נאות דשא ח

חדא די"ל דאף אם הי' ברור דבשרה והנלא. הם שמות לעז מ"מ אינן שמות לעצמן. רק כינויים לשרה וחנה. כמו כל הכינויים כמו סורקא והנקא ודומיהן. ולא עוד שאינם כינויים לשם אחר. ולזאת אם נקרא בעריסה בשם הקודש. כותבין שניהם אבל אם לא נקראת רק בשם לעז. אין כותבין רק הלעז. דהרי אפילו בשרה שארקא הסכים הב"ש לדינא לכתוב שארקא. ק"ו ב"ב שק"ו כאן אף למאן דס"ל דכותבין שניהם. משום דידוע וברור דשם א' הוא משא"כ כאן דהוא רק כינוי לעז ואינו השם ממש. ובאמת צריכים אנו לחלוקים הרבה בעניני הכינויים. דהרי אנו נוהגין לכתוב תמיד השם עם הכינויים ובשמחה פריידא כ' הלבוש דאם נשתקע שם שמחה כותבין רק פריידא וצ"ל דכינויים של שם קודש. שקרובים לשם קודש כיון דאיכא תרתי לטיבותא דידוע שהוא רק כינוי ואינו שם גמור וגם ידוע שהוא כינוי לאותו שם דוקא. וגם הוא קרוב לאותו שם במבטא לא חשיב נשתקע כמ"ש הת"ה ואני תמה לדעת מעכ"ת בפשיטות הי' לו להביא ראי' ממ"ש הט"ז דכותבין שרה המכונה סאייע. וכן הי"ל להביא ראי' מהרבה כינויים ששם העריסה ידוע. שכותבין שניהם. אלא ודאי כדכתיבנא וצריכין אנו לדמותו למ"ש הת"ה סי' ר"ב. גבי שרה שערליין אמנם עדיין אינו ראיה לאלחנן חנן אם נשתקע שם אלחנן כיון דחנן הוא שם בפ"ע ואינו כינוי לשם אלחנן. ואף דאינו שם בפ"ע קיצור עדיף מכינוי דאין צריך לכותבו לכתחלה מ"מ אם הוא שם בפ"ע הוא גרע מכינוי אף דגם הכינוי הוא לעז לעצמו משום דעכ"פ הוא טפל לשם הקודש שלו:

הא חדא. ובר מן דין אין כאן ראי' של כלום ועיקר דאולי גרע טפי אפילו מאלחנן חנן דהרי הג"פ דקדק בס"ק קי"ט. דאלו לא הי כתוב בתורה גרשון היינו אומרים דגרשון הוא כינוי לגרשום וכן כ' בשם מהר"א ששון ולע"ד אפי' כינוי לא הוי רק קיצור השם ושיבוש הלשון כמו שאכתוב לקמן בזוסקונד זיסקינד ופאלימבא פאלינבא. כיון שאין הרגש גדול במבטא ואפ"ה כיון שעכשיו נמצא כתוב גרשון בנו"ן הוא שם בפ"ע לגמרי וצ"ל לחלק בין גרשון לחנן. משום דשם הסידור ודרך העולם לקרא לאלחנן חנן אבל גרשון לא נודע מעולם שיהי' כינוי לזה ק"ו ב"ב של ק"ו לשם נוחה. שמעולם לא נודע אם דרך לקרא למנוחה נוחה ואולי למי ששמה מנוחה אין דרך לקצר כלל וקוראי' אותה מנוחה. כמו כמה אנשים בקהלתינו וקוראי' אותם מנוחה וא"כ כיון שזו יחידה. אולי גם במשפחתה שקיצרו שמה לנוחה הוי נשתקע שמה הראשון ועוד אומר אני שלא מצינו להט"ז גבי סאייע אם נשתקע שם שרה וכ' שרה לחוד דכשר ול"ד לאם כ' שרה המכונה סאייע אף דנשתקע שם שרה מ"מ כיון שכתבו שרה המכונה סאייע וידוע שסאייע הוא כינוי לשרה אין כאן לעז וגדולה מזו כ' מהרי"ק בשם באלי אם כ' אליהו אע"ג דשם כתב הטעם דשם באלי אינו שם עצם כלל מ"מ הא דידן עדיף דשם באלי אין לו שום שייכות בעולם לשם אלי' אבל שם סאייע ידוע לכל העולם דעכ"פ היא כינוי לשרה ושייך לו משא"כ אם כותב שרה לחוד אין הכרע מדברי הט"ז להכשיר ואין לומר דאכתי תקשי שמקדים הטפל לעיקר כיון שכל העולם קורי' אותה סאייע. ז"א דשם הקודש לעולם עיקר נגד כינוי שלו וכבר כתבתי בתשובה ליישב קושיית הב"י ס"ק ל"א ולחלק דודאי כל שם הקודש היא עיקר נגד כינוי השייך לו אבל לא נגד הכינוי שאין שייך לו ועוד נלפע"ד דבלא"ה אין ראי' מהב"ש משם סאייע דבאמת לא נודע לנו מעולם שסאייע הוא שם בפ"ע רק חששא בעלמא אמנם מה שהוא כינוי לשרה היא ידוע בבירור וא"כ ליכא לעז כלל דמי איכא מילתא דאנן לא ידעינן ואינהו ידעי וא"כ כיון שכותבין שרה המכונה סאייע בודאי יאמרו שהוא כינוי של שרה ולא שם בפ"ע כיון שלא נודע בעולם שהוא שם בפ"ע וכינוי לשרה כ"ע יודעי' רק אם ידוע בבירור שלא הי' שם העריסה שרה אעפ"כ איכא חששא דלעז כיון שמעולם לא קראו אותה שרה משא"כ חנן ונוחה שהיא להיפוך שהם ידועי' לשמות בפ"ע לכל העולם ובפרט בשם נוחה שלא נמצא בשום מקום ובשום ספר שדרך שם מנוחה לקצרו ולקרא נוחה זולת הנ"ש שכ' דרך אפשר ובמירא מירוש לא ידענא מאי דקשיא לי' דמירא מירוש הוא שם א' לעז יש מגעגעים מירא ויש מגעגעים מירוש ושניהם כינוי למרים אמנם אם לא נודע שם העריסה מרים אין לנו לכתוב רק שם הלעז מחמת חשש שמא לא נקראת על שם מרים וכן אם אינו ידוע דשם העריסה מירוש וקורין אותה מירא מהיכי תיתי לשנות השם שקורין אותה ומה עדיפות יש למירוש שיכתוב אותו לעיקר כיון שלא נקרא מעולם באותו שם והוא לעז כמו מירא ואדרבא אולי עיקר השם הי' מרים והכינוי מירא ע"כ יש לכתוב מירא לבד אבל אם ידוע דשה"ע הי' מירוש אע"ג דקורין אותה מירא יש לכתוב מירוש דהוא עיקר שה"ע ואין כאן שינוי כלל דשם אחד הוא וכן באלז גיטא וגיטלין הכל שם אחד הוא כמ"ש הב"ש באות ב' רק בהגיעגוע יש שינוי

