נאות דשא פא

שאותו המנהג הוא נגד הדין תורה יעו"ש שכ' דהוי טועה בדבר משנה יעו"ש. דמש"ה ביטל המנהג שנעשה מאליו משא"כ בנ"ד דאין המנהג כלל נגד הדין ואדרבא נר' קצת דדינא הכי הוא לבלתי עשות תערובת חדא כמבואר למעלה בהשאלה שהשיבו המוזגים דאין בזה עולה מאחר שהבעלי כיסין עשו להם חק ואלמות שלא יבואו יי"ש ממקומות אחרים ועי"ז הם דוחקים את העניים והבינונים במקח היי"ש והם מתעשרים בקיץ ודבריהם נכונים מאוד ואע"ג דודאי מכאן ולהבא חלילה להם להחזיק באלמות זה כי נבלה הוא בישראל. וכן לא יעשה כל אשר רוצה להיות בשם ישראל וכונה מ"מ עד עתה כך עשו ואין דנין אלמפרע דהיינו הנתינה משעה שעברה וא"כ דברי דלת העם נכונים ודינא קאמרי. ותו אפי' בלא זה נ"ל דדינא הכי הוא ע"פ מ"ש הרא"ש הובא בת"ה סי' שמ"ו והוא מוסכם מכל המחברים דכל עולים ומסים נגבין לפי הממון העשיר לפי עשרו דאפי' המס שמטילין האומות אפי' מבתים וכדומה מ"מ אין נותנין עיניהם אלא בממון. ולכן דין תורה שיהי' נגבה לפי הממון וכאשר האריך בזה בשו"ת צ"צ באריכות מתוך כל דברי הפוסקים דכל דבר שאין בו סכנות נפשות אע"פ שהמושל מטיל על הבתים או על בעלי בתים היינו לפי שאינו מכיר את כ"א ואחד בפ"ע. ואלו הי' מכיר הי' הוא בעצמו ג"כ מעריך לפי הממון יעו"ש באורך. דמש"ה דין תורה בכל דבר שאין בו סכנות נפשו' שיוגב' לפי הממון ממיל' ה"ה בקווארטע וקאטלאווע אפי הי' המם מוטל מפי המושל שיתנו מכל בי"ט לפי ערך הוי ג"כ אמרינן כנ"ל. מ"מ אין נותנין עיניהם אלא בממון רק לפי שאינו מכיר כ"א וא' מאנשי העיר העמיד הגבי' מן הבי"ט ומכ"ש דהמושל אינו מעמיד כלל הנתינה מכל בי"ט אלא מטיל סכום המס בסתם על כל המוזגים והם עצמן מחשבין לפי הביטי"ן אבל המושל מטיל בסתם על כולם א"כ פשיטת שאין נותנין עיניהם אלא בממון וא"כ ראוי שיהיה נתינה זו נגבית לפי הממון העשיר לפי עשרו ולא לפי הביטי"ן והרי עינינו רואות שבעת שאין השנים כסדרן ואין אנשי הקהלה יכולין לעשות מלאכת היי"ש תמידין כסדרן מחמת יוקר התבואה וצוק העתים וכדומה מניח המושל איזה הנחה על כלל העיר וממילא כיון שעפ"י ד"ת ראוי לגבות לפי הממון העשיר לפי עשרו ואיך יעשו בכל פעם שמאים לכל זה. לכן נכון מאוד המנהג הזה שנותנין מהביטין לפי ערך המגיע מכל בי"ט בכל קווארטיל ממילא הוי הדבר ממש כדין תורה כי באותן קווארטלין של החורף שכולם עושין יי"ש אפילו העניים אז מגיע מעט מכל בי"ט. ממילא נותנין מעט ובקיץ שאין עושין רק הבעלי כיסין אז מגיע הרבה מכל בי"ט. ממילא נותנין הבעלי כיסין הרבה והבן היטב כי הוא דבר נכון ומתקבל על הדעת. שלפי דעתי מנהג זה הוא דין תורה