נאות דשא פה

וכתב שהרי לא הוכבד בשבילי עליהם ובאמת טעם זה לבד לא מהני דהרי גם בההוא דר' שמחה לא הוכבד ואפ"ה צריך ליתן וא"כ מדוע לא כתב הרז"ה עיקר טעמא דמלתא דהיינו לפי שאינם שותפים כלל בכה"ג וגם כי ראיתי דין זה של הת"ה הוא מבואר בנ"י פ' חזקת שם וז"ל דאצילותי' מתא כגון שעבדי המלך הי' תובעים אותו והם הצילוהו כגון שהי' המלך רגיל ליקח מס קצוב לשנה ובאים לתבוע כל א' וא' לפי אומד דעתם עד שיעלה לחשבון הקצוב והיו שואלים לזה והם פטרוהו ומה שפחתו מזה גבו מהשאר מש"ה נותן כל הראוי לו ליתן בעול הקהל ונראה שאם לא נתרבה מס עליהם בהצלתו אין לו לסייע להם כלום עכ"ל הרי שכ' הנ"י דינו של הת"ה ולא אסברה בה"ג שהסביר הת"ה כגון שנותן כ"א מבני העיר קצבתו אלא כ' סתמא שאם לא נתרבה עליהם כו' והיינו כפשוטו כגון שכל הסך שהם תובעים ממנו וע"י שהצילוהו בני העיר פחתו סך זה מן הקצבה של הצבור אז הוא פטור ובה"ג ודאי קשה דהרי לדעת ר"ש גם בכה"ג חייב ובודאי דגם הת"ה אף דאסברה לה בה"ג שכ"א מהצבור נותן קצבתו הוא רק בדרך ציור ומשל דבעי לאשכוחי גוונא ולא נתרבה על בני העיר ע"י הצלתם אבל עיקר כוונתו לפוטרו הוא רק מטעם דלא נתרבה וס"ל נמי דפטור בכה"ג שכתבתי היכי שפחתו אותו סך מן המס הקצוב חלא דלא אסברה לה בכה"ג משום דהוא מלתא דלא שכיחא שהרי הממונים עבדי המלך צריכין לגבות עד שיתמלא סאתם הקצוב אבל בודאי היכי דאירע כך כגון שעשו זאת מדעת המלך מודה בת"ה דפטור מטעם שלא הוכבד עליהם וקשה כנ"ל הא אין הדבר כך לדעת ר' שמחה

ולתרץ כל זה הנה הדב' ברור דבזה נשתנ' אדם בטל משאר אדם כי כל דיני מסים תלוי בדע' השלטון דרך משל אם היינו יודעי' בלבו של השלטון שאין ראוי שאדם בטל יתן מס אז הי' באמת פטור לגמרי אפילו בדינא דמהרי"ח דהא בודאי המס שהוטל על העיר לא הוטל רק לפי מכסת הנפשות שחוץ מהבטל ולהבטל אינו תובע כלל אלא דאנו אומדין דעת השלטון מסתמא שגם הבטל יתן כמ"ש מהרי"ח ומכל מקום יודעים אנו שדעת כי שלטון שהבטל לא יתן כשאר אדם רק שיהי' מסייע קצת וכמ"ש הת"ה בסוף דבריי שהבאתי לעיל ומחמת זה אין הבטל נקרא שותף עם הצבור כמו שכתבתי לעיל והבאתי ראי' מדברי המרדכי בהך דאבולי ואיסטרטוגי דכיון דאינם רק סיוע מסייע אינם נקראים שותפים כלל ה"נ באדם בטל וממילא הוי דינו כאלו המלך תובע מכל איש ואיש המס בפ"ע דבר קצוב בכל שנה דאז הרשות ביד מי שרוצה לבקש מהמלך שיוותר לו ואין לשאר צבור חלק במה שמחל לו המלך ה"נ זה האדם בטל אינו נכלל עם הצבור ואם המלך מוחל לו הוא שלו לבד וה"נ אם אירע ששכחו עבדי המלך לתובעו או מחמת טעות פטרוהו הוא פטור ואין לצבור לתובעו כמו אם הי' המלך תובע מכל איש קצבתו דאז מלתא דפשיטא שכל מי שנשמט מהמס הן ע"י בקשה הן ע"י טעות או שכחה מזלו גרם וסייעתא דשמיא ה"נ בהאי בטל כי אינו שותף עם בני העיר ולכן אמר רב אשי דבשום ענין אין פרדכת מסייע לצבור כשאין לוקחים עבדי המלך ממנו אלא היכי דאצילתי' מתא דנהי דמדינא גם בזה פטור כיון שאין הממונים תובעים אותו והוא אינו שותף עם העיר מ"מ מסתמא לא היו עושין בני העיר השתדלות זה להכביד על עצמם ובודאי דאדעתא דהכי הצילוהו בני העיר שיסייע עכ"פ סיוע קצת עמהם ומש"ה כיון שהם הצילוהו נכון הדבר שיתן משא"כ באנדיסקי דהיינו הן ע"י טעות או שכחה הן הצילוהו בני עיר אחרת