ומה שהביא ראי' מהג"פ מגרשון וגרשום מלבד כי הג"פ לא הכריע אמנם דבריו בלא"ה צ"ע במ"ש שני הצדדי' צד הראשון דהו' נשתקע כיון שכל העולם קראו אותו גרשון וכ' לסמוך על זה בדיעבד שכבר ניסת וצד השני דלא חשיב נשתקע אפילו ניסת תצא וצ"ע דלצד הראשון אם נימא דחשוב נשתקע א"כ לכתחלה יש לכתוב גרשון בנו"ן ואם כי במ"ם פסול וצ"ע. אמנם אף לפי הצד שכ' דלא חשיב נשתקע אין ראיה לנ"ד משום דמ"ם ונו"ן הסקרובים ממוצא א' וכמעט דאין ניכר החילוק בקריאה וכמ"ש המשאת משה סי' י"ב בשם מהרי"ט וז"ל בשם פאלומבא ופאלינבא דמ"ם ונו"ן הני בהני שייכי לפמ"ש בעלי הלשון דהנהו בי תרי תלויות בחוטם והכי דק ואשכח בדברי חכמים דמחלפי להו עכ"ל מהרי"ט וכן נראה הסכמות בעל ס"ש בשם גרשון עכ"ל המשאת משה. והנה אין ספר שמות ת"י לידע החילוק בין פאלומבא ופאלונבא לגרשון וגרשום ומדברי המחברי' דפאלומבא ופאלונבא עקרים שם א' זולת שמשתנה בלשון ספרד ופורטגאל משא"כ גרשון וגרשום שהם שני שמות ממש ומכל מקום לפמ"ש אין ראיה ממה דגרשון וגרשום לא חשיב נשתקע למנוחה ונוחה דניכר היטב במבטא והם שני שמות ממש. ומה שהביא ראיה מנ"ש בשם זוסקינד בחנם טרח דבלא"ה הוא ט"ס וכן היא בס"ג שלי' בא"ב של הגא' מוה' שלימצא וז"ל הנה על א"ב של רש"ל שכ' זוסקינד ובמקומו' שקורין זיסקינד כותבין זיסקינד והגיה על זה זיסקינד כ"ז מיירי באשכנז ובמקומות שקורין בחירי"ק כותבין בחירי"ק כן מצאתי וראיתי הלכה למעש' מהגאון מוה' נתן מלובלין שצוה לכתוב זוסקינד בוי"ו. אף שאמר שחותם א"ע ביו"ד וקורין אותו ביו"ד כי אמר וי"ו במקום שור"ק אף בלשון אשכנז אבל נוהגין לכתוב זיסקינד ביו"ד עכ"ל והכוונה דיש מי שהי' סובר דהא דכותבין זוסקינד בוי"ו באשכנז משום דקורין אותו בחול"ם ולכך במקו' שקורין אותו ביו"ד היא שם אחר לכך כ' דהוי"ו הוא במקו שור"ק ולכך אף אם קורין אותו ביו"ד משמעות א' לשניה ל רק שהעול' משבשים הקריאה לפי שהם קרובים מאוד במבטא אבל הוא שם אחד. ועיקר השם מתחלה נקרא זיסקינד רק שהעולם אין מדקדקים בין שור"ק לחירק. ומשבשים הקריאה וכל שהוא שם א' רק שהשינוי הוא מחמת שאין העולם מדקדקים בקריאה ומשבשין אותו והכל יודעי' שעיקרו שלא כמו הקריאה כותבין העיקר וכמש"ל בשם גרשון אלו לא הי' שם גרשון כלל כותבין רק העיקר ולכך כותבין זוסקינד שהוא עיקר השם ושם זיסקינד אינו שם כלל