ממש. וזה ברור למי שיש לו מוח בקדקדו להבין דבר לאשורו. ואפילו למ"ש הת"ה שם והצ"צ שם שא"א לנו להעמיד דברים ה הללו על דין תורה וראוי לעשות בפשר קרוב לדין תורה ושלא ידקדקו העניים כ"כ מ"מ נראה דמנהג זה הוא ג"כ כעין פשר כי לפי הד"ת שיוגבה העשיר לפי עשרו הי' מגיע יותר מהבעלי כיסין רק כדי שלא יעשו תמיד שמאין השוו מדותיהן עפ"י הקווארטלין לכן נ"ל ברור שבני העיר חדשה שאין להם מנהג ובאים עתה לפני דייני ישראל לדון להם עפ"י דין תורה בסדר גביות אלו המסים כך ראוי לדון להם לבלתי עשות תערובת ואפילו אם הי' ספק בדבר איך לדון בזה. ומ"מ נראה ברור מאחר דההכרח לגבו' בסוף כל הקווארטיל הנתינה לסלק להמושל ממילא מסלקים בעד החורף א"כ אח"כ בימי הקיץ הבעלי כיסים הם נקראים באים להוציא מיד הענים כיון שעניים כבר סלקו בעד שלהם וא"כ אפילו אם הי' הדבר בספק שאין יכולין לברר יפה הד"ת הוי הבעלי כיסין הממע"ה ומכ"ש דלפע"ד ליכא ספקא כלל ומנהג זה הוא ממש דין תורה לדעתי כמסיני נמסר וכיון שכן מה לנו לדון אחר המנהג איך נתיסד כיון שהוא עפ"י דין התורה ואפילו מכאן ולהבא אין רשאין לשנות המנהג הזה אם לא בהסכמת כולם וא' יכול לעכב דבכל כה"ג אפי' צ"ט אומרים לבוז וכו' לזה שומעין שאמר כהלכה עפ"י הדין תורה והבן היטב כי קצרתי בכ"ז וסמכתי על המעיין והדברים ברורים בע"ה ונכונים באופן דבנ"ד כ"ע מודי דא"א לבטל המנהג הלזה

ותו אמינא טעמא דהדין עם העניים והבינונים אפילו לא היה יכול סדר גביות הקווארטע והקאטלאווע להתברר עפ"י דין תורה אלא הי' הדבר תלוי בתקנת בני העיר שמתקנים ביניהם כל הצריך להם והיו באים בני העיר עתה לעשות להם תיקון באיזה אופן יוגבה וגם לא הי' כלל בעיר עד עתה שום מנהג מטעם שכ' רמ"א בריש סימן קס"ג בח"מ וז"ל כל צרכי צבור שאינן יכולין להשוות עצמן יש להושיב כל הבעלי בתים הנותנין מס ויקבלו עליהן שכ"א יאמר דעתו לשם שמים וילכו אחר הרוב ואם המיעוט ימאנו הרוב יכולין לכוף אותם כו' ע"כ ובנ"ד הרי העניים והבינונים הם הרוב מנותני מס הלזה ובעלי כיסים הם המיעוט ואזלינן בתר רובא. ואע"ג דכתב הרא"ש בתשובה דהא דאזלינן אחר הרוב היינו דוקא רוב מנין ורוב בנין ר"ל שיהי' רוב בעלי בתים וגם רוב נתינת המס דלפ"ז לפעמים יזדמן שעניים ובינונים המה רוב מנין והבעלי כיסין המה רוב בנין וא"כ ליכא למיזל בתר רוב מנין דהיינו העניים ואפשר דאית לן למיזל בתר רוב בנין דהיינו העשירים הא ליתא חדא דכבר כ' הסמ"ע בסימן קס"ג ס"ק י"ג דכוונת הרא"ש לומר דכה"ג הוי מחצה על מחצה ולא רוב המנין יכולין לכוף. ולא רוב הבנין ודלא כמשמעות הרמ"א שם וכן החזיק בפשיטות בצמח