נאות דשא פח

לשלטון שזה עני הוא ונתרצה השלטון כו' הרי דבא על ידי בקשת בני אדם וע"י בקשה הא ודאי דלא מהני אע"כ דבקשת אדם אחר דמי ממש לפוטרו מעצמו לענין זה ממילא ה"ה לענין דינא דר' שמחה. (וכן מוכח מדברי הסמ"ע שם בסוף ס"ק ל"ז ע"ש וכן מוכח מדברי המחבר דכ' בסוף ס"ו אבל אם מעצמו פטרו כו' והוא ביאור אנדיסקי דבש"ס שפירשוהו שבני אדם מעיר אחרת הצילוהו הרי דזה דמי למחלו מעצמו ודוק) ואע"ג דבסימן כ"ז סתרתי דברי רש"ל וט"ז דבאדם בטל ס"ל לרוב הפוסקים דאפילו אחר הפשרה מהני והיינו ע"כ מטעמא דאינו שותף גמור וא"כ אין ראי' לדבר זה דמש"ה י"ל דאפילו ע"י בקשה מהני מ"מ מרש"ל וט"ז מוכח דס"ל דבני אדם אחרים הוי כמעצמם ולא מצינו מי שחולק בזה ותו דלא מצינו אפילו בשותף שאינו גמור למ"ד דמועיל ע"י בקשה וכל עיקר הראיות מאבולי והתם לא מיירי ע"י בקשה. ותו דאם איתא דע"י בקשה נמי מהני א"כ למה אמר אבל אנדיסקי לימא אבל הציל עצמו ולמה אסברה הנ"י והפוסקים בבני אדם אחרים א"ו הציל עצמו דהיינו ע"י בקשה לא מהני ואפילו בבני אדם אחרים מהני מטעם דזה הוי כמחלו מעצמו

אמת כי בסימן כ"ז ובד"ה אמנם כן כתבתי די"ל דהציל עצמו ג"כ מהני ע"ש. ואני רואה עתה שאין הכרח גמור לא למש"ש ולא למ"ש כאן והדבר שקול ומסופק בהציל עצמו אי מהני או לא: ועכ"פ מה שאני מוכיח דין בני אדם אחרים דהוי כמחלו מעצמו מוכרח הוא לדעת הט"ז ורש"ל דלא נחתי להך סברא דאדם בטל אינו שותף גמור וס"ל דטעמא הוי משום דקודם פשרה מהני מחלו מעצמו

ותו איכא ראי' לזה אפילו למה שסתרתי דברי הרש"ל והט"ז מ"מ איכא ראיה מדברי הנ"י לפמש"ל (בד"ה אמנם כן) דהנ"י ס"ל דהוי שותף גמור ואז פשיטא דע"י בקשה לא מהני א"ו דזה הוי כמחלו מעצמו ולשאר הדרכים שכתבתי שם אין ראי' משם ומ"מ לדינא נראה כמ"ש באופן דלענין שאלתינו אם פטרו לר"ב מעצמו אזי יהי' פטור מכל הנתינות וכנ"ל וצור ישראל יצילני משגיאות ויראני בתורתו נפלאות והנראה לפענ"ד כתבתי

שאלה למ"ד

ולענין מה שבא בשאלתכם הראשונה לעיל (סימן כז) שביני וביני קודם שנגמר ההתפשרות עם האדון שכר א' מהם את הנתינות אצל האדון על עצמו בעד הסך שהיה אדון מבקש והשבתי בסוף תשובתי הראשונה שאין לו לאותו האיש זכות בזה רק הוא שייך לכלל המוזגים ועתה שמעתי כי האנשים ההמה עושין את שלהם ולא נתקררה דעתם במה שכתבתי בתשובתי הראשונה

