נאות דשא מד

שיהיה הדין נותן שישארו בידו היה יכול לסלק להלוקח אף אחר המכירה וכומ"ס אע"ג דמכ"שט דאורייתא ומדחזינן מכל הראיות שהבאתי דעכ"פ אחר המכירה וכומ"ס א"י לבטל ע"כ דאין לו זכית ושייכות ויכול זה לומר לפלוני אני רוצה כו' וממילא דמה"ט אפילו קודם המכירה וק"ו אחר המכירה קודם כומ"ס דאינו יכול לבטל מה"ט דלפלוני אני רוצה כו' ואפילו כשלא נשתנה עדיין השטר דטעמא דלפלוני אני רוצה שייך בכל גווני אפילו קודם המכירה מכ"ש אחר המכירה אף שלא נשתנה דהא קודם המכירה ודאי לא נשתנה

אך נראה כיון דטעמא הוא רק משום לפלוני א"ר צריך דוקא שהמוכר אקנה לעצמי והמלוה שותק ולח איכפת לי' ביד מי ישאר ואינו טוען יטעון כך משא"כ באם קודם שקנאו בכומ"ס וזה צווח אני לפלוני א"ר נראה דיכול לעכב ושישאר בידו דלא שייך ה"ט דנהי דכתבתי לעיל לענין מצא שובר דל"א מגו שהי' יכול לומר לעצמי אקנה והאשה מרוצה לדבריו משום דאע"ג דעתה האשה מרוצה כל שבעת המכירה היתה יכולה לטעון לפלוני א"ר נגמר אז המקח והשתא היא דחוזרת ואינה יכולה לחזור כ"ז כתבתי לעיל זהו דוקא במכר גמור בכומ"ס דהכל תלוי בשעת המקח דכל שהי' לה כח למכור אז שוב א"א שיתבטל אח"כ משא"כ כשלא הי' כומ"ס דאז המוכר גופי' יכול לחזור ממילא אע"ג דבעת המכירה וגם עתה יכול לטעון לפלוני א"ר מ"מ הרי אינו טוען והמקח עדיין לא נגמר ואין בידינו לדחות דברי המבי"ט לגמרי כיון דלדידי' בכל גווני אפילו אחר הקנין מבטל המכירה וא"כ אעפ"י שהש"ך דחה דבריו הלא עיקר דחייתו משום לפלוני א"ר ממילא היכי שאינו טוען כך נשארו דברי המבי"ט שרירין וקיימין ואפילו כבר נשתנה השטר כיון שהוכחנו כבר דכל שלא הי' כומ"ס אזי אפילו בנשתנה השטר ליכא טעמא על שלח יוכל לבטל המכירה רק משום לפלוני א"ר וכיון שאמרנו שכששותק ומכ"ש אומר בפירוש דלא איכפת לי' ביד מי ישאר ליתא לדברי הש"ך א"כ בכה"ג נשארו דברי המבי"ט ואפילו בנשתנה השטר יכול זה לבטל המכירה ונהי דבשעת המכירה הי' יכול לטעון לפלוני א"ר מ"מ לא גרע דבריו דהשתא מחזרה והרי עדיין יכול לחזור וכיון שהוא חוזר מבטל זה המכירה

ונראה דאפילו מי שפרע א"צ המוכר לקבל ולא דיינינן לי' כחזרה גמורה חדא דבאמת גם בחזרה גמורה שחזר בו המוכר ואינו רוצה ליתן לו כומ"ס. כתב הב"י ברס"י ס"ו בשם בעה"ת והרב בהגה"ה שם וכן הסכים הסמ"ע דליכא בכל כה"ג מי שפרע כלל רק דהו"ל מחוסרי אמנה. ומיהו כאן אפילו מחוסרי אמנה ליכא מאינך טעמי שאכתוב). ועוד דאפילו לדעת הש"ך שם שהוכיח דאיכא נמי בשטרות מי שפרע היינו כשחוזר בו מצד עצמו ואינו רוצה המכר משא"כ זה דמה איכפת ליה למי ישאר השטר נהי דתימא דבעת המכירה היה דעתו למכור לזה דוקא ולא לאחר מ"מ המכירה לא הי' על זה המדובר ואטו משום שחוזר אח"כ ולא איכפת ליה ביד מי ישאר יקבל מי שפרע והרי זה אין ענין אל המכירה. וכ"ת הלה עומד וצווח תן לי עתה כומ"ס ואז לא תצטרך לטעון לפלוני כו' דהא בכומ"ס אינו יכול לבטל המכירה אפילו אי לא טעון וא"כ נהי דלא נתחייבת לי לעולם לטעון עבורי לפלוני אני רוצה כו' מ"מ הרי נתחייבת לי ליתן כומ"ס ואם תתן לי כומ"ס אזי יחזיק במקחו ואהא שפיר איכא מי שפרע דהיינו על מה שאינו רוצה ליתן כומ"ס ז"א דהא טעמא מאי אמרינן דאחר כומ"ס אינו יכול לבטל המכירה אפילו כשאין המוכר טוען לפלוני אני כו' משום דכל שבעת המכירה היה יכול לטעון כך הרי נגמרה המכירה אז והשתא הדר ביה ומה"ט אפילו אומר בפירוש אני רוצה עתה שישאר ביד הלוה או שאומר שלעולם היה ניחא ליה יותר בכך אפ"ה ל"מ מה"ט גופי' דכל שהי' יכול להחזיק המכירה אז בטענת לפלוני א"כ א"ר ממילא כל שעשה אז כומ"ס כבר נגמר המקח משא"כ זה שעכשיו אומר דלא איכפת לי' או שעתה אחר ערעורו של זה שותק. ואינו אומר לפלוני א"ר דהרי חזינן דלא איכפת לי' אצל מי שישאר. ממילא אף שיתן לו כומ"ס לא מהני לי' ויוכל הלוה לבטל המכירה אף אחר כומ"ס דהא בעת גמר המקח כבר ידענו דלא איכפת לי' דוקא בפלוני וא"כ אינו בוגד נגדו במה שאינו נותן לו כומ"ס רק עיקר הבגידה מה שאינו אומר לפלוני א"ר ומשום זה א"צ מי שפרע דלא התחייב נגדו מעולם בדבר זה. ואפי' אם הי' במחשבתו בעת המכירה שיהי' מכור דוקא לזה לא יקבל מ"ש על מחשבה זו ועוד מאן לימא לן שהי' בדעתו כך מתחלה הלא זה יעמוד וצווח אני לא ידעתי מתחלה שהלוה עצמו יקנהו אלו ידעתי לא הייתי מוכרו לזה כלל נמצא שמעולם לא עלה כך על דעתו להיות איכפת לי דוקא בפלוני ואין כאן מקום למי שפרע והלה מבטל המקח

