נאות דשא רסה

בחזקה זו שמחזיק בה והוי כוונה במקצת לכך מהני אבל בנדון דידן ליכא כוונה במהות הקנין דלא ידע שהוא הפקר גם לא בגוף הקנין שלא כיון בתורת חצר

ועוד התם י"ל כיון דידע שהוא של נכרי ונתן דמים תחלה וידע הדין דנכסי הנכרי נעשה הפקר אנן סהדי דכיון לקנות בתורת הפקר והוי מחשבתו ניכר מתוך מעשיו והוי אומדנא דמוכח ואף דלא ידע הוי בזה כידע גם שם עכ"פ כיון דנתן דמי' א"כ אינו נוטל בחנ' רק משלם וליכ' קפיד' לו לכך אנן סהדי דאם ידע שהוא הפקר נמי הוי רוצ' לקנו' ובפרט למה יפסיד מעותיו בחנם והוי בזה שלא מדעת כמו מדעת אבל בזה דעדיין לא שילם בעד החמץ ואם עשאו המוכר הפקר אם יתבענו אח"כ בדין לשלם לו לא יתחייב לשלם בעד החמץ וא"כ י"ל דבמתנה בחנם לא ניחא לי' דשונא מתנות יחיה וא"כ לא הוי בזה שלא מדעת כמו מדעת וי"ל דלא מהני קנין כזה בלא דעתו. ובזה נסתר גם מ"ש רו"מ מכח כליו. ועוד אין לדמות קנין חצר לשאר קנינים דשאר קנינים המועילין מצד עצמן י"ל דמהני אף שלא מדעת אף שכיון לקנין אחר אבל בחצר דהוי מטעם שליחות ובשליחות קיי"ל דבעינן דעת ושלא מדעתו לא נעשה שליח ונהי דקיי"ל חצרו קונה שלא מדעתו היינו בעבידי דאתי דהוי כמדעתו ועוד על כל פנים לא כיון להיפוך הוי שלא מדעת כמו מדעת אבל אם מכוין לקנין אחר זה גרע ונהי דבשאר קנינים מהני בחצר דהוי מטעם שליחות כל דכיון לקנין אחר לא נעשה שלוחו בע"כ ובזה גרע כוונה לקנין אתר ולא כיון כלל וז"ב. וגם זה ראיתי תמי' בדברי רו"מ מ"ש ראי' דמחיצות בלי נעול נחשב משתמר דאל"כ להני דס"ל דבעינן עומד בתוכו איך קונין לו כליו בסימטא זה אין ראי' די"ל סימטא נחשב כעומד בתוכו כיון דיש לו רשות להעמיד שם כליו גם בלא"ה כל הקנינים הוי כפי דרכן כידוע ולכך בשלמא בחצר דדרך לעמוד בתוכו אינו קונה אא"כ עומד בתוכו אבל בכלים אין דרך לעמוד בתוך הכלים רק אצלן גם התם בכלים גם אחרים אין להם יד שם והוי משתמר כך וגם הוא עומד אצלן דאין מניח יד אחרים לשלוט בהם אבל כאן הוא אינו אצל החצר והוא פתוח והמוכר ובני ביתו נכנסין לשם וא"כ ודאי לא נחשב משתמר לגבי לוקח

ועוד בר מן דין ומן דין כיון דכתב הר"ן והמגיד גבי כולכם מקודשת לי דאינו דומה לקני את וחמור דדעת הקונה לקנות רע וטוב יחד ואם לא קנה מקצת לא קנה כלל יע"ש וא"כ ה"נ הוי כן ואף דבשטר מכירה כתוב בו שהותנה שאם יהי' ביטול מקח באחד מהם לא ובטל השאר זה לא מהני רק אם היה ביטול רק באחד מהם אבל אם והיה ביטול מקח ככל החמץ על זה לא התנה וחזר הדין אם בטל לגבי החמץ בטל לגבי הכלים והחצר ובפרט דזה נראה כ"ע מודים בזה דלמ"ל חצר או כלים אם אין לו מה להכניסם בהם ובזה ודאי הוי אומדנא לכ"ע דלא קנה רק ע"ד הכל וממילא בטל המקח גם לגבי החצר וכלים יכל היכי שהוי ביטול מקח שניהם יכולין לחזור בו וכל היכי דהלוקח היה יכול לחזור גם המוכר היה יכול לחזור וא"כ אין לו במה לקנות יז"ב. וכן ראיתי בסוף דבריו מ"ש לדחות ראיות הרב מכל שאינו בזאח"ז וכו' ודומה רו"מ. זה לאם כתב במכר לשון מתנה וכו' הנה זה אין לו דחיחן כלל דהתם באמת לדינא נצרך תרוייהו דמכר נצרך לענין אחריות ע"ס ומתנה נצרך לדינא דבר מצרא אבל כאן אם מוכר מדינא וא"י לחזור בו למה לו להתקשר עוד בהפקר דהוי כיהודא ועוד לקרא זה מדינא א"י לחזור וזה רק איסור לכתחלה ואם חזר חזר גם הרי תוך ג"י יכול לחזור בו גם אם לא הוי בפ"ע יכול לחזור בו לכך אין לו דמיון לשם. והנה כל זה כתבתי לפלפולא בעלמא כדרכה של תורה שיראה כת"ר שעיינתי בדבריו אך לדינא כבר אמרתי שהמנהג שלי הוא כשר וישר ונקבעו בו מסמורת להיות כיתד שלא תמוט וממנו יראו וכן יעשו בכל הקהלות וגם החמץ ומכ"ש הדמים של שנה זו שנפדה הכל מותר באכילה מאן יהיב לן משופרי שופרי. ועושה שלום במרומיו יעשה שלום ביניהם ובין כל הת"ח ולא יהיה קטיגוריא ביניהם כנפש שמי שלמה

