נאות דשא רמח

שרואין שהוא דבר שיכול להזדייף ולא יסמכו אע"ח לבד ודמי לשמות מובהקים וממילא דבנ"ד שלא ניכר שהוא דבר שיכול להזדייף אחר שנתייבשו החתימות א"כ הו"ל ממש מזויף מתוכו דחיישי' שמא תוסיף בו האשה איזה דבר. והב"ד לא יצריכו להביא ע"מ כי יבא הגט לפניהם אחר שכבר נתייבש ומש"ה אפי' באים ע"מ לפנינו ומעידים דליכא זיוף לא מהני והבין כי זה נ"ל ברור ואע"פ שרש"י ז"ל בגיטין ד' י' ע"ב כתב מודה ר"א במזויף מתוכו דלמא אתי למימסר באפייהו ומוסמך עלייהו והרי לישנא משמע לכאורה דלא ס"ל כהתוס' הנ"ל אלא דמוסר בפני ע"מ כשרים לית לן בה אי בתר הכי יסמכו הב"ד על הע"ח כיון דהענין אמת וליכא טעמא גבי מזויף מתוכו רק דחיישי' שמא ימסור בפניהם וממילא דבנידן שלנו דליכא האי חששא ודאי מהני כשבאים ע"מ לפנינו ומעידים שלא זייפה שום דבר ונשאר קושיא הנ"ל ז"א חדא דדברי רש"י בלא"ה תמוהים וכבר האריך הפ"י לבאר דבריו שם ושגם רש"י ס"ל כהתו' הנ"ל יעו"ש תראה מבואר כך באורך תו דאפי' יהיה דעת רש"י כמשמעות הפשוט אפ"ה לק"מ ול"ד נ"ד לחתומים בו קרובים דהתם אי לאו שגזרו חז"ל דילמא אתי למימסר באפייהו היה ע"ח רשאים להיות ע"מ על גט שחתומים בו קרובים שכיון שרואין בשעת מעשה שהענין אמת שהבעל מגרש לאשתו וא"כ ליכא שום חשש וריעותא וניהו דהב"ד יסמכו אח"כ על הע"ח יסמכו ויסמכו דהא מ"מ הענין אמת משא"כ בנ"ד ודאי מודה גם רש"י ז"ל שאסור ליתנו קודם שנתייבש כיון שיכולה האשה לזייף בו וימשך מזה ריעותא כי כשתבא הגט לפני ב"ד לא יהיה ניכר הזויף והיא תמחוק תנאי וכדומה וכ"ז ברור ודוק כמלא בזה לכ"ע פסול ולא מהני שיבואו ע"מ ויעידו שאין בו זיוף ומיושב קושיות הח"מ ומהתימה על הפר"ח שהבאתי תחלה שכתב בדין זה דגט שלא נתייבש דכשר בע"מ כשמביאה לפנינו ובמחילת כבודו הרמה לא דק דהדבר ברור כדכתיבנא והמעיין בס' גט פשוט סוף סימן קכ"ד ס"ק מ"ט יראה ג"כ שכיון לדברינו ואולי זה ג"כ כוונת הב"ש שהבאתי תחלה במ"ש ואז צריך להיות ע"מ בפנינו ור"ל דכיון דבכל דבר שיכול להזדייף צריך ע"מ בפנינו וזה לא יהיה ניכר שהי' יכול להזדייף ויבואו לסמוך בלי ע"מ ומש"ה פסול אפי' בע"מ דהו"ל כשמות שאינן מובהקים וכדכתיבנא כן נ"ל ברור הרי בררנו שטעם הראשון בזה הוא טעם נכון ומועיל לפסול אפי' בדיעבד מדרבנן כמו כל מזויף מתוכו ודו"ק ועתה נבאר טעם השני

