נאות דשא פב

דפשיטא דלא מצי לסתור המנהג ולתקן דבר חדא במידי דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי ומביא חבל של נביאים שמתנבאין בסגנון אחד ותו מביא שם בתשובה ההוא דאפילו אותן גאונים שהורו שמותר לתקן דבר חדש היינו שיהי' המתקנים רוב העיר עם טובי העיר ועיין בשו"ת משפטי שמואל סימן מ"ח משמע דדעת ר"ת והרבה גדולים עמו דאין כח לרוב לכוף המיעוט לפ"ז בנ"ד א"א לכוף ובר מן דין בנ"ד שהעניים והבינונים הם רוב מנין ואפשר שגם המה רוב בנין נמצא רוב בני העיר מסכימים שיהי' כמנהג הקודם אמור מעתה דממ"נ הדין עם העניים ודברי בעלי כיסין אין בהם ממש דאם הדין שאסור לשנות המנהג כאשר פסקו רוב הפוסקים קדמאי ובתראי פשיטא שהדין עם העניים דהא אין כח לרוב לכוף המיעוט קל וחומר דאין כח ביד המיעוט לכוף הרוב להפוך מנהגם ואף אם נאמר שהדין נותן שהרוב יכול לכוף למיעוט כמו שמביא בשו"ת משפטי שמואל סימן מ"ח דכמה גדולים מסכימים דיכולים הרוב לכוף למיעוט ושי"ל קים לי כהני פוסקים דהרוב יכול לכוף למיעוט וכן פסק המרדכי בפ"ק דב"ב דאם הרוב הסכימו גם על המיעוט חל הגזרה בעל כרחם ח"כ פשיטא בנ"ד שהדין עם העניים והבינונים שהם הרוב ומסכימים שלא לשנות המנהג הקדום ע"כ דברי הגאון מוהר"ד אופנהיים זצ"ל הרי לך ככל דברינו והארכתי להבי' כל לשונו מחמ' שכולל בדבריו שני הטעמי' שכתבתי האחד דא"א לשנות מנהג שנהגו השני מאחר שהעניי' והבינונים הם הרוב

ומכלל דבריו נתבאר לנו ג"כ כל זה שהארכתי לעיל לסתור דברי הנ"ש ולהוכיח דמנהג לאו היינו דוקא מה שהוקבע ע"י תקנה אלא אפי' שנעשה המנהג מאליו יעו"ש שהארכתי בראיות ומכל דברי הגאון הנ"ל מבואר ג"כ כך וביותר למעיין בגוף דבריו באורך יראה מבואר כך להדיא ומדברי הש"ג שהביא נ"ל הוכחה גמורה לזה כי זה לשון הש"ג עיר ישנה שיש בה מנהג קדום שכופין זה את זה לקיים מנהגם כו' ומעתה דאם איתא דמנהג היינו ע"י מה שעלה במוסכם ועשו תקנה א"כ אין תלוי זה בעיר חדשה או ישנה כיון שבפירוש תקנו כך ביניהם אע"כ דמנהג יתכן לומר בדבר שנעשה מעצמו ומש"ה שייך לומר עיר ישנה כיון דהמנהג הנעשה מאליו צריך להיות שנעשה כך כמה פעמים ממילא דבעיר חדשה ליכא הא מלתא ולפ"ז מוכח מכמה פוסקים בכמה דוכתי שכתבו לשון זה עיר חדשה שאין בה מנהג ואלו בתקנה מה בין חדשה לישנה ולדעתי הוא דקדוק נכון ועוד הי' לפלפל בזה אלא שאין רצוני להאריך מאחר דמכל המחברים משמע דמה דאזלינן בתר מנהג היינו אפילו מה שנעשה מאליו ולא נמצא דבר זה רק בנ"ש וא"כ הרי הוא בעצמו באותו הפסק חזר בו וכ' בזה"ל ועוד נ"ל אף אם נניח דהוי חזקה אפילו מפי המנהג בעלמא מאחר שנהגו כך יותר מג' פעמים ועוד חזר וכתב באות ט' בזה"ל ועוד נ"ל דאף אם נניח שהולכין בעניני מסים אחר המנהג שעשו ג' פעמים יהי' כדין או שלא כדין כו' הרי שבעצמו חזר בו ואף שכתבו בלשון זה בדרך אף נניח שהוא לשון ספק לא נניח ודאן של כל המחברים וראיות ברורות הנ"ל בשביל ספקו של הנ"ש וזה ברור ונהי דהדין עם הנ"ש בכל מ"ש באות יו"ד מענין העשירים בצעקין דארף הנותנין חיתותן בארץ החיים ומתקנים להם לעצמם תקנות שלא כפי הדת לקלקל לעניים ואצל תקנתם לא הי' כל הקהל ואף אותן שהי' במעמד לא הי' להם פה להשיב מטוב עד רע ומיראה אין משיבין דבר כו' יעו"ש שהאריך הרבה בכיוצא בזה קורא אני עליו שפתים ישק ואיך אפשר לעשות מנהג ממה שעושים ברשעה בני אדם הנותנין חיתותן בארץ החיים הלא עונש העושה אלה חרוץ בש"ס שאינם עולים מן הגיהנם ואיך אפשר שיהי' תקנתם קיימת הן ודבריהם יאבדו מתוך הקהל אבל בנ"ד שהדבר בהיפוך שהמנהג הוא לרעה להבעלי כיסין התקיפין א"כ פשיטא דהמנהג קיים לעד ולעולמים ומעתה תראה שכל מה שכתב הנ"ש מן אות ט' עד סוף הפסק ההוא אין בכל דבריו שום התנגדות לדברינו ואדרבא כל מה שהאריך הוא ז"ל בנדון דידי' לסתור את המנהג אותן טעמים עצמם הם מועילין בנ"ד לקיים את המנהג כאשר יתברר כל זה למעיין בכל דבריו על הסדר וכדי שלא יארכו הדברים הרבה סמכתי בזה על המעיין בפרט כי נ"ל כל מ"ש דברים פשוטים וברורים אינם צריכים לאריכות

