נאות דשא רמז

דלפעמים זה קודם ולפעמים זה קודם והמעיין ימצא עוד כונה דרכים שאפשר להיות בזה ע"י סדר התגברות שלהם ועפ"י אותן הדברים יוכל הדיין לעשות פשרה ביניהם שיראה שאותן האנשים אשר אין יכולין ליקח בשום פעם רק בהתגברות וצריך שיהי' עליו כמה התגברות קודם שיקח המים אזי אין כחו יפה ויש אשר יוכל ליקח בשום פעם בלי התגברות או אחר מעט התגברות אזי כחו יפה יותר וע"י אופנים הללו יבין איך לפשר ביניהם ולעשות להם סדר שיתנהגו בו כגון שבשבוע הזו ישתו בסדר הזה ובשבוע האחרת בסדר אחר אכן זהו דוקא אם לוי ויהודא הי' להם שם וויניציס קודם שהמשיכו הצנור דרך שם דהו"ל כקדם בור לאמה אבל אם אחר שהי' הצנור כבר נמשך בנו להם וויניצש או שלוי הי' לו מתחלה הוויניציא ויודא אח"כ או איפכא אזי דיניהם בדרכים אחרים ונתבאר בסעיף ח' דין ט' ודין יו"ד ודין י"א יעוין שם ולבל יארכו הדברים לא פרטתי הדרכים שאפשר להיות בהם ויעמוד המעיין מעצמו עליהם ודו"ק היטב והנלפענ"ד כתבתי הק' והצעיר

עוד אחת מעט היא מה שצריך לדבר בנדון שאילתינו דלכאורה הי' נראה קצת דאף אם לוי ויודא הי' להם שם וויניציס קודם שהמשיבו הצנור דרך שם אפ"ה הו"ל קדם אמה לבור דבשלמא בההוא דש"ס שיש לו בור בארץ וכאשר ממשיכין האמה דרך שם אזי מיד המים מקלחים לבורו והבור מתמלא ממילא ומש"ה אמרינן דזכה בזה מחמת שהיו הבור שם בראשונה משא"כ כאן דנהי שהי' שם ווניציא בתחלה והמשיכו הצנור על פי טרובניק שלו מ"מ עדיין אין המים מקלחין לטרובניק עד שהוא נוקב הצנור שם וא"כ הו"ל קדם אמה לבור משום דעיקר עשיית הבור הוא מה שנוקב את הצנור וזה נעשה אחר שהמשיכו את הצנור איברא דז"א דמאחר שכל בעלי הוויניציס המשיכו כך את הצנור והסכימו כולם שינקוב את הצכור ובדעתם נעשה כך הו"ל שפיר קדם בור לאמה שהרי לשון הרשב"א שהביא בב"י לחלק בין קדם אמה כך הוא שאל"כ עשו עילאי שלא כדין שלא' הי' להם לחפור שם בור שיתמלא מן האמה קודם שתגיע להם ע"כ הרי דעיקר הטעם הוא במה שלא עשו שלא כדין משא"כ כאן שנעשה המשכת הצנור על אופן זה מדעת כולם שינקוב זה את הצנור ואפי' אין מתברר לנו עתה שכך נעשה מתחלה מדעת כולם מ"מ ודאי כך הי' שכיון שהמשיכו הצנור דרך עלי' של הטרובניק א"כ א"א ללוי ויודא למלאות טרובניק שלו במים אא"כ בנקיבת הצנור ממילא ודאי כך נעשה מדעתם והו"ל שפיר קדם בור לאמה כן נ"ל פשוט תו נ"ל דין חדש מה שנ"ד נשתנה מאותן הדינים שבש"ס והוא לרב דאמר עילאי שתי ברישא מחמת דאמרי אנן מקרבינן טפי ובנ"ד אם קדמו וויניציס האחרונים להראשונים דהיינו שמתחלה בנו האחרונים ואח"כ באו