צדק סי' א' וכמה דוכתי ועוד בכמה תשובת המחברים וכ"ת דאכתי לא באנו אל המבוקש שלנו ונהי דהועלנו דאין העשירים יכולין לכוף מ"מ גם העניים והבינינים אינם יכולים לכוף שיהי' כדעתם כיון שהעשירים המה רוב בנין הא ליתא מכמה טעמים חדא דכפי מה שהמנהג עתה בעו"ה בכל מדינתינו שכל מיני המסים וארנוניות הכל נגבה מן הנפשות נותנין שוה העני כמו העשיר אמת כי הי' לצעוק הרבה על המנהג הזה דהלא מדין תורה אע"ג שהאומות מטילין המס לפי הביכליך של הגלגולת כנהוג עתה אפ"ה עם ישראל מחויבין לעשות בעצמם להם סדר הגבי' העשיר לפי עשרו אכן כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כו' ובאמת ראיתי ושמעתי בקהלות עושים כך. חבל ביניכם ידעתי שאין הדבר כך בכל מיני המסים והלואי יתנו העשירים בשוה עם העניים וממילא דהוי העניים והבינונים רוב מנין ורוב בנין. ותו דאפי' אם הי' בכל מיני המסים העשירים רוב בנין מ"מ עכ"פ במס הלזה שאנו עסוקים בו דהיינו הקווארט' והקטלאווע שנגבה לפי הביטי"ן ידעתי כי העניים רוב בנין אפילו אם בקיץ יתנו העשירים הרבה מכל בי"ט מ"מ עיקר העשיות היי"ש בג' קווארטלין רק קווארטל א' הוא שהעניים והבינונים אין עושין יי"ש והוי העניים והבינונים רוב בנין. וממילא דאפילו אם בכל מיני המסים יהיו העשירים רוב בנין מ"מ אין מס א' תלוי בחברו וכיון דבמס הלזה הוי העניים רוב בנין בתרייהו אזלינן וזה מבואר בהדיא בצ"צ סימן א' שכתב שם לענין שכירות החזן הוי העניים רוב בנין הואיל שאינו נגבה רק חצי לפי הממון ע"ש שמבאר החשבון באורך ומש"ה פסק שם דלענין שכירות החזן אזלינן בתר דעת העניים והבינונים ע"ש הרי דאע"ג דכל שאר המסין שנגבים לפי הממון הוי העניים רוב בנין אפ"ה אין א' תלוי בחברו וע"ש שהסכימו עמו כל רבני גליל ותו אפילו נימא דכשלא יהי' תערובת הוי העשירים רוב בנין בקווארטע וקאטלאווע עפ"י החשבון מ"מ כיון דלפי דברי העשירים שרוצים לעשות תערובות אז הוי העניים רוב בנין א"כ פשיטא שאין דעת עשירים כלום דמ"ט בעית למיזל בתר דעתם לומר שאין העניים יכולים להכריחם משום דהעשירים הם רוב בנין והרי העשירים לדעתם רוצים שלא יהיו רוב בנין א"כ אין דעתם כלום וכ"ת נימא נמי איפכא כיון דפסק הרא"ש דלא הוי רוב אא"כ ע"י רוב בנין ורוב מנין א"כ היכי בעית למיזל בתר דעת העניים משום שהם רוב מנין ורוב בנין הרי לפי דעת העניים אינם רוצים להיות רוב בנין הא ליתא כיון דיש סברא לכאן ולכא ממילא תו לית לן למיזל כלל בתר רוב בנין וא"כ אית לן למיזל עכ"פ בתר דעת העניים כיון שהם רוב מנין ודברי הרא"ש אינם אמורים אלא היכי שהענים רוב מנין והעשירים רוב בנין ומחולקים