ונבאר כל מה שיש לדקדק בטעם השני ראשונה מ"ש הב"ש בר"ס קכ"ה בשם הב"ח דהטור שכ' אין כותבין את הגט אלא בדבר שרישומו ניכר ולא כתב בדבר של קיימא או בדבר שרישומו עומד כלשון הרמב"ם משמע דלא ס"ל דלא בעינן כלל דבר המתקיים אלא כיון שניכר לשעתו חשוב דבר ש"ק לאפוקי כותב במשקין שאינו ניכר כלל יעו"ש וממילא דלפ"ז טעם זה הב' תלוי בפלוגתא איברא דהא ליתא חדא דהא אנן קיי"ל דבעי' שיהיה דבר המתקיים כדפסק בש"ע ותו דדברי הב"ח אלו נדחום וכמו שדחו האחרונים עיין בפר"ח ר"ס קכ"ה שדחה דבריו בטוב טעם יעו"ש גם בגט פשוט שם דחה דברי הב"ח דבריהם ברורים יעו"ש ותו דברסי' קכ"ד נתבאר דהרמב"ם ס"ל לענין הנייר דלא בעי' שיהי' דברי המתקיים ואפ"ה לענין הדיו מודה דבעי' דבר ש"ק וממילא דכ"ש הסוברי' גבי נייר דבעי' דבר המתקיים דה"ה נמי גבי דיו וכמו שביאר הג"פ ברס"י קכ"ה דטפי בעי' דבר של קיימא בדיו מבנייר ואין להאריך בהסרת הפקפוק הזה כיון דרוב הפוסקים כתבו בהדיא דבעי' שיכתוב בדבר של קיימא והכי קי"ל כיון דלא נמצא שום פוסק שיאמר להדיא בהיפוך

שנית ראיתי שהפר"ח מדקדק שם בס"ס קכ"ד וכ' על טעם השני וז"ל וליתא דזה מיקרי דבר של קיימא אלא שיכול לזייף ולהעביר הדיו והרי עלה של זית יכול בנקל להעביר הדיו מעליו ואעפ"כ מיקרי דבר ש"ק וה"נ דכוותי' עכ"ל ואני תמה איך חלק מאומדנא בעלמא על דבר שהוא מפורש יוצא מפי המרדכי ומהר"י מינץ קבעו להלכה בסדר הגט שלו ע"ש ובודאי ל"ד כלל לעלה של זית דאפי' אם אמת הדבר שיכולין להעביר הדיו מעלה מחמת שעלה היא דבר חלוק לית לן בה דאטו מן קלף מי לא יכולין להעביר כתב הנכתב עלי' ע"י גרירה ומ"מ הוי דבר ש"ק לפי שאינו עובר בנקל כ"א ע"י גרירה ה"נ בעלה אף שיכולים לגוררו בטרחא יותר מועטת מ"מ גרירה מיהו בעי והוי שפיר דבר של קיימא או אפי' יעבור מעצמו מ"מ לא מצד עצמו עובר רק מצד גריעות של העלה שאינה יכולה להחזיק את הכתב משא"כ דיו לח שא"צ שום גרירה ובמחיקה בעלמא הוא עובר וצריכין לשומרו שלא ימחוק וגם שמצד עצמו הוא עובר מהנייר ודאי חשוב דבר שאינו של קיימא עוד יש לחלק דהתם העלה מצד עצמו הוי דבר המתקיים והכתב מצד עצמו הוי ג"כ דבר המתקיים רק שיוכל הכתב להפרד מהנייר דהיינו מהעלה ואנן לא קפדינן בהכי ועיקר הקפידא הוא רק שהנייר מצד עצמו יהי' דבר ש"ק והכתב מצ"ע יהי' דבר ש"ק משא"כ דיו לח שהכתב מצ"ע לא הוי דבר ש"ק כך הי' אפשר לחלק לכאורה אלא שראיתי שאין הדבר כן ודאפי' מה שהכתב נפרד מהנייר חשוב ג"כ דבר שאינו של קיימא וכמ"ש הג"פ בר"ס קכ"ה לענין דיו אשר מחמת גסותה קופלים האותיות מהנייר יעו"ש ומ"מ יש לדון בזה דאפשר בנדון דהג"פ חשיב ריעותא מחמת הדיו עצמה כיון שקפיצת האותיות הם מחמת גסות הדיו ויש לדון בזה ואכ"מ אבל עכ"פ החילוק הראשון שכתבתי הוא דבר ברור וכ"כ בג"פ שם לענין