נחזור לענינינו לנ"ד דנלע"ד אם נשתקע שם הראשון אף אם כבר ניתן הגט בשם מנוחה לבד צריך גט אחר בשם נוחה ואף אם כתבו מנוחה דמתקריא נוחה יש לפקפק כיון דשניהם שם קודש ואולי נוחה שם בפ"ע וכיון דנשתקע שם הראשון אין לכותבו. אמנם אם יש מיעוט שקורין עדיין מנוחה יש להסתפק עדיין אם כתבו שם מנוחה לבד ואין ראי' מהג"פ מ"ש באלחנן חנן דהג"פ מיירי בחותם ועול' לתורה בשם אלחנן והעולם קורין אותו חנן דשניה' הוי עקריים ואם לא הי' קיצור השם היינו צריכים לכתוב שניהם כיון שמכירים אותו במקום הנתינה בשניהם רק כיון דידוע דעיקר השם אלחנן כשר בדיעב' משא"כ באשה דנ"ל דהוי כרובא מרים ופורתא שרה וכן מבואר בכמה מחברים ומוהרח"ש דאף בשם עריסה אם הוא מיעוט הוי כרובא מרים ופורתא שרה. אמנם אם נראה בעיני כת"ר לסמוך בדיעבד מאחר שכבר ניתן הגט. דעכ"פ לא דמי לרובא מרים ופורתא שרה כיון דעכ"פ הוא קיצור השם ג"כ. וגם יש לצרף וסניף מה שהכנסת יחזקאל נסתפק. דאולי שם העריסה מצטרף עם המיעו' למיהוי רובא. ואף שלדעתי אינו ספק כלל מ"מ אפשר לעשותו סניף אמנ' צל"ע דאפשר דלא סגי במנוחה דמתקרי' נוחה לבד כיון דרוב' נותה והי' ראוי ליתן ב"ג א' מנוחה דמתקרי' נוח' וא' נוח' לחוד אחר כותבי כ"ז. ראיתי דרך ארעי בס' מאיר נתיבים שהביא בשם גינת וורדים שדיבר בענין זה בשם דבורה דאברו"ש לחלק אם נשתקע שם דבורה אמנם אין גוף הספר גינת וורדים ת"י והחונן לאדם דעת יצילנו מכל מכשול וטעות ה"ק כו'

סי' ג'

וזה אשר כתבתי להרב הגאון הנ"ל על דבריו

באתי להתלמד בדברי קדשו דמר ולדון בקרקע כל שהוא הנה מ"ש מר בתחלת התשובה וז"ל ואפ"ה לכתחלה לא שפיר עבדי והי"ל לכתוב מנוחה דמתקריא נוחה כיון שהוא שם בפ"ע עכ"ל כת"ר ובסוף התשובה הוסיף כ"ת וז"ל אמנם לכתחלה צל"ע דאפשר דלא סגי במנוחה דמתקריא נוחה לחוד כיון דרובא נוחה והי' ראוי ליתן שני גיטין א' מנוחה דמתקריא נוחה וא' נוחה לבד עכ"ל כ"ת. ואני שמעתי ולא אבין מאין ולאין נבא לכתוב בגט א' נוחה לחוד כיון ששם מנוחה לא נשתקע וצריכים להזכירו עכ"פ לטפל כמו דקי"ל ברובא מרים. דצריך עכ"פ לכתוב שניהם. ואיך יכתוב לכתחלה בגט א' נוחה לחוד (כיון ששם מנוחה לא נשתקע) מאחר שהחליט כת"ר דנוחה הוא שם בפ"ע. א"כ הוי לי רובא מרים. וכן בגט שכתוב בו מנוחה דמתקריא נוחה יש לדון בו מאחר דנוחה שם בפ"ע והוא רוב. א"כ עושין טפל לעיקר. ולפע"ד נראה דלענין איך לעשות לכתחלה תלוי זה בספק אשר נסתפקו המחברים אם נוחה קודש או לעז דאם נוחה לעז. אזי מקדימים מנוחה כי שם קודש עיקר. נגד שם לעז אע"ג דרובא שם לעז כמבואר בב"ש ס"ק ל"א וס"ק ל"ג דשינוי