נאות דשא מה

קנין לא הועיל טענה זו להחזיק לעצמו משום דג"ד בעלמא הוא ולא נחשב לקנין בטעות א"כ אין חילוק אימת הי' הקנין ואדרבא אם באנו לחלק יש לנו לומר בהיפוך דאם הי' הקנין קודם הערעור הוא שיכול לחזור מהמקח המוכר דלא ידע המוכר כלל אם יסלקנו שום אדם ואדעתא דהכי נתן הקנין והוי קנין בטעות משא"כ כשנתן קנין אחר הערעור דאז י"ל כיון דזה כבר ראה הערעור אסיק אדעתי' שיסלקהו ואפי' מכרו מש"ה אינו יכול להחזיק שוב לעצמו וא"כ בין אם תפרש דהש"ך מיירי בכל גווני בין אם תפרש דמיירי רק בקנין אחר הערעור אין נ"מ לנ"ד דהא בנ"ד היכי שהי' כומ"ס קודם הערעור בלא"ה אין מקום כלל למוכר לבטל המכירה דהא בכה"ג אין הלוה יכול לבטל כלום וכל עיקר פלפולינו בכומ"ס שאחר הערעור ובכה"ג לכל הפירושים בדברי הש"ך מהני ואין המוכר יכול שוב להחזיק. מיהו יותר נ"ל בדברי הש"ך דבכל גווני מיירי ולא הוי זה מכירה בטעות ואעפ"כ עדיין צריך לעיין בהא מלתא ולא אאריך בזה מאחר שאין נפקותא בו לענין נ"ד ודו"ק היטב בכל מ"ש בדינים הללו תראה כי הם ישרים למוצאי דעת ונכונים וברורים בע"ה אין בהם נפתל ועקש והנראה לפענ"ד כתבתי ה"ק כו'

שאלה כ"א

שאלה ראובן אבד שטר ממרמי שהי' לו על שמעון ושמעון מודה בהלוואה ושהי' לו שטר ורוצה לפרוע לו רק שאומר החזר לי שטרי כי יראתי אולי ימצאנו אחר ויתבעני ואצטרך לשלם פעם ב' מאחר שלא נזכר בו שם מלוה וראובן משיב מאחר שאתה ודאי חייב לי שלם לי ואתן לך שובר כדין כל מי שאבד שטרו ואפילו כתב אינו רוצה ליתן לו שאם יגיע לו הפסד מאותו הממר"ם שימלא לו היזיקו הדין עם מי

תשובה גרסינן בב"ב דף קע"ב ההוא שטרא דנפק לבי דינא דרב הונא והוה כתיב בי' אני פלוני לויתי ממך מנה ואסיק שם דמינך מההוא דנפיק מתותי' ידיו משמע ומחויב לשלם למי שמוציאו ול"ח שמא מאחר לוה ונפל ממנו וזה מצאו ולא נשתעבד כלל לזה משום דלנפילה ל"ח כי היכי דל"ח בב' יב"ש שמוציאין שט"ח על אחרים עכ"ד הש"ס ומוכח מכמה דוכתא דהש"ס מיירי אפילו היכי שהלוה טוען טענה דנפילה דאי מיירי שאומר להד"ם לא שייך כל פלפול הש"ס שם אי ניחוש לנפילה ולא מפלפל אם יש ממש בטענה שטוען ותו דגם גוף הדין לא אתי שפיר דנ"ל כשהוא טוען להד"ם הוחזק כפרן עפ"י השטר ושוב לא מצי אח"כ לטעון שום טענה דלא גרע משטר שיכול להזדייף בסימן מ"ב דאעפ"י דפסול הוא מ"מ כתב שם הש"ך דהוחזק כפרן על ידו ותו דכבר כתב הב"ח בסימן נ' דאפילו היכי דמהימן לומר מאחר נפל אפ"ה אם טוען להד"מ אינה טענה ואף הש"ך שם בס"ק ד' שהביא דברי הב"ח וכתב שדבריו צ"ע והראה מקום לסימן ס"ט סקט"ז נראה שלא בא לחלוק רק אמ"ש שם דל"א כתבו להתעסק וע"ז חלק שם בסימן ס"ט אבל בטענות להד"מ אפשר יודה שהוחזק כפרן ואף אם נימא דגם בלהד"מ חולק ולומר שאינו מוחזק כפרן בזה מטעם שיתרץ דבורו ולומר שכתבו להתעסק ומלתא דלא רמי' עלי' דאינש לאו אדעתי' (וצריך לעיין לזה בסימן ע"ט ואין להאריך) מ"מ אם עומד בטענתו פשיטא שאין בדבריו כלום ואפילו במתרץ ואמר להתעסק לא חלק הש"ך חלא בכ"י מתוך שיש לו מגו דפרעתי ס"ל להש"ך דכי היכי דמצי טען נפל מאחר אע"ג דלנפילה ל"ח ה"נ מצי טעין להתעסק ומש"ה מהימן גם בלהד"מ משום דלא רמי' עלי' דאינש משא"כ בשטר דל"מ לומר פרעתי דלא מהימן לומר נפל ודאי לא מהימן נמי לומר להתעסק ובלהד"מ הוחזק כפרן ולרווחא דמלתא אביא ראי' לזה מדברי הש"ך גופי' במ"ש בסימן מ"ב סק"ג לייש' קושיו' מהרש"א דלר"א דלא יחתום גם אחספא דמשכח אינש דלא מעלי וכ' עלי' שדי מכורה לך דהוא שטר, אקנייתא וכשר אפילו בדבר שיכול להזדייף ושוב יועיל גם לראי' כיון דעיקרו לאו לראי' ואם יטעון זה האמת לא מכרתי לך מעולם יוציא זה כ"י ויועיל יעו"ש והרי זה שכתוב בו שדי מכורה לך והוא חתום בו הוא ממש כשטר שכתוב בו לויתי ממך מנה שלא נזכר בו שם הקונה ולא מצי טעין לא היו דברים מעולם ודוחק לומר שיכתוב בו שמו גם כן דכל כהאי גוונא הו"ל לפרושי א"ו משמע ככל סתם שטרי קנין שכותב שדי מכורה לך ואינו מזכיר שם הקונה דאע"ג דכתב הסמ"ע ברס"י ס"ו במכירו' שטרות דצריך לכתוב אני פב"פ מקנה לך פב"פ שטר זה כו' נראה דדוקא בשטרות הוא שכ"כ אבל בקרקע שקונה בשטר א"צ לכתוב רק שדי מכורה לך עיין בסימן קצ"א דמשמע כך להדי וממילא כיון שאינו נזכר בו שם הקונה יכול לומר מאחר נפל דהא התם יש לו מגו דתנאי הי' בו וזייפתו כמ"ש הש"ך שם דטענה זו ודאי מצי טעין ע"ש אלא דהש"ך חושש שיטעון זה האמת לא מכרתי לך מעולם ויוציא זה כ"י לראי' ויהא מוחזק כפרן ולא נימא דכתבו להתעסק ומלתא דלא רמי' כו' הרי משמע לכאורה מזה אפילו בדאית לי' מגו מ"מ כשטוען להד"ם הוחזק כפרן