תשובה ודאי כל האיש אשר בשם ישראל יכונה לא נשאו לבו להתיר לעשות דבר כזה ומחמת זה לא הארכתי בתשובתי הראשונה בדבר זה כי אמרתי ששום אדם לא יעלה בלבו לומר שדבר זה מותר לעשות אפילו לא היה דבר כזה מבואר בדברי הפוסקים. אכן אחרי רואים כי האנשים ההמה מחזיקים בדעתם וסוברים שהדין עמהם בדבר זה ואפשר נמצאו ג"כ קצת אנשים חכמים בעיניהם האומרים להם שדינא הכי הוא לכן אמרתי לבאר לכם דין זה באורך קצת עד אשר יתברר לאמתו בע"ה. הנה בדבר הנתינות אלו שמגיע להשר יותר מכפי התפשרות שהתפשר עם העיר דהיינו הקווארטע מגיע לו מכל קווארט שלשה ג' פ' שכך הוא הסך הקצוב המגיע להקיסר והקיסר משכירו להשר בכל עיר ויש כח ורשות להשר ליקח קצבה זו וכן הקטלאווע מגיע להשר סך קצוב מכל יורה כאשר הוא כתוב בפראווע של העיר רק בהיות השר יודע בעצמו כי הקצבות אלו כבדים על אנשי העיר מאוד לזאת נתרצה לוותר נגדם ומוחל להם ויתפשר עמה' ובהיות כן ד"פ הוא שאין לאותו השוכר שום זכי' מהדין שביארנו לעיל בסכ"ז ובסכ"ח שא' מהשותפים שמחל לו המוכסן ע"י בקשתו שייך לשותפות אפילו אמר המוכסן בפי' שאינו מוחל אלא לזה ומ"ט השר שמחל לא' מבני העיר המס אעפ"י שמיקל סך זה על העיר אפ"ה צריך ליתן מס כדעת ר' שמחה והוכחתי בסימן כ"ח דהכי הלכתא והיכי שאינו מיקל סך זה מעל בני העיר אין שום חילוק יעו"ש והשתא פשיטא שאפי' הי' הענין זה דבר חדש שעד הנה לא התפשר השר כלל עם אנשי העיר רק הי' נותנים תמיד כפי הקצבה הנ"ל ועתה בא האיש אל השר ועשה כאשר עשה מ"מ הי' אותו האיש מוכרח ליתן בנתינות אלו שוה עם כל אנשי העיר והדברים ק"ו דהשתא אם היו השר מוחל בפי' לאותו האיש את חלקו הי' מוכרח ליתן המס כדעת ר' שמחה הנ"ל מכ"ש כאן שהשר לא מחל לו כלל רק שמחילה זו הי' מחילה והתפשרות על כלל העיר דהרי מהקצבה המגיע להשר מכלל העיר מחל והתפשר שלא יקח מכל העיר זולתי כפי אותו הסך א"כ אין כאן מחילה כלל לאותו האיש פשיטא שהוא חייב בנתינות אלו כפי הערך שיגיע מכל בי"ט וכ"ת כיון שהשר עשה התפשרות הזה בדרך השכרה שהשכיר זאת לאותו האיש א"כ הרי נתרצה השר שאותו האיש לא יתן מ"מ לא עדיף מאלו מחל לו חלקו בפירוש ומן כל העיר הי' לוקח קצבתו שהי' מוכרח אותו האיש ליתן לבני העיר המגיע ממנו מכ"ש עתה שאותו איש עצמו הוא הגובה מבני העיר שהוא מוכרח ליתן להם חלקו וזה ברור. וחזרתי בכמה צדדים לחלק בין זה ובין דינא דר' שמחה וראיתי שאין שום חילוק ביניהם ואיזה מתעקש אשר ירצה לחלק ביניהם אין זה כי אם עקשות במי שאין בו י"ש לדון האמת לאמתו אבל כל הישר הולך ומביט בתורת ה' לאמתו יראה שזה הוא ממש דינא דר' שמחה הא חדא

שנית מאחר שבכל שנה כשעושה השר ההתפשרות הזה אינו מתפשר עם כלל העיר כי אינו רוצה שיהי' מוכרח לתבוע לכל א' וא' בפ"ע ולהעמיד לו נחמן שיכתוב לו ביטי"ן שידע כמה יגיע מכל א' וא' וגם אנשי העיר אינם רוצים שיוודע להשר סכום הביטין פן יאמר להבא שההתפשרות הי' מעט נגד סכום הביטי"ן ולכן בכל עת התפשרות אינו מתפשר רק עם איש אחד או ב' מטובי העיר ועושה כתב עמהם כאלו משכיר להם בכדי שיהיו הם לבדם בעלי דברים דידי' רק שהשוכרים בכל שנה ושנה אינם עולים על לבם כלל לעשות בזה ריוח ומו"מ ומטילים ההתפשרות על כלל העיר והשר בעצמו יודע מזה רק שעושה הכתב כך עמהם בדרך השכרה כדי שיהיו הם בע"ד דידי' כנ"ל א"כ מאן לימא לן דגם עתה דעת השר לא הי' כך כמו שעושה תמיד רק אלו הבעלי כיסין רוצים לעשות מזה ריוח ומו"מ וממשלה ישתקע הדבר הא לך מתרי טעמי שאין בעשייתם זו ממש דהיינו מטעם שהם שותפים עם כלל המוזגים בנתינות אלו וא"כ אפילו אם ידענו שהי' דעת השר באמת כך כפי הכתב הקאנטראקט שעשה עמהם אפ"ה הוי זה כדינא דר' שמחה כנ"ל בטעם א'. והשנית שלא ידענו כלל אם השר מחל להם כי אולי הי' דעתו כמו שעושה תמיד ומסתמא כך הוא ואפי' הי' הדבר מסופק בודאי הרבים הוי מוחזקים ואיך יוציאו עשירים אלו ממון מן כלל העיר וכ"ז פשוט

שלישית אפילו אם אותו האיש לח הי' שותף עם בני העיר מנתינת הללו כגון שלא הי' מוזג אפ"ה לא זכה בזה מדברי הגאון בשארית יוסף סימן י"א שהבאתי בתשובתי הראשונה בסוף סימן כ"ו שנשאל בבני העיר ששכרו מהשר המס שנותנים הקצבים ואומרים הקצבים מה לכם להרויח בנו ואנחנו ניתן להשר הסך שהתפשרתם וכתב שם בסוף התשובה וז"ל שהדין עצמו תמוה לרבים לירד לדון בענין שלפי הנראה הוא פשוט ומחזי כשקרא שירויחו הם מהם בעל כרחם כו' יעו"ש ואף שקצת דבריו מגומגים שם מ"מ עכ"פ בגופא דמלתא ראה איך הי' הדבר פשוט ותמוה בעיני הגאון ז"ל דבר זה לעשות לעצמו ריוח ומו"מ בחבירו עד שלא נראה בעיניו אפילו שיעמדו לדון על דבר כזה כי באמת הדבר רחוק מאוד מהדעת לעשות כזאת בעיני כל משכיל

ד' גדולה מזו מבואר בתשובת הב"ח סימן סמ"ך דאפילו באורנדא שאין הלה מרויח בחבריו אפ"ה הרבים קודמים ליחיד ויעו"ש בעובדא דידי' שהי' מבואר בתקנת הקהל ובפנקס העיר שכל מי שיחזיק אותה הראנדא גי שנים שוב אין אחר רשאי להוציא מידו כל ימי חייו ואח"כ אחר שהחזיק בה אדם א' כמה שנים מוחים בו הקהל שלא להחזיק עוד כי הם חפצים להחזיק בה לטובת כל הקהל שיהי' לרבים פרנסה ופסק שם לבטל התקנה ההוא בענין רבים נגד יחיד ע"ש שהאריך וסיים וז"ל הנה אין ספק דראוי ונכון הוא עפ"י הדין והסברא לפסוק שיחזיקו בו רבים דזכות הרבים עדיף והם קודמים לשוכרה מטעם ועשית הישר והטוב דלא גרע מדינא דבר מיצרא דקאמר בפ' המקבל כו' כ"ש נדון דידן דהקהל קודמים לשוכרה דפרנסה דרבים קודמי' ליחיד ועוד שאלו היחידים הם עשירים ורוב הקהל הם עניים א"כ פרנסת עניים קודמים כו' יעו"ש שהאריך בזה בהוכחת ועתה איך אלו האלמים יעשו לעצמם ריוח הלא הרבים קודמים ומכ"ש בנ"ד שהריוח יהי' בעניים עצמם לא יעשה כזאת בישראל ואל תאמר כי הב"ח מיירי בענין השכירות שרוצים לשכור ע"ז פסק דהרבים קודמים משא"כ בנ"ד שכבר שכר הא ליתא מאחר שהרבים כבר עסקו בשכירות הזה מן השר והוא הלך בגניבה ושכר בלי דעת שום אדם פשיטא דלא אהני מעשיו ואי עביד לא מהני דעדיף התעסקות הקהל בשכירות זה מהשר מן המחאה בעובדא דהב"ח שמיחו בו שלא לשכור ואיך ימלט מעשה זה את בעליו לומר שבשביל שעבר ועשה בתרמה יזכה הא ודאי ליתא ופשוט. ודע דעובדא זו דהב"ח לא מיירי כעין עובדא דהשארית יוסף שהבאתי כי השא"י מיירי שעושין בני העיר ריוח בהקצבים ולכן הי' הדבר תמוה כ"כ בעיניו כיצד הלה עושה סחורה בשל חברו ועובדא דהב"ח הוא מה שקורין בלשונינו פדיפינאציע ששייך מזיגת הי"ש להשר וראוי ורגיל הוא להשכיר המזיגה זו בכל שנה לאיזה איש ועתה אומרים הקהל שרוצים לשכור זאת לטובת כל הקהל שיהי' לרובם פרנסה ולכן לח מצא להם זכות רק להיותם רבים ועניים מכ"ש בנ"ד דהא והא איתא דהיינו נדון דהשארית יוסף וגם נדון דהב"ח יחדיו ידובקו עולה לנו מזה דאפילו אם הי' זה אורנדא ואלו האנשים החזיקוהו זה כמה שנים אפ"ה עתה הרבים הם קודמים מכ"ש בדבר שלא הי' אורנדא מעולם ומאז ועד עתה לא עלה בדעת שום אדם לשכור זאת ולעשות ממנו ריוח ומשא ומתן ועיין במסגרת השלחן סי' ק"מ העתיק דברי הב"ח הללו לדינא יעו"ש

ה מלבד כל זאת מבואר במסגרת השלחן סימן ק"מ בשם תשובת