או הוא עצמו פטור דבאיז' שום ענין שנשמט מהמס הוא פטור זולת באצילתי' מתא וכן אפי בחצילתי' מתא רק שלא הוכבד עליה' ג"כ פטור דמצוה עבדי ואין זה ענין כלל לדין ר' שמחה כי הבטל אינו שותף כלל מחמת שאין עליו חיוב רק סיוע בעלמא כן נ"ל פשט הדברים אבל אין לומר דמש"ה לא נקראים שותפים לפי שעבדי המלך בעצמם תובעים וכמ"ש לעיל דהא ליתא והדרי בי עכשיו מסברא זו דא"כ הי' יכול רב אשי לומר חילוקי דינים אלו באדם שאינו בטל דבכה"ג שעבדי המלך הם התובעים ואינם שותפים מש"ה באנדיסקי פטור ובאצילתי' מתא חייב אלא ע"כ אף היכי שעבדי המלך תובעים אפ"ה כיון שהמס מוטל על כולם וכ"א מוכרח ליתן לפי האומד הוי שותפים ולא שייכי הני דינים שאמר רב אשי דודאי אפילו מי ששכחוהו לתובעו או שפטור א"ע או בני עיר האחרת פטרוהו אפ"ה חייב זולת באדם בטל דהוא אינו שותף כיון שאינו רק מסייע ומש"ה אינו חייב רק בדינא דמהרי"ח שהקהל עצמן תובעין דאז מסייע מדינא אבל במס דבזמן הגמרא שהממונים תובעים אינו חייב בשום פעם אלא באצילתי' מתא ובאופן שהוכבד עליהם וגם זה אינו מדינא וכנ"ל כל זה הוא ברור ומוכרח ואמנם לדעה הראשונה שבמרדכי שהביא ראי' מהך דאבולי ואינו מחלק וס"ל דאע"ג דלא הוי האבולי רק מסייעים אפ"ה הוי שותפים גמורים ולסברא זו ממילא גם האדם בטל אעפ"י שאינו רק מסייע מ"מ דינו כמו שותף גמו' א"כ נשאר כל הקושיו' שהקשיתי ועמ"ש אח"כ בישוב זה

הנה כל זה עולה בדין זה עפ"י שיטת רש"י ורשב"ם וא"ז והת"ה ומהרי"ח ככל אשר ביארתי וכן דעת הר"י אביגדור כהן שבמרדכי פ' הגוזל בתרא דף ע' ע"ג ע"ש באמצע תשובתו שהשיב לקהל פיבריס וז"ל אבל אנדיסקי סייעתא דשמיא היא ולא מחייב אפילו לסיוע מתא אלא הועיל דשלוחי המלך שכחוהו או מחלו לו מדעת אעפ"י שהכביד על בני העיר כשיעור הראוי לו פטור כו אמנם הנ"י שיטה אחרת לו שכ' אההוא דאנדיסקי וז"ל חותם מן המלך שיהי' בן חורין ודוקא שעשה לו המלך החותם קודם שעשה תביעתו או קודם שקבע המס על כלל העיר אבל אם אחר שהוטל המס על כלל העיר פטרו אינו נפטר מחלקו שכבר חל החיוב עליו עכ"ל הרי שהוא חולק על כל המחברים הנ"ל שפירשו בהדיא דאנדיסקי ששלוחי המלך שכחו לתובעו או מחלו לו הרי מבואר דאפילו אחר קביעת המס בעת גביית הממונים מהני והנ"י ס"ל דלא מהני אחר הפשרה נראה דאיהו לא ס"ל הסברא שכתבתי תחלה דכיון דאינו רק מסייע אין לו דין שותף אלא ס"ל דהוי שותף גמור מש"ה אחר הפשרה אין כח ביד המלך לפוטרו ובהא מיושב מה שהקשיתי תחלה לדעה ראשונה שבמרדכי והיינו די"ל דדעה ראשונה הזו מפרש באמת כדברי הנ"י דלפירושו לא קשיא הקושיות שהקשיתי (בד"ה ואולם כשנבא דשני קושיות הראשונות ודאי דלק"מ לפירוש הנ"י דאנדיסקי היינו שהמלך פוטרו בפי' והי' זה קודם הפשרה וזה מהני אפילו בשותף גמור והקושיא השלישי שהקשיתי שם למה פטור מדינא קושיא זו עדיין לא נתיישבה בזה דהא גם לפי' הנ"י הך דאצילתי' מתא מיירי אחר הפשרה שבאו כבר ממונים לתבוע כמבואר שם בנ"י וצ"ל דדעה זו פליג באמת על הת"ה וס"ל דבאצילתי' מתא חייב מדינא וכן משמע מלשון הנ"י יעו"ש והקושיא הרביעית לכאורה ג"כ לה נתיישבה עדיין כיון דהנ"י עצמו ס"ל דהוי שותף א"כ למה כתב גבי אצילתי' מתא דאם לא הוכבד על בני העיר פטור הא בהך דאצילתי' מתא מיירי אחר הפשרה וא"כ חייב לדעת ר' שמחה ואפשר לומר