ואכתי פש גבן דלכאורה יש להקשות על דברי הש"ך אלו במ"ש שיטעון זה האמת לא מכרתי לך מעולם דאכתי בהא מלתא לא יהא הוחזק כפרן דנהי שיוציא אח"כ שטרו כיון שלא נזכר בו שם הקונה ויש לו מגו דתנאי הי' בו וזייפתו מצי נמי למטען מאחר נפל ומצאת א"כ יפה טען בראשונה לא מכרתי לך מעולם דהרי לאחר מכרו וא"כ יתרץ דבורו אח"כ דהרי לא טען מתחלה שלא מכר מעולם קרקע לשום אדם רק לא מכרתי לך כמ"ש הש"ך ודוחק לומר דחיישינן שלא יתרץ דבורו אח"כ ולא יטעון מאחר נפל ויהי'. עומד בטענתו דהרי הש"ך לא חשש רק שמתחלה יכפור ואח"כ יוציא הכ"י ולא חשש שיתבענו מיד בכ"י דכיון שיראה זה הנתבע בידו הכ"י ועשה כל טצדקי דאפשר ויטעון וא"כ הא יכול אח"כ לתרץ דבורו ונראה דכיון שיוציא הכ"י אח"כ שוב לא יהיה נאמן לומר מאחר נפל דהא לא מהימן בטענה זו אלא במגו דתנאי היה בו וזייפו וזה כיון שכבר אמר לא מכרתי לך מעולם שוב לא מצי למטען תנאי הי בו דאז יהי' מוחזק כפרן מש"ה נמי לא מצי למטען מאחר נפל דלית ליה מגו ועיין לזה בסימן ע"ט סעיף א' ובסימן ס"ט סקי"א יעו"ש ועכ"פ הוכחנו דהוחזק כפרן בשטר כזה שכתוב בו לויתי ממך מנה כשטוען להד"מ. ואף אם תרצה לדחוק וליישב ראיה זו שהבאתי מ"מ הדבר ברור דעכ"פ היכי דל"מ למטען מאחר נפל דג"כ לא מהני שום טענה בעולם הדרן לקמייתא דא"כ ע"כ הש"ס מיירי שטוען טענה דנפילה דאי טעין להד"מ כבר הוחזק כפרן. ומה פלפל הש"ס שם אי חיישינן לנפילה ל"מ אם נאמר דאפילו היכי דמצי למטען נפילה הוחזק כפרן כשטען להד"מ אלא אפי' אם נימא דבכה"ג לא הוחזק כפרן משום דאמרינן שכתבו להתעסק ומלתא דלא רמיא כו' ומש"ה פלפל הש"ס שם אי חיישינן לנפילה דאז מהני ליה מה שטען להד"מ שלא לוה ממנו כלום אלא מאחר ולא הוחזק כפרן כלל מ"מ היינו דוקא כשמתרץ דבורו וטוען אח"כ מאחר נפל א"כ ע"כ מיירי שטוען טענה דנפילה דזה ודאי א"א שעומד גם עתה בטענתו שלא לוה משום אדם אלא להתעסק דהא הש"ס מיירי בשטר בעדים ובהא לא עלה על לב לעולם שיוכל לומר להתעסק הרי מבואר מהש"ס דאפילו כשטוען בהדיא מאחר נפל לא מהימן לדידן דקיי"ל דלנפילה ל"ח וגם בלא"ה אין דבר זה צריך לראיה כי מבואר הוא בפוסקים ובלשון הש"ע סימן נו"ן ע"ש דכ"כ בהדיא דבשטר שא"י לומר פרעתי אינו נאמן לטעון מאחר נפל וצריך הלוה לשלם לו דידעינן בודאי דהמוציא הוא המלוה. ועיין בגיטין ר"פ כל הגט מבואר כך דכל היכי דל"ח לנפילה ידעינן בודאי דזהו המלוה מדאמרינן הכי גבי גט והתם לא שייך לומר שנתחייבו להמוציאו בכדי שנאמר דאחר שיש לו שובר משום אדם כלה השעבוד דאם כן גבי גט קשה ותו אפילו אי ניחוש לנפילה מ"מ הרי נתחייב ועיין בתוס' ב"ב שם ד"ה אבל הכא ליחוש לנפילה וכיון דידעינן בודאי שזהו המלוה שוב ל"מ לי שובר וכמ"ש אח"כ ויש לדבר הרבה בדברי התוס' הנ"ל מענין זה ואין להאריך ודו"ק היטב)

