזכירוהו כלל א"כ הי' הדבר תלוי בקריאת רוב ואיך לא אשתמיט שום מחבר לכתוב לפעמים חנן דמתקרי אלחנן כגון אם חנן רובא. א"ו דאין תלוי כלל בקריאת אלחנן דאפי' נשתקע אלחנן עושין אותו לעיקר דנהי דלפעמים אלחנן שם בפ"ע. מ"מ בההיא גברא ידעינן דמה שנקרא חנן הכוונה לקצר שמו הראשון והוי כאלו נקרא עדיין בשמו הראשון ולא חשיב נשתקע כלל וכותבין אותו לעיקר א"כ הדבר ברור אצלי דאע"ג דלכתחלה כותבין שניהם היינו מטעם שביארתי שיהיה נראה שינוי לרואים בגט אלחנן ואין יודעי' רק שם חנן ואינם יודעים שהיה שמו הראשון אלחנן. אבל בדיעבד כשר עכ"פ באלחנן לבד כיון דחזינן דכשכותבין שניהם עושי' אלחנן לעיקר וכבר קי"ל דמגרש בשם עיקר לבד כשר כ"ז הי' כוונתי כמבואר בדברי הראשונים הרי דעיקר התירא דידי לא היה כלל מחמת פירושי בדברי הב"ש. ולא כתבתי פירושי בדברי הב"ש רק לרווחא דמלתא דדמי נ"ד לסאייע כמ"ש אח"כ ואם יהי' משמעות מהג"פ בענין אחר בדין חנן הנה ספר הג"פ אינו לפני זה כמה שנים והי' בעיני הדין פשוט דאלחנן לא מיקרי לעולם נשתקע כיון שקורין אותו חנן לכוונת קיצור הוי כאלו קורין לו אלחנן ולכן תמיד הוא עיקר. ומש"ה אע"ג דלכתחלה כותבין גם חנן היינו ממש כתקנת רבן גמליאל במי שיש לו ב' שמות שחשש ר"ג שיהא נראה שינוי אם יכתוב שם אחד ותיקן לכתוב שניהם ואפ"ה הסכמות הפוסקים דהיינו דוקא כשיש מקום כתיבה ונתינה אבל כששני השמות במקום א' כשר עכ"פ בדיעבד בשם עיקר לכ"ע כן נלפע"ד

ובאמת גם דעת הג"פ. שהביא כת"ר אין מכריעים לפסול דיעבד בנשתקע אלחנן ואדרבה נ"ל דמדבריו יש ראיה להיפוך קצת דאם איתא כדברי כת"ר דהג"פ מיירי בלא נשתקע אבל בנשתקע פוסל הג"פ א"כ קשה מאחר דתלוי בקריאת אלחנן מה מקו' כלל להסתפק ולחקור איך הדין אם לא כתב חנן אלא דאם רוב אלחנן הוי שם עיקר וכשר לכ"ע. ואם המיעוט אלחנן הוי ממש כנשתקע לענין הכשר דיעבד. דהא קריאת מיעוט אינו עושה שום פעולה להכשיר דיעבד לפי הכרעת האחרונים דבשם טפל לבד פסול דיעבד ואין מעלה בקריאת המיעוט רק לענין שצריך לכתחלה להזכירו בגט לטפל וא"כ אם בקריאת מיעוט יכשיר באלחנן לבד ע"כ לומר דאע"פ שאינו רק מיעוט אפ"ה אלחנן הוא עיקר הואיל וחנן הוא קיצורו. א"כ גם בנשתקע אלחנן לגמרי דינא הכי שהוא עיקר וכמו בשמואל מואל שהכריע דאף בנשתקע שמואל אין כותבין רק שמואל ואין חילוק בין מואל לחנן רק דבחנן צריך לכתוב לכתחלה גם שם חנן הואיל והוא לפעמים שם בפ"ע. ואיכא שינוי לפי ראות עיני אנשים אבל לענין איזה שם יהי' עיקר אין חילוק ביניהם שלעולם אלחנן הוא עיקר וא"כ ודאי דבשם אלחנן לבד כשר בדיעבד כדקי"ל דשם עיקר לבד כשר בדיעבד ועכ"פ מה נסתפק כלל הג"פ אלא י"ל דבנשתקע מיירי הג"פ ובו הוא דחקר ובתחלה סתר דברי הלחם רב. דבכל קיצור שם לא חשיב הראשון נשתקע. דאלו הי' חשיב נשתקע. אין לחלק בין מואל ובין חנן. ומאחר שהמציא דלא חשיב נשתקע חקר בחנן שהוא שם בפ"ע. אולי מעכב אף דיעבד ובאמת דאפ"ה דברי הג"פ קשיין. דמה מקום להסתפק כי אני רואה בלשון הג"פ שהעתיק כת"ר וז"ל. ויראה דדוקא לכתחלה כותבין דמתקרי חנן. אבל דיעבד כו'. וא"כ בודאי כיון שכותבין אלחנן לעיקר א"כ ודאי כשר באלחנן לחוד. כמו כל שם עיקר. ואולי באמת הי' הדבר פשוט להבעל ג"פ דכשר בדיעבד באלחנן לבד. ומש"ה הניח דברי הב"ש בצ"ע. והיינו מחמת שכבר העלה מתחלה דכל קיצור השם לא חשיב נשתקע. ולענין זה אין לחלק בין מואל ובין אלחנן ממילא ה"ה בשם מנוחה דדמי ממש לאלחנן אפי' נשתקע שם מנוחה לגמרי סגי דיעבד במנוחה לבד כל זה אשר העלה ידי הכהה בראשונה. בהכשר הגט ההוא:

ומעתה אני תמה על דברי כת"ר. במה שסתר דברי. והאריך להוכיח דנוחה שם בפ"ע וכ' דאין לסמוך להלכה על פי' זר ורחוק בדברי הפוסקים והרי אין שום נ"מ בין דברי לדברי כת"ר מאחר שגם אני מודה דעכ"פ אם הוא שם לעז. הוא שם בפ"ע. וכת"ר אומר שגם אם הוא ש"ק הוא שם בפ"ע. סוף סוף שם בפ"ע הוא בין לדברי בין לדברי כת"ר. ועכ"פ דמי לאלחנן. האם יאמר כת"ר דנוחה אינו בשום פעם רק שם בפ"ע. ואינו קיצור ממנוחה. הא ודאי ליתא דפשיטא דלא גרע מחנן שהוא ג"כ שם בפ"ע. אלא שלפעמים ע"פ חשק האנשים לקצר המבטא קורין כך גם למי ששמו אלחנן ונעשה קיצור השם לאלחנן וה"נ ממש בשם מנוחה. אף שהוא לפעמים שם בפ"ע. מ"מ גם ע"פ קיצור המבטא קורין כך גם לאשה ששמה מנוחה וא"כ נ"ד דמי ממש לאלחנן חנן. בין לדידי בין לסברות כת"ר:

וממילא יובן דכל אריכות שהאריך כת"ר לסתור דברי. והרבה בראיות דנוחה הוא שם בפ"ע. מדכתבו המחברים שם מנוחה בפ"ע. ושם נוחה בפ"ע אין כ"ז מכריע דגם לדידי א"ש כיון דמדינא דאם הוא שם לעז הוא שם בפ"ע ממילא בהכרח כתבוהו המחברים בפ"ע דאולי הוא שם לעז. אבל לעולם דאם הוא ש"ק אינו רק קיצור: