נאות דשא פד

וצריך נגר ובר נגר דיפריקיני ממלין בעדי ליישב דבריו עכ"ד הגאון מוהרד"א ואם כי לדינא בגוף השגה אפשר דיפה השיג על הש"ך כיון דמשמעות הפוסקים דמהר"מ חזר מדבריו הראשונים מ"מ במחילת כת"ר לא דק בביאורי לדברי רמ"א לומר שהב' דעות שהביא רמ"א כוונתו לב' לשונות של מהר"מ דאז דברי הש"ך תמוהים מאוד ואין להם ישיב אבל באמת ז"א ואגב חורפי' לא דק כלל כי הב' דעו מיירי אחר שנתפשרו והם דעת ר' שמחה ומהר"מ וכמ"ש הסמ"ע והט"ז ממילא בדין מחילה שקודם הפשרה כ' רמ"א סתם דלא מהני ר"ל דבזה ויודה מהר"מ לר' שמחה ולא ביאר רמ"א אי דוקא ע"י בקשה מודה או אפילו במחלו מעצמו ולכן אין שום קושיא על הש"ך וכמ"ש לעיל כי לפי שראה הש"ך להכריע לדינא דמחלו מעצמו מועיל וכדברי מהרש"ל והט"ז לזאת כ' הש"ך דבריו בסתם על דברי רמ"א כיון דברמ"א אין מבואר ההיפוך וכ"ז פשוט וברור בעיני מאוד ובחנם הרעיש הגאון הנ"ל כך על הש"ך ואם כי לענין דינא יש לדון בדבר הנה והנה וכאשר אבאר אי"ה אח"כ מ"מ שוב אין תמי על הש"ך אי ס"ל לדינא כמהרש"ל והט"ז ואע"ג שכ' הגאון מוהר"ד אופנהיים באותה תשובה כ"פ דצריך נגר ובר נגר אנא לא נגר אנא ולא ב"נ והשגות הגאון נסתלקה כמעביר הפקק מעל הצלוחית

אמנם כן לענין גוף הדין שהכריעו רש"ל וט"ז וש"ך כדעה ראשונה של מהר"מ ועיקר היסוד מההוא דאדם בטל יש לדון בזה הרבה והנני רואה כי טוב לבאר תחלה דין אדם בטל ואח"כ לבא לנדון זה גרסינן בפ' חזקת הבתים אמר רב אשי פרדכת מסייע למתא והני מילי דאצילתי' בני מתה. הבל אנדיסקי סייעתא דשמיא ע"כ ולהבין זה היטב אעתיק לשון ת"ה סימן שמ"ב וז"ל פירשב"ם פרדכת אדם בטל שאין לו מו"מ בעיר חייב לישא בעול עם הצבור וה"מ דאצילתי' בני מתא רגילות הי שהי' המלך תובע מס מכולם קצבה לכל שנה והיה באים עבדי המושל לישאל מס מכל איש ואיש כפי אומד דעתו עד שעלה לחשבון הקצוב ושאלו גם מזה הפרדכס ובני מתא הפצירוהו בו עד שפטרוהו באמרם שאין לו ממון ומה שהוקל מאליו הוכבד עליהם ולכך צריך לסייע לבני מתח וכתב בא"ז שאינו נותן כשחר בני המקום אלא פחות משומת בני המקום. (דהכי משמע לשון מסייע למתא סיוע בעלמא) אבל אנדיסקי פירוש אם אותן עבדי המושל התובעים מכל איש שכחו לזה או לא רצו לתבוע ממנו לפי שהוא אדם בטל והיו סבורין שאין לי ממון אעפ"י שהכביד בשבילו על אחרים סייעתא דשמיא הוא ופטור. ע"כ פירוש רשב"ם ובא"ז הוסיף או שנמצא שם בני אדם שאינן מבני העיר ואמרו לשלטון שזה עני הוא ונתרצה השלטון וכתב לי אנדיסקי שפטרו מהמס וכתב מהרי"ח ע"ז דהמסים שלנו שהמלך קוצב עם הקהל ואומר לגבות ממי שיש לו אינו חושש אם בטל הוא או לא ע"כ חייבים ליתן ע"כ. והשתא יתחלק דין זה על ג' דרכים אם יש על הצבור סך קצוב למלאות לשלטון הן יהי' רבים או מועטים אז מחויב האדם בטל לשאת בעול ודוקא היכי דאצילתי' בני מתא דכיון דהם הצילוהו והכבידו עלייהו יצטרך לסייע להם. אבל אם כ"א מהצבור נותן קצבתו ואין צריכין למלאות סך ידוע נראה דאפילו אצילתי' בני מתא אינו חייב כלום שהרי לא הכביד בשבילי עליהם ומצוה הוא דעבדי שהצילו ממון של ישראל מיד גייס ואם רגילים לתת כולם ביחד והמושל תובע סך קצוב מכולם ואינו חושש איך יגבו אז חייב לתת עמהם אפילו לא אצילתי' כלל: כדפסק מהרי"ח ומ"מ נראה דאינו חייב לתת כשאר בני העיר כדכתב לעיל הא"ז ולאו דוקא התם דמדינא לא יחייב אלא משום דאצילתי' בני מתא לכך מקילינן לגבי' אבל בנ"ד דמחייב מדינא לפי מנהגא דמלכא לא מקילינן גבי' אלא נ"ל דהתם נמי הטעם משום דבטל הוא אין דעת השלטין שיתן כמו האחרים עכ"ל הת"ה

ועתה ביאור הדברים כך הוא. דדין הש"ס מיירי במס קצוב שמטיל המושל על העיר אבל אינו סומך על אנשי העיר שהם יגבו להם אלא יש לו ממונים מעבדיו והם גובים מכל א' לפי האומד עד שיתמלא הקנבה ממילא בהאי אדם בטל לא ידענו איך דעת השלטון אם לפוטרו לפי שאין לו מו"מ או לחייבו לפי שיש לו מעות לכן אם הממונים לא תבעוהו כלל הוא פטור ואמרינן סייעתא דשמיא הוא שניתן בלב הממונים לבלתי לחייבו להיותו אדם בטל או ששכחו מלתבוע משא"כ כשתבעוהו הממינים הרי דדעתם הי שיתן רק בני מתא הצילוהו חייב. ובאמת גם מזה היה ראוי לפטור כיון דסדר גביית המס מי יתחייב ומי יפטר תלוי בדעת הממונים ממילא אע"ג דמתחלה תבעוהו מ"מ אח"כ נשתנה דעתם לפוטרו רק כיון דבני מתא הם הצילוהו ראוי שיסייע בעדם דעל דעת כן הצילוהו הכי משמע לי מלשון ת"ה בסוף דבריי שכתב ולאו דיקח התם דמדינא לא יחייב אלא משום דאצילותי' בני מתא כו' משמע דאין זה מדינא. ותו משמע לי דאם הציל א"ע ג"כ פטיר ימה דאמר בש"ם חבל אנדיסקי ס"ד הוא רבותא קמ"ל דאפי' בשכחו עבדי המלך לתובעו או שטעו שהיו סבורין שאין לו מעות דה"א דבה"ג מחייב ליתן כיין דבטעות נפטר קמ"ל דכיון דהוא אדם בטל אמרינן סייעתא דשמיא הוא ומכ"ש היכא שתבעוהו והציל א"ע בטענותו שאמר לפניהם שהיא עני היא פטור כיין דזה לחי בטעות נפטר אלא שהרצה דבריו לפני הממונים שראוי היא לפטור עד שנתרצו והודו לדבריו ומשמע לי הכי מתרי טעמי חדא ממ"ש תחלה דמוכח מדברי הת"ה דאפילו באצילתי' בני מתא מדינא הי' ראוי לפטור אלא דכיון דבני מתא הצילוהו ראוי הוא שיסייע עמהם דע"ד כן הצילוהו ממילא בהציל הוא א"ע פטור הוא ואידך דמוכח כך מדברי הא"ז שהבי' בת"ה הנ"ל שאם בני אדם שאינם מבני העיר הצילוהו אמרינן ג"כ סייעתא דשמיא הוא ופטור ומכ"ש בהציל עצמו וליכא למימר דבהציל עצמו חייב משום דאין שותף חולק שלא לדעת חבירו והציל לאמצע כדעת ר שמחה דהיכי דמחלו על ידי בקשתו מחול לאמצע דז"א דאם כן כ"ש דהם בני אדם מעיר אחרת הצילוהו כל שכן דשייך ה"ט דאין שותף חולק שלא מדעת חבירו והוי לן למימר דמחול לאמצע (הגה"ה קצת י"ל דבה"ג דבני עיר אחרת בקשו עבורו הו"ל כמחלו מעצמו ויש לעיין בזה ומ"מ לענין גוף הדין בהציל הוא א"ע נראה ברור כדברי מכל שאר הטעמים וראיות שכתבתי ותו דהא המרדכי שהבאתי לעיל כ' בסוף דבריו גם בפטרו מעצמו הך סברא דאין שותף חולק שלא מדעת חבירו יעו"ש ודו"ק ועמ"ש בסימן כ"ט ודו"ק) אע"כ דהכא שאני דהנך לאו שותפין הם כלל מתרי טעמי חדא דכיון דסדר גביית המס תלוי בדעת אותן הממונים ומי שלפי דעתם ראוי שיופטר הוא פטור ותובעים כל אחד בפ"ע לא נעשו עדיין שותפים ותו דאפילו אי הוי תלוי בדעת הקהל מ"מ לחי שותפים גמורים הם כדכתב המרדכי שהבאתי בריש דברי על ההוא דאבולי ואיסטר טוגי וז"ל דהתם לאו שותפים ממש הוי אלא סיוע הוי מסייע בהדייהו כו' אבל היכי ששותפים היו לגמרי שכל א' נותן לפי ממונו כו' אין שותף חולק שלא לדעת חבירו עכ"ל המרדכי ממילא