העולה לנו מדברינו לדינא דבין נשתנה השטר ובין לא נשתנה כל שהלוה מערער אחר כומ"ס אין בדבריו כלום ואפילו המוכר מתרצה לדבריו ואפילו אומר מעולם לא הי' בדעתו להתרצות להאחר ולא לזה דכל שבעת כומ"ס הי' יכול להחזיק המקח בטענות לפלוני א"ר ממילא מה מכר לו ראשון כו' ונגמר כבר המקח. והשתא רוצה לחזור ולא מהני אבל אם קודם כומ"ס רוצה הלוה לבטל המכירה בין נשתנה או לא נשתנה אם טוען המוכר לפלוני א"ר המכירה קיים. אבל אם המוכר שותק ולא איכפת לי' ביד מי ישאר יכול זה לבטל המכירה ואפילו אח"כ נתן לו כומ"ס מצד שהלוקח כפהו בדברים לאמר נתחייבת לי בכומ"ס ותקבל מי שפרע כל שלא נתן לו הכו"מ מצד שלפלוני הוא רוצה אזי גם אותו כומ"ס ל"מ. כיון דבעת הכומ"ס כבר ידענו דעתו דלא איכפת לי' ביד מי ישאר וכיון דכל שערער קודם כומ"ס לא מהני לי' כומ"ס שיתן אח"כ מש"ה גם מי שפרע א"צ לקבל דעל הכומ"ס זו ליכא מי שפרע דהא לא מהני לי' כומ"ס ואם על שאינו טוען לפלוני א"ר זה אינו כלום דעי"ז לא נתחייב נגדו כ"ז נתבאר בדברינו