אנשים אחרים ובנו להם למעלה אז שמואל ג"כ מודה דתתאי קודמים להנך עילאי דמי צוה להם לבנות שם והוא דומה לדברי הרשב"א ז"ל הנ"ל לענין שקדם אמה שכ' שעשו עילאי שלא כדין שחפרו להם שם בור ה"נ בזה עשו עילאי שלא כדין במה שבכו להם שם ואפי' להחולקים על הרשב"א בקדם אמה הכא מודה דדוקא התם ס"ל דיש ד"ש במעפ"ב שלא יצטרך לעשות פעולה לסתום פי בורו ואפילו שעשה שלא כדין כל שכבר עשהו יש בו ד"ש משא"כ בזה שאין מצריכין להם לעשות פעולה שלא יבא המים להם ואין שייך כאן אותו הד"ש של מעפ"ב וליכא רק הד"ש של עילאי קדים דהיינו דמקרבינן טפי ובה"ג שהאחרונים קודמין ליכא כלל הד"ש ולכן כ"ע מודי דתתאי קדמו להו ולכן בכה"ג אין הנך עילאי בכד"ג אלא כך דינם באם דרך משל יש ג' עילאי וג' תתאי והתתאי מוקדמין אזי תחלה שותין הג' תתאי ובהם הדין בכד"ג ואח"כ שותין הג' עילאי ובהם ג"כ כד"ג אבל עכ"פ האחרונים שותין בראשונה דל"ד הך כלל לדינא דהש"ס דהתם אעפ"י שהשדות עליונות עדיין לא הוי שדות כלל ולא נזרעו בשום פעם והאחרונים המה זרועים מקדם מ"מ אח"כ בעת שרוצה בעל הקרקע העליונה לעשות ג"כ שדה לעובדה ולזורעה לא איבד זכותו במה שהיתה בורה עד עכשיו כי הארץ לעולם עומדת והיא עכשיו כאשר היתה מעולם משא"כ זה שבנה ויניצא מה שלא הי' מקדם אינו יכול ליקח זכות התחתונים ולכן הוא מאוחר להם לכ"ע אכן אם בנו באופן שמעפ"ב אז תלוי בדעות הנ"ל דלהחולקים על הרשב"א וס"ל דיש ד"ש במעפ"ב בקדם אמה אזי גם בזה יש ד"ש והוא קדים ולהרשב"א הוא מאוחר והו"ל ספקא דדינא וכד"ג דאעפ"י שהוא כבר נקרא גבר ע"י שמעפ"ב מ"מ כבר כתבנו דאחר יכול להתגבר עליו אח"כ מיהו לענין תתאי נ"ל דאין שייך דין זה שחדשתי אלא דאע"ג שבנו האחרונים אחר זמן רב מ"מ לשמואל דאמר תתאי שתי ברישא הם קודמין ול"ד זה לעילאי חדא דבשלמא הם עשו שלא כדין מה שהעמידו למעלה וליקח המים מהם משא"כ למטה יכול מי שירצה לבנות כי אחר שהמים באים למטה לא איכפת להו לעליונים וא"כ כדין בנו שם ושוב יכולין לומר נהרא כפשטי' ליזול ותו דעילאי קדים אינו רק מד"ש דמקרבינן טפי לכן כל שהם מאוחרים בבנין אין כאן ד"ש משא"כ זכות של תתאי שהוא מטעם דנהרא כפשטי' ליזול דדינא הוא ולא ד"ש לכן אפילו שהם מאוחרים בבנין מ"מ הדין לא ישתנה ויכולין לומר נהרא כפשטי' ליזול ולכן אפי' שהתחתונים הם מאוחרים הם בכד"ג עם הראשונים כאלו בנו עמהם בשוה ועפ"י דברים אלו יתהוו בזה כמה וכמה חילוקי דינים ודרכים שונים בענינים הללו יוכל המעיין מתוך דברינו לידע כל חילוקי הדינים ומחלוקותיהם וליראת האריכות לא פרטתים והנלע"ד כתבתי