ה"נ בהך אדם בטל שפסק הת"ה דאפילו היכי דחייב מדינא אינו חייב לתת כשאר בני העיר אלא מסייע וכלשון הש"ס דקאמר פרדכת מסייע למתח א"כ אינה שותפים גמורים ולא שייך אין שיתוף חולק כו' וממילא דמה"ט בהציל הוא א"ע ג"כ פטור וכנ"ל כן נ"ל ונחזור אל הענין שהתחלנו בביאור דברי הש"ס דמיירי במס שנעשה הגבי' ע"י עבדי המלך דאז באנדיסקי פטור וה"ה בהציל עצמו או בני עיר אחרת הציליהו ובאצילתי' בני מתא חייב לסייע ואם אינם מעורבים דהיינו שהמלך נוטל מכל אחד דבר קצוב ולא הוכבד בשבילו עליהם פטור אפילו אצילתי' בני מתח כל זה במס דמיירי בי' הש"ס ומוהרי"ח חידש דבמסים שלנו שהמלך מטיל דבר קצוב על הקהל ואינו משגיח באיזה אופן יגבו אז מדינא חייב הדם בטל לסייע במקצת דמסתמא אין המלך חושש אם בטל הוא כ"ז הוא עולה באדם בטל עפ"י הת"ה

ואולם כשנבא לדקדק היטב בטעם אלו הדינים יש לעיין קצת והוא במה שאנו אומרים במס שגובין ממוני המלך וטנו מסופקים אם דעת המלך גם על אדם בטל או לא מש"ה באצילתי' בני מתא מסייע להם ולא מדינא ובאנדיסקי פטור וקשה בשלמא היכי שהממונים לא תבעוהו כלל דאיכא למימר דמש"ה לא תבעוהו לכי שדעתם לפטור אדם בטל ובדעתם תליא מלתא משא"כ בשכחו לתבעו למה יהי' פטור ולמה בדינא דמהרי"ח חייב אדם בטל ואמרינן דמסתמא אין המלך חושש אם בטל הוא ה"נ כאן בשכחה למה יהי' פטור הגע עצמך בשכחו לתבוע מס מא' מבעלי מו"מ ודאי לא נפטר בשביל זה ומה מהני לו מה שהוא בטל כיון דמסתמא בדיני דמהרי"ח הוא חייב ג"כ ותו קשיא דאפילו היכי שהממונים לא תבעוהו בלא שכחה אלא משום שהיו סבורין שאין לו מעות או היכי שבני עיר אחרת הצילוהו באמרם שאין לו מעות למה נפטר הא לא פטרוהו הממונים אלא בטעות ואלו היו יודעים שיש לו מעות היו תובעים אותי וח"כ מה נשתנה זה מדינא דמהרי"ח ואטו בטעות כזה בשחר בני אדם שאינו בטל הי' פטור הא ודאי ליתא כיון דמה שמקילין לו מכבידים על אחרים וא"כ ה"ה בזה הבטל דבשלמא אם הממונים ידעו שיש לו מעות ומה שלא תבעוהו הי' מפני ביטולו שפיר י"ל כיון דדעתם לפטור הבטל ובדעתם תליא מלתא משא"כ כה"ג שהיו סוברים שאין לו מעות הרי דאין דעתם לפטור הבטל וא"כ כיון דבאמת יש לו מעות למה יפטר ולמה כ' הת"ה בכה"ג דפטור וכן קשה באצילתי' מתא שפירש הת"ה שהצילוהו באמרם שאין לו מעות ומבואר בדבריו דמדינא פטור וכמו שביארתי לעיל וקשה ג"כ כנ"ל למה פטור מדינא כיון דההצלה לא הי' מטעם ביטולו וכנ"ל ותו קשיא לי במ"ש הת"ה דאם כ"א מהצבור נותן קצבתו ואין צריכים למלאות סך ידוע פטור אפילו אצילתי' בני מתא שהרי לא הוכבד בשבילו עליהם וקשה נהי שלא הוכבד בשבילו עליהם מ"מ נימא דהמחילה הוא לאמצע לדעת ר' שמחה שביארנו בתחלת תשובה זו בדין שר שמחל לא' חלקו במס ע"י בקשתו ולא הוטל חלקו על אחרים וס"ל לר"ש דאפילו שלא הוכבד על אחרים אפ"ה מחול לאמצע ומכ"ש כאן דהיתה המחילה ע"י בקשת בני העיר דראוי לומר דמחול לאמצע אעפ"י שלא הוכבד על אחרים ונהי די"ל דדברי ר' שמחה אינם אלא במס קצוב שהוטל על כלל העיר דאז כולם שותפים הם מש"ה מחול לאמצע דאין שותף חילק שלא לדעת חבירו ודרך השותפים לטרוח בשביל חביריהם משא"כ בזה שכל א' ניתן מכיסו למלך ואינם נקראים שותפים כלל לא שייך דינא דר' שמחה מ'מ קשה קצת על לשון הת"ה דתלי טעמא