באיזה דבר אז אמרינן דהוי מע"מ כיון דהני רובא והני רובא אוקי רוב להדי רוב והוי מע"מ משא"כ בנ"ד שבזה עצמו הן מחולקים שהעניים רוצים שיהיו העשירים רוב בנין והעשירים רוצים שיהי' העניים רוב בנין ממילא שוב ליכא למתלי ברוב בנין מידי ואזלינן בתר רוב מנין לחוד והרי מסברא הוי למיזל בכל דוכתא בתר רוב מנין לחוד רק שטרח הצ"צ שם למצוא טעם לדברי הרא"ש דהוי כעין תקנ ע"ש בטעמו דהכי הוי שפי' טפי שלא יוכלו רוב המנין להכריח את רוב בנין א"כ עכ"פ בנ"ד דליכ' רוב בנין מידי פשיט' דמהני רוב מנין וזה ברור אצלי ממילא הרי נתבאר לנו דבנ"ד איכא למיזל בתר דעת העניים והבינונים מטעם דהם הוי רוב כאשר ביארנו וככל הדברים האלה כ' הרב באבן השוהם סימן ס"ד בעובדא דידי' וז"ל בקצרה ואין לומר דכאן הוי העשירים רוב בנין ונחשבים לרוב כדאיתא בתשוב' הרא"ש י"ל חדא דשם מיירי דסך נתינת העשירי' הוא יותר מכל מה שנותני' רוב הנפשו' יחד אבל בנ"ד אם תחשוב סך נתינ' העניי' והבינוני' לא יהי' נתינ' העשירי' רוב נגדם ועוד אפי' אם הי' רוב מ"מ מאחר שהמה רוצי' ליתן לפי ערך הגלגולת א"כ המה מועטים לפי טענותיהם בפרעון המס ועוד דהסמ"ע בסימן קס"ג ס"ק י"ג מפרש דהמה נחשבים כמחצה על מחצה כו' עכ"ל הרי לך כל דברינו רק שהסברנו יותר הענין בטיב

ולהחזיק לן יותר את דברינו מה שהארכנו דא"א לשנות המנהג משום דבעניני מסים הולכין אחר המנהג ושוב כתבנו דאפילו בלי שום מנהג הדין עם העניים משום שהם רוב אעתיק לך דברי הגאון מוה' דוד אופנהיים זצ"ל אההוא נדון דשו"ת אבן השוהם ע"ש בסי' ס"ו ואעתיק בקצרה הצורך לענינינו בדלוג מה שאין צורך לנ"ד בכדי שלא יארכו הדברים וזה לשונו שם בהא סלקא ובהא נחתא בנ"ד שלא לשנות בענין המסים רק כמו שנהגו מקדם ופוק חזי מ"ש המרדכי בב"ב פעמים רבים רצו הבעלי כיסין לשנות ולא הנחנו כו' וא"כ מוכח שאין כח ביד בעלי כיסין לשנות בשעת מעשה מנהג שנהגו מימי קדם. וכן פסק ר"ת והובא במרדכי פ' הגוזל בתרא. וכן פסק בשו"ת בנימין זאב סי' ר"צ שאסור לשנות מנהג שנהגו מקדם ואפילו יחיד מצי לעכב ואפי' לדבר מצוה ע"ש שמאריך בראיות עצומות. וכן הסכים מהרי"ק וכן הסכים מהרמ"ך. וכן נראה מדברי הרד"ך בפסקיו וכן פסק ר"י בן לב שמאריך בראיות גמורות שא"א לרוב ואפילו טובי העיר עמהן לכוף את המיעוט וכן עיין בש"ג שכופין זה את זה לקיים מנהג קדום ואפילו הרבים רוצים לשנות המנהג יכול היחיד לעכב וכן פסק רמ"א בח"מ סימן ב' שאין רשאין לשנות דבר במידי דיש רווחא להאי ופסידא להאי רק במה שהי' המנהג מקודם ועיין בשו"ת אלשיך שאין לשנות מנהג וכן הסכים בשו"ת תורת אמת אחר פלפול ארוך