נאות דשא י

וכן מה שהקשה כת"ר דאם נוחה היא קיצור. א"כ גם נוחל הוא קיצור ממנוחה. ולמה כ' הב"ש מנוחה המכונה נוחל לק"מ דשפיר צריך לכותבו. משום האי ספיקא שמא הוא ש"ל. בין נוחה בין נוחל ואז הוי שם בפ"ע (גם מ"ש כת"ר וז"ל. ואין להקשות דאכתי אמאי לא הוי נוחל קיצור השם לנוחה עכ"ל אין זה מובן לי. דמאן לימא לן דלאו הכי הוא ומש"ה לא כ' הב"ש. נוחה המכונה נוחל דבאמת הוא קיצור מן נוחה משא"כ מנוחה המכונה נוחל צריך לכתוב שפיר הואיל דמנוחה ונוחה שני שמות הן. ה"ה מנוחה ונוחל שני שמות הן ואנן לא אמרינן אלא דאם הוא ש"ק הוא קיצור ואם הוא ש"ל הוא שם בפ"ע לומר דמש"ה דמי ממש לשרה סאייע שמסופקי' אנן. דאם הוא ש"ק הוא קיצור ונגזר משרה. ואם הוא לעז הוא שם בפ"ע ופסקי' דאם ידוע שם העריסה כותבין שרה המכונה סאייע. הרי דאע"ג דאיכא ספיקא בשם סאייע שאינו ענין כלל לשרה והוא שם בפ"ע. אפ"ה כיון דשם העריסה שרה. והשמות קרובים במבטא ובנקודות לא חשיב הראשון נשתקע ועושין אותו עיקר. רק דגם שם סאייע צריך לכתוב משום האי ספיקא דשמא הוא שם לעז בפ"ע. ה"נ בנ"ד אנו מסופקים דאם הוא ש"ק הוא קיצור רק דצריך לכתוב שניהם משום אולי הוא שם לעז בפ"ע. ועכ"פ מנוחה עיקר. מש"ה דיעבד כשר בו לבד ודמי ממש נ"ד לסאייע

ובדברי קדשו כתוב לאמר דאין ראיה משם וז"ל כת"ר חדא די"ל דבסאייע והנלא אף אם הי' ברור שהם שם לעז מ"מ אינן שמות לעצמן רק כינויים לשרה כו' ולא עוד שאינן כינויים לשם אחר כו' עד הא חדא עכ"ל אני תמה בזה על כת"ר דאם איתא לדבריו למה כ' הב"ש בא"י שה"ע כותבין רק סאייע דשמא אין עיקר השם שרה ומיחזי כשינוי השם וק' מה שינוי השם יש כאן ומה בין זה לשרה שארקא כיון דידוע לנו דסאייע אינו רק כינוי לשרה ולא שם אחר. וגם אינו שם לעצמו ואע"ג שכ' כת"ר דבלא"ה צריכים אנו לחילוקים רבים בעניני הכינויי' מדכ' הלבוש דשם שמח' חשיב נשתק' הנה כבר כתבתי דדברי הלבוש אלו נדחין כיון דבשם מרגליות כ' לה יפוך וכיון שכן ודאי משמע מדברי הב"ש דאם סאייע הוא לעז אינו ענין כלל לשרה. וכן בשם הנלא שכ' הב"ש וז"ל אז י"ל דשם הנלא אין לו שייכות לשם חנה משמע דאינו כינוי כלל ובלא"ה דברי כת"ר דברי נבואה הם לומר שיהא שמות לעז אלו כינויים רק לשרה וחנה ולא יהיה שמות לעצמן ולכל הפחות הו"ל להב"ש להזכיר בסאייע והנלא המחלוקת דלעיל בשארקא דיש דעות דבאין ידוע שה"ע כותבין שם ראשון לבד ולחלק ביניהם. א"ו משמע דלא הוצרך לזה כי סאייע והנלא אין ענין כלל לשארקא כי סאייע והנלא אם הם לעז אינן