שאלה קלה

פעם א' ראיתי לסופר שהי' לו דיו שמנה מאוד מחמת שנתן סוקר בהדיו שעי"ז הי' הדיו מבהיק מאוד אלא שלרוב שמנוניתו א"א שיתייבש הכתב אפי' יעמוד כך יום או יומים וצריכין ליבש הכתב אצל האש שלוקח גחלת ונופח בה סמוך לכל אות ואות בפ"ע עד שהגחלת כמעט שורף את הדיו תוך האות ועי"ז מתייבש ובאופן אחר לא יתייבש וכתב הסופר גט בדיו הזו ויבש הגט עם הגחלת כנ"ל ואמרתי שגט זה פסול הוא וקודם שאבאר זאת אבאר תחלה איך הדין אם נתן הגט בעוד שלא נתיבש הכתב ואח"כ אבא לנ"ד

כתם הב"י סי' קכ"ד וז"ל כ' בעה"ת שלא יתן לה הגט עד שתתיבש הכתיבה והחתימה יפה פן יהי' קרוי כתב שיכול להזדייף וכ"כ סמ"ג וכ"כ בהג"מ בשם הגאונים עכ"ל והקשה שם החלקת מחוקק וזה לשונו יש לדקדק הא לעיל מבואר דיכול לכתוב ע"ד שיכול להזדייף כשנותן בעדי מסירה וראיתי במרדכי שכ' עלה דמשנה בכל דבר שהוא של קיימא מכאן יש ליזהר שלא יתן גט לאשה כשהוא לח שהרי אינו של קיימא כלומר כאלו כ' במשקין שבעודו לח בקל יכול להעבירו ואפשר לומר דאינו רק זהירות ולא לומר שהגט איכו גט כמו במשקין עכ"ד ובר"ס קכ"ה ביאר הוא ז"ל עצמו יותר את דבריו אלו גבי מ"ש שם בש"ע דגט שכתבו במשקין דאינו גט משום שהוא דבר שאינו עומד ר"ל שאינו של קיימא ע"ז כתב הח"מ בסק"ב דיש לספק ולומר דדוקא משקין שאין סופן להיות עומד דכשמתיבש אין רשומו ניכר אבל דיו לח שסופו להתקיים אף שהוא עתה לחה ואפשר להעבירה מ"מ אזלי' בתר סופו שיהי' בסוף דבר של קיימא או אפשר לומר דגם דיו לח אינו גט כיון שעכשיו אינו דבר של קיימא או עכ"פ אפי' אם תאמר דאינו בטל מדאוריי' פסול מיהא הוי מדרבנן משום דדמי לדבר שאינו של קיימא עכ"ד בתוס' ביאר והב"ש בס"ס קכ"ד הביא דבריו אלו ונטה לומר דהולכין אחר שעת נתינה וכיון דעכשיו אינו דבר של קיימא דמי למשקין יעו"ש הרי לפנינו במגרש בגט קודם שנתייבשו האותיות יש ב' טעמים לפסול הא' הוא הטעם שהביא הב"י משום דבר שיכול להזדייף הב' הוא טעם הביאו האחרונים משום דאינו דבר של קיימא וצריכין אנו לבאר ב' טעמים הללו ברחבה קצת

והנה בטעם הראשון כבר כתבתי שהקשה הח"מ הא כל דבר שיכול להזדייף כשר בעדי מסירה וכבר נוהגין שנותנין כל גט בעדי מסירה א"כ למה יהיה אסור ליתן קודם שיתייבש והב"ש שם כ' וז"ל פן יהי' קרוי כתב שיכול להזדייף ואז צריך להיות עדי מסירה בפנינו עכ"ל: וכוונתו לפי שנתבאר בסי' קכ"ד דגט הכתוב בדבר שיכול להזדייף כשתרצה האשה להנשא צריכה להביא עדי מסירה לפני הב"ד דאע"ג דכל גט שאשה מביאה לפני הב"ד כתוב וחתום מתירין אותה לינשא דאמרי' מסתמא נמסר בעדי מסיר' מ"מ בזה שהוא דבר שיכול להזדייף הו"ל כמזויף מתוכו לענין זה שצריכה להביא עדי מסירה לפנינו ועוד יש טעמים אחרים ע"ז ע"ש בח"מ סק"ב ובב"ש סק"ג ועכשיו קאמר הב"ש דה"פ שאם יתן בעודו לח דהו"ל דבר שיכול להזדייף תצטרך להביא עדי מסירה לפנינו ולא נתקרר דעתי בתירוץ זה דהא משמעות הפוסקים שיהי' פסול בזה ולדברי הב"ש אינו רק עצה טובה אבל אין בו אפי' שמן פסול כמו בכל דבר שיכול להזדייף והפר"ח כ' ג"כ כדברי הב"ש וביאר יותר וז"ל ובע"מ כשר אלא שצריכה להביא ע"מ כשתרצה להנשא עכ"ד ובאמת לשון הפוסקים משמע שיש בזה איזה פסול

ואשר נ"ל פשוט דלק"מ לפי מה דקיי"ל מודה ר"א במזויף מתוכו ופירשו התוס' בטעם הדבר בריש גיטין ד' ד' בד"ה מודה כו' עיי"ש שכתבו ז"ל במזויף מתוכו שחתומים בו קרובים או פסולים דהתם בדין מופסל משום דילמא אתי למיסמך עלייהו להשיאה או להוציא ממון ע"פ אע"פ שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר כו' עכ"ל והשתא כי היכי דחזינן דמזויף מתוכו פסול משום דחיישי' דלמא יסמכו ב"ד על אלו עדים הפסולין ויעשו דין שקר אע"פ שגוף הענין אמת וכנ"ל ה"נ בדבר שיכול להזדייף דאמרנו דהו"ל כמזויף מתוכו לענין זה שאין סומכין על העדי חתימה דצריכה להביא ע"מ בפנינו מש"ה כשיתן קודם שיתייבש דאז הו"ל יכול להזדייף וא"כ הדין נותן שאין לב"ד לפסוק ע"פ אותן העדי חתימה וחיישי' שאח"כ כשיתייבשו האותיות ולא יהי' נודע שהי' יכול דבר להזדייף יסמכו ב"ד על עדי חתימה והו"ל דין שקר אע"פ שגוף הדבר אמת. תו דכבר הקשה הב"ש בסי' קכ"ד מ"ט לא נימא בכל דבר שיכול להזדייף דהוי מזויף מתוכו ולא מהני עדי מסירה ותירץ כיון דניכר הדבר מש"ה לא הוי מזויף מתוכו ממש עיי"ש ור"ל כיון דניכר ונראה שהוא דבר שיכול להזדייף לא דמי למזויף מתוכו דהתם חיישי' דילמא אתי למיסמך אעדי חתימה לבד כנ"ל משא"כ בזה