והשתא נבא לנ"ד שהלוה מערער קודם כומ"ס וראובן אינו חוזר מן המכירה גם אינו טוען לפלוני א"ר ובה"ג כתבנו דיכול זה לבטל המכירה ואפילו מי שפרע ליכא והנה זה לשון הש"ך בריש מצרנות מעשה בא לפנינו באחד שנשבע לחברו למכור לו קרקע ובא המצרן לסלקו וטוען המוכר מאחר שאתה רוצה בה לא אמכרנו כלל שהרי לא נשבעתי רק לחברו ופסקנו כיון שעדיין לח הי' קנין בדבר יכול המוכר לחזור בו ומחזיק הקרקע לעצמו עכ"ד. ומעתה נ"ל פשוט שבנ"ד כיון שכבר הגיע הז"פ והשטר שוה הרבה יותר מהסך שנטל עבורו א"כ מה שאין המוכר חוזר עתה היינו ודאי בשביל אימת מי שפרע דהעיקר כהש"ך דכשחוזר בו מקבל מי שפרע ממילא עתה כשלוקח מערער ויוכל לבטל המכירה יכול המוכר להחזיק לעצמו בלי קבלת מ"ש דדמי ממש האי מ"ש להשבועה דנדון דהש"ך ויכול לומר לא אמכור כלל שהרי אין עלי מ"ש רק נגד חברו ודאי אם עדיין לא נשתנה השטר אזי אף דהלוה מבטל המכירה מ"מ אין יכול המוכר להחזיק בו דזה המוכר עתה לאו בשביל אימת מי שפרע עומד במקחו אלא כמו שמכר בראשונה כך דעתו גם עתה להיות המכירה קיים וא"כ הלוה כשמסלק להלוקח כמו מצרן שמסלק להלוקח והמוכר אינו יכול להכניס א"ע לדבר ביניהם שכבר נסתלק כחו משדה זו משא"כ כשנשתנה השטר א"כ מי פתי יסור הנה שלא יחזור בו להרויח ממון הרבה וע"כ הדבר מובן דמשום מי שפרע עומד במקחו ודמי ממש לשבועה שיכול לטעון אני לא נשבעתי רק לחבירי וכיון שאחר שאמכור לו אתה תסלקהו אני פטור משבועתי ה"נ בזה כיון שאני לא נתחייבתי במי שפרע רק לחבירי ומשום כך אני רוצה למכור לו ואחר שאמכור ואתן לו כומ"ס אתה תסלקהו אני פטור ממי שפרע משא"כ כשלא נשתנה השטר כשרוצה המוכר להחזיק בה. חזרה פשוטה הוא כמו כל חזרה דזה לא יוכל לומר שבאמת אין דעתו לחזור בו רק מצד שבלא"ה הלוה יבטל המקח ז"א דהא באמת אם הי' המוכר חפץ יותר בזה הי' טוען לפלוני א"ר והי' נשאר מקחו בידו אע"כ דלא איכפת לי' ביד מי שישאר ממילא מה שחוזר עתה אינו תלוי בערעור זה אלא מצד עצמו חוזר בו ונשאר עליו מי שפרע. משא"כ בנשתנה השטר ודאי מה שאינו חוזר בו הוא משום מ"ש. א"כ זה המוכר שעתה אינו חפץ במכירה כלל רק דאפ"ה לא הי' מבטל המקח משום מ"ש ממילא כיון שזה יבטל נתבטל מי שפרע ומחזיק המוכר השטר לעצמו ואין לומר כיון שרוצה להחזיק לעצמו תו איכא מי שפרע ולא דמי לנדון דהש"ך דהתם אין ביד המוכר לבטל ערעורו של המצרן דמיד שנתן לו קנין על הקרקע יסלקנו המצרן א"כ אומר למי שנשבע לו מה לך שתפסידנו בחנם ובטל השבועה משא"כ בזה שיש בידו לומר לפלוני א"ר ואז לח יועיל ערעורו של זה ומדלא טען הכי חייב במי שפרע ז"א דא"כ אפי' כשאין המוכר מחזיק השטר לעצמו נמי יקבל מי שפרע רק דהטעם כמו שכתבנו דמעולם לא נתחייב נגדו רק ליתן כומ"ס ולא לטעון לפלוני א"ר ומש"ה ה"ה כשרוצה להחזיק לעצמו בטענה שבאמת אין אני חפץ כלל במכר עתה רק מחמת מי שפרע הנני מוכן ליתן לך כומ"ס אבל במה שאין עלי מ"ש איני רוצה לעשות ואיני מחויב לטעון טענה זו רק שמוכרח אני ליתן לך כומ"ס משום מי שפרע הלא כיון שאיני מחויב לטעון לפלוני א"ר אזי אם אתן כומ"ס יתבטל המקח ולמה לך להפסידנו בחנם ממילא לא גרע מי שפרע משבועה דאם לא יגיע לו ריוח אין כאן שבועה וה"ה מי שפרע א"כ אין לך עלי מ"ש לא מצד שאיני טוען לפלוני א"ר ולא מצד שאיני נותן לך כומ"ס כיון שהכומ"ס בלי הטענה לא יועילך כן נ"ל דבר ברור לדינא בשגם שהרבה פוסקים ס"ל בלא"ה דאין בשטרות מי שפרע כלל א"כ בה"ג פשיטא דיש לסמוך עליהם

אמנם אם נתן לו עתה אחר הערעור כומ"ס שוב אין המוכר יכול להחזיק לעצמו. אע"ג דכבר ביארנו דהלוה יכול לבטל המכירה אפילו בכה"ג מ"מ המוכר שוב לא יכול להחזיק לעצמו דכ"כ הש"ך בדבריו הנ"ל וז"ל ופסקנו כיון שעדיין לא הי' קנין בדבר יכול המוכר לחזור כו' הרי דסברתם זו לא הועיל להם רק לבטל השבועה אבל לא לבטל קנין דכל שנסתלק כחו של מוכר מהשדה ע"י קנין תו הו"ל כאיש נכרי ופשיטא דאין לחלק בדברי הש"ך בין נתן לו קנין קודם הערעור של מצרן או אח"כ דסוף סוף אם נוכל לבטל הקנין ולומר שהוא בטעות מצד דאמדינן דעתי' שבשביל השבועה עשה זאת אין נ"מ אימת הי' הקנין אע"כ דזהו גלוי דעתא בעלמא ולאו מלתא הוא לבטל הקנין ובאמת דברים אלו עמוקים במקומם בענין ההוא דזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל וזבין ולא אצטרכי' לי' זוזי וזה צריך עומק בהרבה מקומות כי דינים אלו רחבים וארוכים אלא שאין רצוני עתה להאריך ולעיין אחר זה מאחר שכבר הורה זקן שכתב בהדיא מאחר שלא הי' קנין דאם הי'