אפי' כינוי ודלא כדברי כת"ר: ואפ"ה בידוע שה"ע כותבין שניהם והראשון לעיקר והיינו ע"כ מטעם דאפי' אם שם זה הוא בשאר אדם שם בפ"ע מ"מ כיון דקרובין במבטא וזו ידעינן שהיה שמה שרה. לכן מה שקורין סאייע הכוונה שרה ונשאר שם ראשון על עמדו והיינו נמי טעמא דחנן דכיון דהאי גברא היה שמו אלחנן ממילא מה שקראוהו חנן הכוונה לקצר שמו הראשון מש"ה אע"ג דלכתחלה צריך לכתוב חנן משום טעות השומעין וכנ"ל אפ"ה פשיטא דבדיעבד כשר ועוד ראיה לדברינו דבאות ג' כ' גינענדיל ובאות נ' כ' נענלא א"כ משמע שהם שמות מחולקים וכמו שהוכיח כת"ר דבמנוחה נוחה דמחמת שבאות מ' כתוב מנוחה ובאות נ' כ' נוחה משמע שהם שמות מחולקים ה"נ בהא ואפ"ה כשידוע דשה"ע גינענדיל אין כותבין רק שם ראשון. והיינו ע"כ משום ששוין במבטא לא חשיב הראשון נשתקע אפי' כשהוא לפעמים שם בפ"ע וכאן לא מסתבר למימר כדברי כת"ר שיהי' נענלא כינוי לגינענדיל כי לא כ' רק שהוא קיצור שם ומסיק דיש לכתוב שניהם משום דאין הנקודות שוין ממילא מכ"ז משמע כדברי דאפי' היכא שאין שם ב' נגזר מן שם א' כל ששוין במבטא לא חשיב הראשון נשתקע. וכותבין שניהם לכתחלה וכששוין גם בנקודות סגי לכתחלה בראשון

ומש"ע כת"ר וז"ל ובר מן דין אין כאן ראי' של כלום ועיקר דאולי גרע טפי אפי' מאלחנן כו' ולפע"ד אפי' כינוי לא הוי רק קיצור השם. ושיבוש הלשון כו' עד הוי נשתקעת שמה הראשון עכ"ד תמה אני על כת"ר שהבליע תוך דבריו לומר דגרשון יהי' קיצור השם לגרשום ומזה הוציא דאפ"ה כיון שידענו שהוא שם בפ"ע אין דנין אותו לקיצור השם וה"ה הכא ואני איני יודע איך יהי' גרשון קיצור השם לגרשום ומה קיצור יש כאן. וא ע"ג דמצינו קיצור שם אפי' שיש בו אותיות יתירות מ"מ בתחלת התיבה חסר אות א' מהשם כמו הושקא ליהושיע ודומיהן שמחסרין יו"ד הראשונה לכך דרך בני אדם לקצר המבטא ואע"פ שבסוף התיבה מוסיפין איזה אותיות כך דרך בני אדם לגעגע את השם אבל שיהי' גרשון קיצור השם לגרשום זה לא שמענו וא"כ בחנם הבליע כת"ר תוך דבריו לשון קיצור השם רק מ"ש כת"ר שיבוש הלשון הוא האמת וזהו בעצמו כוונת הג"פ במ"ש שאלולי שנמצא שם גרשון בתורה הי' נחשב כינוי לגרשום ור"ל דהוי מחזקינן לי' לשיבוש הלשון והיינו כי הסברא נותנת שכל שם שנותנים לאדם נותנים אחר השם הנמצא כתוב בתורה כמבואר סברא זו במחברים וא"כ הוי אמרינן דמסתמא אפי' אותן שנקראים גרשון ודאי קראו לו שם גרשום כמו שכתוב בתורה רק שנשתבש הלשון אבל אחר דחזינן כתוב בתורה גם גרשון חזינן דיש אנשים שקורי' להם גרשום