עוד אחת מעט היא מה שיש לדבר בזה במה ששמעתי דיין אחד בעירכם אמר דאף דבעניני מסים אזלינן בתר המנהג מ"מ הקווארטע והקטלאווע אין לכנותם בשם מסים והייתי תמה על אותו הדיין כי מוחזק הוא לפני לאיש כשר ואיך יאמר דברים כאלו ונתברר לי אח"כ כי אין אלו דבריו כלל רק דבעלי כיסין ציוו עליו שיאמר ככה והוצרך לעשות כן אף שיודע בעצמו שדברים אלו הוא חוכא ואטלולא ומ"מ כדי שלא יהי' פתחין פה לאיזה בעל כיס לגנוב דעת ולתלות דבר זה בדעת הדיין לזאת אני מוכרח לכתוב לכם להודיעכם שהם מילי דחוכא כי כל הנתינות שנותנים בני ישראל לאומת העולם הכל מסים וארניניות נקרא ואין להם שם אחר וכולם נוהגים בהם דין המבואר במסים הגם שבנ"ש שם אות ט' כתב בנדון דידי דאף דבמסים אזלינן בתר מנהג מ"מ אין זה דין סתם מסים כו' יעו"ש באמת דבריי נכונים. כי שכירות בה"כ אין לקרוא ח"ו אותו בשם מסים משא"כ בנ"ד הגם כי לדינא אני חוכך גם בנדון דהנ"ש לומר דאף דזה אינו נקרא מס מ"מ אזלינן בי' בתר מנהג (זולת מהטעמים אחרים שכ' שם הנ"ש לבטל אותו המנהג) ומה שהביא ראי' מתשובת שארית יוסף סימן י"א פשיטא דלאו ראי' הוא כלל דהתם נשאל הרב בקהל ששכרו מהשר מס שנותנים הקצבים וטוענים הקצבים מה להם להרויח לעשות סחורה בשלנו ואנחנו נותן להשר סך ההתפשרות שהתפשרו הקהל עבורינו ורוצים הקהל בזה לדון לפני דייני עירם והקצבים אומרים שהם נוגעים ופסק דהדין עם הקצבים כיון שדייני העיר נוגעים ואם הקהל יתלו ענינם במנהג לומר שהתקינו ביניהם שדייני העיר ידונו על עניני המסים ובה"ג דיניהם דין מ"מ אין זה סתם מסים רק חילוק שכירות מהשר מי שישכור ואין תקנות סתם מסים כולל ענין זה עכ"ל וזה ודאי נכון וברור דאעפ"י שתקנו זה על דיני המסים היינו מי שחייב במס ומי שפטור וכדומה לזה שהדין הוא על המס גופי' משא"כ משפט זה שבין הקצבים והקהל אף דמיירי במס מ"מ אין זה משפט מס רק כמו כל טוען ונטען בעולם ומש"ה אין זה בכלל התקנה וזה דבר פשוט מאוד משא"כ בנדון דהנ"ש שפיר י"ל דבכל סדר נתינת שכל הקהל הם שותפים בו מועיל המנהג וכאשר נהגו כך יעשו אפילו אם לא נקראת הנתינה בשם מס כגון שכירות בה"כ ממילא הנך רואה שגם בנדון דהנ"ש יש לדון ולערער ואין אני עתה רוצה לברר דין זה אבל בנדון שלנו פשיטא דגם הנ"ש מודה כי כל מה שנותנים להאומות הכל נקרא מס וכל האומר בהיפוך יחוש לביזוי התירה ועושה מילי דאורייתא כחוכא ומה לי מה שקוצבין האומות מין הגלגולת או מבתי או ממשא ומתן או מכל בי"ט והרי בנדון דהשארית יוסף נתינת הקצבים הוא ג"כ ממש כנתינה זו שהם נותנין מכל בהמה ששוחטין ולא עלה על דעת הגאון להוציאו מכלל מסים רק לפי שהמשפט אינו בדיני המס עצמו רק בענין שכירתו מי שישכרהו אבל לא על דעתו או על דעת אחד מאנשי הקהל שטענו שם עם הקצבים לומר אפי' אחד מהם דבר זה שנתינה זו לא נקרא מס והיינו כי כל חי מדבר בעודנו בבריאתו לא יעלה על לבו לומר או לחשוב דבר זה וגם לא הי' כלל עולה בלבי לכתוב לכם מזה זולת מחמת ששמעתי שאותו דיין אמר כך וישתקע הדבר ולא יאמר עוד מכאן ולהבא