והנה נשמט מלעיל שמ"ש כת"ר להסתייע מדברי המשלמ"ל פ"ב מזכיה אני תמה עליו איך לא ראה שבגוף הדין דראה המציאה ונפל עלי' נמי יש ב' דעות ותמה בתו"מ סימן רס"ח וגוף חילוקו של המשלמ"ל נסתר מדברי הש"ע סימן קצ"ח סעיף י"ב והוא מדברי הרשב"א והה"מ ה' מכירה פ"ג דין ג' וכבר נראה שהרגיש בזה המשלמ"ל בקצרה והן אמת ששאר הציונים שציין שם המשלמ"ל אין זה סתירה דהתם לא כיון לקנות כלל אבל בדין ראה המציאה כיון עכ"פ לקנות והן אמת דבזה גופו יש לעיין דבר"ן בר"ה גבי מה דמחלק בין תוקע לשיר לבין מתכוין לתוך התנוקות כתב דבת מינה מחריב בה דלאו בת מינה לא מחריב בה ומוכח שם דלא נתכוין כלל עדיף מכיון לשם דבר אחר וכאן יהי' הסברא להיפוך דלא נתכוין לקנות כלל יהי' גרע וצריך לומר דאין לדמות מצוה לממון. אך עכ"פ דברי הרשב"א והה"מ והש"ע סימן קצ"ח סעיף י"ב ודאי סותרין חלוקו של המשלמ"ל אך באמת תמה אני על המשלמ"ל מה התחיל להקשות ודימה ב' ענינים נפרדים דהתם בראה המציאה דמיירי מקנין ד"א וזה הוי מטעם חצר וחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו לכך בזה נהי דלחד מ"ד ס"ל דמה דכיון לקנות בנפילה גרע אנן לא קיי"ל כן רק נהי דכיון לקנות בנפילה זה אינו מגרע כחו והוי כלא נתכוין כלל. וממילא קונה שלא מדעתו אבל הה"מ והרשב"א מיירי מקנין הגבהה ומסירה ומשיכה דכל אלה בעינן כוונה לקנות ובלי כוונה אינו קונה לכך כל דנתכוין לד"א הוי עכ"פ כלא נתכוין לקנות בזה וממילא לא קנה וז"ב ופשוט

והנה מה שעמדתי דלפי חלוקו של המשלמ"ל ולפי דעת שאר הפוסקים שהביא משמע דכיון לקנות רק שכיון לד"א גרע מלא כיון לקנות כלל ומהר"ן בר"ה מבואר הסברא להיפוך. שבתי וראיתי דאינו דומה זה לזה דהמשלמ"ל מיירי שהוא כיון עכ"פ לקנות רק שכיון שקונה בד"א לכך זה עדיף מלא כיון לקנות כלל אבל הר"ן מיירי שלא כיון לצאת כלל רק שכיון למצוה אחרת אבל לא לצאת ידי חובת שופר לכך כוונה זו גרע מלא נתכוין כלל. וממילא יוצא לנו דין מחודש ע"ד משל מאוכל כזית מצה המעורב בשאר מינים רק דיש בו כבא"פ דאז יוצא בו ידי מצה ואם הוא לא כיון לצאת בתערובת ה' מיני דגן שיש בו רק שכיון לצאת בשאר מין התערובת הנה לכאורה הי' נראה לפי דברי הר"ן דבבת מינה מחריב בה גרע היה נראה דאף להסוברים מצות א"צ כוונה מ"מ אינו יוצא בזה דזה גרע שכיון לצאת בד"א לא במין המצה אך לפי הנ"ל יהי' להיפוך דאף למה דקיי"ל מצות צריכות כוונה יוצא בזה דע"כ לא אמרינן דבעי' כוונה רק אם לא כיון לצאת כלל ידי מצה ושופר וכדומה אבל כאן כיון דכוונתו הי' לצאת ידי חובת מצה רק דסבר דשאר המינים הוי מצה לכך כיון דבאמת היה באכילתו גם כזית מצה מה' מינים יצא לכ"ע לפי חלוקו של המשלמ"ל הנ"ל והר"ן מיירי דלא כיון לצאת י"ח וזה נכון לדינא ואף דכתבנו ליישב קושייתו בע"א מ"מ סברתו נראה בכוונה ונ"מ לדינא כאן ואין פנאי כעת לעיין בזה יותר במה שאין עסקי כעת בזה

והנה מה שתמהתי בפתח דברי על רש"י פ"ק דפסחים דלמה קמ"ל בד"ה נשקלי' לנפשי' ויאכלנו ויתן דמיו לבעלים הרי למה דמכרו לישראל אחר נמי מוכרח כן והנה שם כתבתי דרך רחוק וזר שיהי' כן כוונת רש"י אך כעת נראה דרך נכון ואמת דמזה יהי' מוכח דרש"י יסבור כדעת הסוברים דאם ביטל או הפקיר החמץ עכ"פ בפני עדים מותר אחר הפסח ואף דמדרבנן צריך ביעור היינו כשהוא ברשותו אבל אם מפקידו אצל נכרי קודם פסח אינו חייב לבער ומותר אחר הפסח ובפרט דרש"י לשיטתו דבבדיקה שלא לעבור בבל יראה אם כן יש לומר דאם ביטל מותר לקיימו אף בביתו רק שיעשה לו מחיצה ודוק. ולכך הנה ביטול לא מהני רק בחמץ שלו ולא בשל אחרים שהוי אצלו פקדון והנה זה קיי"ל בחו"מ ה' שילוחין דשליח אף שיש לו רשות למכור לאחרים א"י לקנות לנפשו שיהיה הוא המקנה והקונה ומעתה א"ש דאם מכרו לישראל אתר י"ל כך דהקונה יכול לבטלו או להפקירו בפני עדים ולהפקידו אצל נכרי ויהיה מותר אחה"פ ויחזור הוא ויקנה ממנו אחה"פ ויחזור גוף החמץ לבעליו ואף דנחסר ממנו הרי כדי חסרונן לא יגע בהם ומוכח דניחא לי בזה בגוף הדבר אף דפסדי קצת ומה דקאמר בש"ס לישראל וכר"מ הכוונה כך דהרי ביטל הוי רק מכח ההשבתה בלב הוי השבתה לשיטת רש"י או ג"ד דלא ניחא לי' והיינו אם ליכא המוכח להיפוך מהני מחשבה כזו אבל אם איכא מעשה המוכח להיפוך לא מהני מחשבה שבלב דאין מחשבה מוציא מידי מעשה ואם כן תינח בחמץ שיש לו מכבר ליכא מעשה עתה דניחא לי' בי' מהני ביטול אבל אם קונה בה' דכבר אסור לו באכילה ולמה לו עתה לקנות אין זה רק כדי לקיימו אחה"פ א"כ עושה מעשה דניחא לי' ולא מהני הביטול לכך מוכח דהוי כר"מ כיון דעדיין ראוי לו באכילה מיד ליכא מעשה להוכיח דניחא לי' בו בפסח ושוב א"צ אח"כ לאכלו רק יכול לבטלו ולקיימו עד אחה"פ וזה אם מכרו לאחרים אבל אם ישקלי' לנפשי' הוא א"י להיות המוכר והקונה לעצמו וא"א לו להיות נעשה שלו קודם אכילה רק דמ"מ מותר לאכלו כיון דכבר הותר לו לשנות מדעת בעליו דבעלמא קיי"ל אין רצוני שיהי' פקדוני ביד אחר וכאן מותר למכרו לאחר שוב אף הת"ק מודה כיון דמותר לשנות מדין פקדון דעלמא מותר לגמרי ומותר הוא לאכלו ולשלם דמיו וירויחו בזה הבעלים דלא יחסר לו אפילו כדי חסרונן ולכך אם ישקלי' לנפשי א"י לבטלו דקודם אכילה אינו שלו ואין לו בו זכי' רק בשעת אכילה ובע"כ דפריך דיאכלנו באמת וישלם באמת דמיו לבעלים ושפיר פירש"י בזה דיאכלנו כלומר בזה אין לו זכי' רק בשעת אכילה ויתן באמת דמיו לבעלים ודוק. זה עצה נכונה לפענ"ד אשר אין לו לנטות ימין ושמאל בדרך אחר בכוונת דברי רש"י התמוהים ודוק היטב

הנה חזר הרב מוה' יוסף והתנצל בעצמו ועשה סניגורין לדבריו וזה אשר השבתי לו

הנה דבריו קבלתי והנה מה שהתנצל עצמו על מה שהשגתי עליו במ"ש דאף דסמכא דעתו בטלה דעתו אצל כל אדם וכתב כת"ר שמבואר כן בט"ז חו"מ סימן קצ"ד הנה זה אמת כדבריו אבל