ויש שקורי' להם גרשון מש"ה הוא שם בפ"ע אבל שנולד מזה לענין נוחה ולומר דמחמת שראינו שהיא לפעמים שם בפ"ע. לא נדון אותו לקיצור זה לא שמענו ובפרט שהרי אנו רואין שהי' שם העריסה שלה מנוחה ועתה קורי' לה נוחה הרי ודאי כוונת בני אדם לקצר המבטא ומה לי אם דרך לקרוא לכל מנוחה נוחה או לא סוף סוף הלא ודאי קיצור השם הוא רק שהוא לפעמים שם בפ"ע ודמי לאלחנן ואטו בכל אותן קצורי השם שהם שמות בפ"ע כיפי תלו להו המחברים והי' נוסעים בכל המדינות לראות אם דרך הוא למי ששמו אליזנן לקרותו חנן או לא א"ו דלאו בהכי תליא דכל קיצור המבטא נדון לקיצור השם ממילא אין מקום כלל לומר דנוחה גרע מחנן

ומש"ע ועוד אומר אני שלא מצינו להט"ז כו' עד הוא עיקר נגד הכינוי השייך לו כו' נראה דכת"ר נמשך בזה לשיטתו שכ' בראשונה דשם סאייע אם הוא לעז הוא כינוי לשרה ולכן עושה כת"ר שם שרה עיקר נגד כינוי השייך לו אבל לפמ"ש לעיל דד"ז לא מסתבר כלל אלא דאם הוא לעז הוא שם אחר לגמרי ואין לו שייכות לשרה לפי"ז אין מקום לעשותו עיקר נגד סאייע אע"כ דבלא"ה הוי שרה עיקר משום דלא חשיב נשתקע מחמת דשוין במבטא וכנ"ל. וגם מ"ש עוד כת"ר בזה"ל ועוד נלפע"ד דבלא"ה אין ראיה מהב"ש משם סאייע דבאמת לא נודע לנו כו' מה שהוא כינוי לשרה הוא ידוע בבירור כו' עד זולת הנ"ש שכ' בדרך אפשר עכ"ד הכל הולך בזה לדעתו דסאייע הוא כינוי ובאמת אין דברי הפוסקים מראין כך גם בלא"ה זה דחוק בדבר מ"ש מי איכא מלתא דאנן לא ידעינן כו דא"כ בטלו כל חששות לעז בדברי' המסופקי' אצלינו בעניני השמות גם מ"ש ובפרט בשם נוחה שלא נמצא בשום מקום ובשום ספר שדרך מנוחה לקצרו סובב הולך ג"כ לדעתו שכ' תחלה דנוכל לומר שלא יהא נוחה נדון כלל לקיצור אפי' כמו אלחנן אבל כבר כתבתי שלפע"ד דבר זה א"א כלל כי כל קיצור המבטא נדון לקיצור שם אף אם הוא לפעמים שם בפ"ע כמו חנן עוד כ' כת"ר ובמירא מירוש לא ידענא כו' עד ואין כאן שינוי השם דשם א' הוא עכ"ד הנה לשון הב"ש שהעתקתי לעיל בתשובתי הראשונה שכ' בזה"ל משא"כ מירא י"ל דאינו נגזר מן מירוש והוא שם בפ"ע עכ"ל משמע בהדיא דהוא שם בפ"ע ומ"ש כת"ר בשם אלז גיטא וגיטלין האמת דיש לדחות באופן שלא יהיה ראיה משם ואין להאריך כיון דבלא"ה ראיות הראשונות נשארו על עמדן באופן כי אנכי על משמרתי אעמודה דאפילו בשמות מחולקים הקרובים במבטא לא חשיב הראשון נשתקע