הנה זאת תורת העולה מדברינו שגביית הקווארטע והקאטלאווע משנה שעברה חס מלהזכיר לעשותה עפ"י תערובת הביטין מהנך ארבעה טעמים שבררנו. הראשון כי מוכח מכל הפוסקים דכל מנהג אזלינן בתרי' אף שנעשה מאליו כל שנעשה כך הרבה פעמים באין צועק ושלא נעשה עפ"י אלמים ותקיפים אשר העם יראים מפניהם ותלוי זה בראות עיני הדיין ממילא בנ"ד א"צ כלל לחקור אחרי זה כי המנהג הרי הוא טובה לעניים ולכן המנהג קיים ודלא כהנ"ש שמצריך לקיום המנהג שיומשך עפ"י תקנה ושגם הנ"ש עצמו חזר בו. השני אף למאי דהוי ס"ל להנ"ש מעיקרא מ"מ מודה בנ"ד כיון דאין נודע לנו התחלת המנהג אמרינן מסתמא כדין נתיסד ואיהו לא מיירי רק היכי שנתברר שהתחלת יסוד המנהג הי' שלא בהסכמות השלישי דהנ"ש מודה בנ"ד אפילו הי' ידוע שאין המנהג מועיל מ"מ לפענ"ד מנהג זה הוא דין תורה ממש ושאפילו מכאן ולהבא יש לנהוג כך ואפילו אם ירצו לתקן מהיום שיהי' התערובות לא מהני אא"כ בהסכמת כולם וא' יכול לעכב כיון שהדין תורה לבלתי עשות תערובת הרביעי אפילו אם לא הי' סדר גבי' זו מתברר עפ"י הדין אם לעשות תערובת או לא וגם לא הי' מנהג עדיין ובאים עתה לתקן להם סדר לגבי' זו מ"מ הדין עם העניים והבינונים כיון שהם הרוב זהו תורף כל דברינו בקצרה ועיין בשו"ת ח"צ סימן ס"א שהאריך בזה בענינים אלו

ולענין מה שהוזכר בשאלה אם יכולים הבעלי כיסים לעשות איסור שלא להביא יי"ש מחוץ לעיר כבר הוזכרתי תוך דברינו שלא יעשה כן בישראל ואם היו רוצים בתקנה זו רוב מנין ורוב בנין יש לדון בדבר זה אם היחיד מעכב היכי דיש בתקנה זו צורך גדר לכלל העיר ואין אנו עתה בביאור ד"ז מאחר שבנ"ד מיעוט' דמעוט' רוצי' בזה הן במנין הן בבנין ודאי אין בדבריהם כלום ואף אם כבר עשו אלמות זה כ"פ הרי זה דומה למ"ש הנ"ש באות יו"ד ואין להאריך בזה כי כפי המבואר בשאלה אני רואה שהם עצמן יודעין שעפ"י דין תורתינו הקדושה אינם יכולים לעשות כך ובדברי הקנטורים והזלזולים המוזכרים בשאלה כבר יש די במה שכתבתי בפתח התשובה והמה אם ישמעו ואם יחדלו ואתם אל תעצבו ואל יחר בעיניכם אם המה לא ישמעו כי כבר מלתא אמורה בפסוק וכשלו איש באחיו כמפני חרב ולא תהי' לכם תקומה לפני אויביכם ביאור הדברים כי נודע משאר ז"ל כי שעבוד מלכיות טובה גדולה לישראל ומצילם מדינה של גיהנם וכבר נודע מה שפירש"י בפסוק ורדו בכם שונאיכם והוא מדברי רז"ל ומדרשים כי הצרות שסובלים מתקיפי ישראל הם יותר כבדים מכל שעבוד מלכיות והיינו שונאכם דייקא ר"ל משלכם ובכם ממילא מובן מאחר שהוא כבד יותר הוא טובה כפולה להציל מדינה של גיהנם וליתן שכר טוב להסובלים ומקבלים באהבה וידוע מה שפירש"י בפסוק ונסו מנוסת חרב ובכמה דוכתי כי תיבת חרב פירושו גייסות האויבים דהיינו חיל אומות העולם וזה יאמר בפסוק שיהיה טובה כפולה במה שיהיה וכשלו איש באחיו רצה לומר שיסבלו צרות מאחיהם כמו חרב רצה לומר כמו שעבוד האומות וזה כבד יותר כי ולא תהיו לכם וכו' אויביכם דווקא