ולפ"ז בממר"ם כיון דלנפילה ל"ח וצריך הלוה לשלם למי שמוציאו דידעי' בודאי שהוא המלוה ח"כ הדבר פשוט וברור דלא מהני אם מוציא שובר מאדם אחר נגד הממר"ם דהרי פרע לאיש נכרי ובממר"ם כיון דל"מ למיטען פרעתי לא מהימן בטענה דנפילה א"כ השוב' ל"מ לי' כלום ולו יהא שנותן השובר עומד וצווח בב"ד שהשט' הוא שלו והלוה מודה לו ל"מ לי' כלל ממיל' מה מהני לי' שנתן לו שובר ואפי' אם עדים חתומים בשובר ל"מ דעדים אינן מעידין רק שפרע לזה או שהודה בפניהם שנפרע אבל אינם מעידים שהשטר הוא שלו והרי כותבין שובר אפילו בלי ראיות שום שטר ודבר זה נראה פשוט מאוד דאל"כ מה מהני שטר שכתוב בו לויתי ממך או ממר"ם וכי ננעל דלת בפני עושה עולה איך לא ימצא איש שיתן לו שובר וגם שובר בעדים יתן לו שיודה בפני עדים שהי' לו שטר ע"ז וסכומו כך וכך ולשונו כך וכך ואבדתיו ופרע לי כתבו לו שובר וא"כ בטלת כל ממר"ם א"ו לא מהני ולדעתי א"צ כלל להביא ראיות ע"ז

ולרווחא דמלתא אביא ראי' ע"ז. חדא מההוא דב"ב דף קע"ג אם יש לאחד שובר שפרע ליב"ש אזי שניהם אין יכולים להוציא שטר עליו והובא בסימן מ"ט ומבואר בפוסקים טעם הדבר שיאמר לכ"א אתה כתבת לי זה השובר משמע דאם יוכל א' לברר שהוא לא כתב לו השובר גובה בשטרו וכן מבואר בש"ך שם סקי"ז ע"ש וזהו ממש נדון דממר"ם או שטר שכתב לויתי ממך הוא ממש כשטר סתם היכי שיש ב' יב"ש דבשניהם לא ידעינן מי הוא המלוה והם שוים בכל דינים ודין שטרות אלו הם נלמדים לכל דבריהם מב' יב"ש בגמרא ואין חילוק ביניהם רק לאביי לענין חשש נפילה דבשני יב"ש הוי נפילה דיחיד ובאלו הוי נפילה דרבים כמבואר בגמרא ואנן לא קיי"ל כאביי אלא אין חילוק כלל בין נפילה דרבים לדיחיד ומש"ה שטרות אלו הם שוים לכל דבריהם לב' יב"ש וא"כ כי היכי דהתם כשמוציא הלוה שובר חתום בו יב"ש לא מהני אלא היכי שיוכל לומר אתה בעצמך כתבת אותו אבל כשיודעים שהאחר כתבו לא מהני משום דכיון דאנן ידעינן בודאי שזה המוציאו הוא המלוה לא מהני לי' מה שפרע לאיש נכרי ה"נ בממר"ם ולויתי ממך כיון שאנן יודעים שהמוציאו הוא המלוה לא מהני מה שפרע לאחר ויש לו שובר ממנו

ועוד ראי' מדברי הרמ"ה שבטור סימן מ"ט הובא בש"ע שם סעיף ח' דיב"ש המוציא שטר על אחר יהוא משולש לא מהני לי'