דהנ"י לא ס"ל כהר' שמחה בהא ויותר נ"ל לומר אחר שנבאר דמה שנסתפק המרדכי במחל מעצמו קודם הפשרה דמתחלה רצה לומר דמהני. והביא ראי' מאבולי ובתר הכי קאמר דמהתם לא מוכח דשאני התם דהוי רק סיוע בעלמא ממילא לפ"ז לסברא הראשונה בין בשותף גמור בין בסיוע בעלמא יש חילוק בין קודם פשרה בין אחר פשרה דאחר פשרה ודאי לא מהני ולסברא שני' אין חילוק בין קודם פשרה בין אח"כ אלא דבשותף גמור תמיד אינו יכול למחול. ובסיוע בעלמא תמיד יכול למחול ובסברא זו עומדים כל הנמשכים לשיטת הרשב"ם והת"ה הנ"ל כמו שביארתי לעיל. דמש"ה באנדיסקי אפילו אחר הפשרה פטור. כיון דאינו רק סיוע בעלמא וא"כ י"ל דהנ"י ס"ל סברא שלישית דדוקא תרתי לטיבותא בעינן שיהי' סיוע בעלמא וגם קודם הפשרה דבה"ג הוא דיש ראי' מהך דאבולי מש"ה מוקי הנ"י הך דאנדיסקי קודם הפשרה אע"ג דאינו רק סיוע מ"מ לא מהני אחר הפשרה או דלהנ"י גופי' מספקא לי' אי כסברא הראשונה דתלוי בפשרה או כסברא האחרונה דתלוי בסיוע מש"ה מספקא אינו פטור אלא בדאיכא תרתי לטיבותא ובהיות כך נתיישבה קושיא הרביעית הנ"ל על הנ"י כיון דהנ"י ג"כ ס"ל לחלק בין שותף גמור ובין סיוע ממילא אע"ג דיסבור כהר' שמחה מ"מ א"ש דבדינא דר שמחה פשיטא דמלתא דמסתברא הוא דאינו אלא בשותף גמור ולא בסיוע כיון דעיקר טעמא אינו רק משום דאין שותף חולק שלא מדעת חבירו רק בהך דינא דקודם הפשרה דבהא עיקר טעמא דלא מהני המחילה הוא רק משום דמכביד על אחרים וגם משום דאין שותף חולק כמבואר בדברי המרדכי מש"ה בעינן דוקא תרתי לטיבותא שיהי' סיוע ושיהי' קודם הפשרה וא"ש ולענין מה שדקדקתי לעיל (בד"ה ולתרץ) למה אמר רב אשי דינים אלו בפרדכת הלא אף באדם שאינו בטל הי' יכול לומר כך. הנה לדעת הנ"י למה שפירשתי דעתו דתרתי לטיבותא בעינן פשיטא דא"ש דהך מלתא דאנדיסקי אינו רק בפרדכת. אך לדעה ראשונה שבמרדכי שאינו מחלק כלל בשותף לבין סיוע אלא דקודם הפשרה מהני תמיד מחל מעצמו ומיירי הך דאנדיסקי קודם הפשרה לדידהו לכאורה ודאי קשיא ואפשר דפרדכת דנקט לרבותא דרישא דאפ"ה באצילתי' מתא חייב או דעיקר דינא קמ"ל דפרדכת אינו רק מסייע וא"צ ליתן לפי ממונו או י"ל כמ"ש הר"א כהן בתשובתו הנ"ל לקהל פיבריס וז"ל ונראה דאף בעשיר הנושא ונותן ומרויח נמי דינא הכי כו ופרדכת אורחא דמלתא נקט כו' יעו"ש כן נראה לי בכל זה

ודברי הרב מוהר"א הכהן אלו הואיל ואתא לידן אבאר כי דברי התשובה ההוא שגבו ממני ולא ירדתי כעת לסוף דעתו כי מאחר שמפרש בההוא דאנדיסקי דמיירי אחר הפשרה וכשיטת הרשב"ם והת"ה א"כ איך כתב דאף בעשיר הנושא ונותן דינא הכי והרי כבר ידענו דאחר הפשרה כשיכביד על אחרים לכ"ע לא מהני ולא אשכחנא טעמא בשיטה זו רק משום דאינו אלא מסייע וא"כ איך כתב דבנושא ונותן נמי דינא הכי גם מה שהביא ראי' לדין זה מהתוספתא דאם אמרו בשביל פלוני מחלנו מחול לו הואיל ומאליהן מחלו בלא בקשתו יעו"ש תמוה מעוד מה ענין זה לההוא דתוספתא דהתם מיירי בענין שאין הכבדה לאחרים בקולא שלו משא"כ בזה שמטיל חלקו על אחרים וכ"ז הם דברים תמוהים בעיני מאוד וחזרתי על כמה צדדים ליישב תשובה זו ולא עלה כעת בידי והדב' תמוה מאוד למעיין ואין להאריך כאן שלא לצאת רחוק מהמכוון. ונחזור אל הענין הנה ביארנו דבההוא דפרדכת יש ב שיטות דלרש"י ורשב"ם וא"ז ות"ה והר"א כהן אפילו אחר הפשרה