והיינו נמי טעמא דהג"פ בענין גרשום וגרשון ואע"ג שכ' כת"ר לדחות הראי' מגרשון דהתם אין ניכר כלל במבטא כמו פאלימבא פאלינבא משא"כ מנוחה נוחה ניכר במבטא היטב והם שני שמות ממש עכ"ד ולפע"ד הרי כ' הב"ש באות ב' דצפורה פורה שוים במבטא ונקודות הרי דאע"ג דחסר אות א' משם השני אפ"ה הם שוים במבטא ונקודות ומה שתמה כת"ר על הג"פ באותו הצד דחשיב נשתקע לא הכשיר רק דיעבד ובאמת נהפוך הוא הנה לפי מה שהעליתי בתשובה א' לסתור דברי הב"ש ס"ק ל"ז והעליתי דבנשתנה ע"י דבר אחר שלא מחמת חולי אזי אף בנשתקע שם הראשון צריך לכתחלה ב' גיטין וא"כ א"ש שהכשיר הג"פ דוקא דיעבד אכן לפי שאין ספר הג"פ לפני ולא ידעתי אם לשוני יסבול תירוץ זה לכן לא הארכתי בזה גם מה שסתר הראי' שלי מההוא דזוסקינד הנה גם בפירושו של כת"ר בדברי הנ"ש מסיק ג"כ הטעם מחמת קרובים במבטא רק שהוסיף לומר זיסקינד אינו שם כלל רק שיבוש הלשון. וכ"ז הוא דחוק בעיני. גם מ"ש דהוי ס"ל דהוי"ו הוא חול"ם. כל זה אינו במשמע כלל מכל דברי הפוסקים אלא נ"ל פשוט כדברי הראשונים דאפי' השור"ק והיו"ד הם שמות מתחלקים ואפ"ה ס"ל שקרובים במבטא נשאר שם הראשון ומכל מה שהעתיק כת"ר לא ראיתי בירור למה שפירש בו כת"ר והעיקר נ"ל כמו שפירשתי :ומ"ש עוד כת"ר וז"ל אמנם אם יש מיעוט שקורין עדיין מנוחה כו' דהג"פ מיירי בחותם ועולה לתורה בשם אלחנן כו' ע"כ תמיה לי דבכה"ג מה נסתפק הג"פ אי כשר דיעבד. וגם למה לי לטעמא דקיצור השם הרי בלא"ה הלכה רווחת דשם עיקר לבד כשר. והרי שם שחותם ועולה לתורה הוא שם העיקר א"ו מיירי הג"פ אף בנשתקע. וכמ"ש לעיל דלענין הכשר דיעבד קריאת המיעוט לא מהני כלל והוי כנשתקע ממילא כיון דהג"פ ע"כ לא מיירי בקריאת רוב אלחנן א"כ אף אי מיירי שהמיעוט קורין אלחנן ה"ה נמי בנשתקע גם כמדומה לי שלא נמצאו כלל בגלילותינו שם עריסה נוחה. אבל זה ראיתי כמה פעמים שנשים אשר ידוע ששמם מעריסה מנוחה וכ"ע קורין לה נוחה כי מבטא לשון מנוחה הוא לשון כבד. ולהקל הלשון ולקצרו אין מדחיקין המבטא ואומרים נוחה. ולכן נלפע"ד דאף אם משמע מדברי הב"ש שיש באיזה מדינות ש"ע נוחה אין לנו לחשוש כלל הואיל דבמקום כתיבה והנתינה ליכא חשש שינוי השם. מכל הנ"ל דעתי עתה כבראשונה ושיש להתיר אפי' בנשתקע מנוח' לגמרי: ואולם במה שהמציא כת"ר היתר ע"י קריא' המיעוט נשגב' ממני לא אוכל לה כי לפי מה שתפס כת"ר במושלם דאם נשתקע מנוח' לגמרי פסול אפי' דיעב' א"כ אין לנו שום הית' ע"י קריא' המיעוט כאשר הזכרתי כמה פעמים דלענין הכשר דיעבד שוה קריאת המיעוט לנשתקע. לפי הכרעת האחרונים דשם טפל לבד פסול ובודאי צדקו דברי כת"ר מ"ש על ספק הכנסת יחזקאל. שאינו ספק כלל לכן