שכותבין גט על יד של עבד אע"ג דחמימות בשרו מעביר הכתב לאחר זמן וכדחזינן שאין כתב שעל בשר אדם מתקיים מ"מ הו"ל דבר ש"ק כיון דאין הריעותא מחמת גוף הדיו אלא מחמת דבר אחר גורם לו לימחק דהיינו חום הבשר וה"ל ככתב שנמחק אבל כתב דיו הגס שקופץ מחמת גסותו כמי פירות שאינו מתקיים כו' עכ"ל הרי בהדיא כדברינו וה"נ בכתב על עלה של זית דאע"ג דהעלה גורם לכתב שיוכל להעבירו בנקל מ"מ כיון שאין הריעותא הוא מצד עצמו אלא ד"א גרם לו הוי שפיר דש"ק משא"כ דיו לח שמחמת גריעות עצמו עובר מהנייר לא הוי דש"ק וז"ב ונדחו דברי הפר"ח ולכן דברי המרדכי ור"י מינץ שרירין וקיימין

שלישית הוא מה שמפקפק ומסתפק הח"מ והבאתיו לעיל דדלמא אזלינן בתר סופו ולכן אע"פ שעכשיו הדיו לח הוא והוי דבר שאינו מתקיים מ"מ כיון שסופו שיתיבש ויהיה דבר המתקיים הוי שפיר דש"ק ואולם הב"ש הביא ראי' דאזלי' בזה בתר השתא מההיא דמבואר באה"ע סימן קל"ה סעיף ד' אם נתן לה נייר חלק כו' והיינו ממ"ש התוס' בסוגיא דף י"ט דהיכא דראו העדים בשעת הנתינה שהנייר חלק אע"ג שאח"כ ע"י מיא דנרא נפלטים האותיות וגט כתוב לפנינו אפ"ה אינ' מגורשת משום דבעת נתינה לא היו האותיות הרי דאזלי' בתר שעת נתינה וה"ה לענין דש"ק ואפי' להלבוש שכ' שם בדין הנ"ל דהוי ס' מגורשת מ"מ הכא אפי' ס' מגורשת לא הוי דהתם ביאר הלבוש הטעם משום דמפקפקי' דילמא לא הקפידה תורה שיהיה הכתב ניכר ונראה אלא הקפידה על הכתב והב"ש ביאר טעם אחר דשמא הי' קצת ניכר ולא השגיחו העדים יפה ונדמה להם שהוא חלק אבל הא עכ"פ מודים כ"ע דלית ספיקא כלל דאזלי' בודאי בתר שעת נתינה ממילא הכא דבעת נתינה הדיו לח אינו דש"ק בטל בדאורייתא ולית בי' ספיקא כלל זהו תורף כוונת הב"ש וראי' זו נ"ל נכונה מאוד ואין לחלק ולומר דהתם הוא דאזלי' בתר שעת נתינה משום דהאותיות לא יהיו נפלטים מעצמם אלא ע"י שיעברו עליו מיא דנרא לכן לא אזלי' בתר סופו כיון דהוא מחוסר מעשה אבל דיו לח כיון דעתיד לאחר שעה להתיבש ממילא בלי שום מעשה נדון שפיר ע"ש סופו דהא ליתא דאי נימא דהעברת מיא דנרא חשוב מחוסר מעשה א"כ קשה הא דמבואר שם בכל הסוגיא דדף י"ט ופוסקים ומפרשים שם דאם כתב במי מילין ונבלעו האותיות והעבירו עליו מיא דנרא ונפלטו האותיות יכול אח"כ לגרש בו דכל האותיות ניכרות בשעת נתינה אף שנבלעו תחלה שפיר מצי מגרש בי' וק' אמאי לא נימא דדמי לכתב במחובר ותלש ונתן דהגט בטל משום דמחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה והתורה אמרה וכתב ונתן לה שלא יהיה מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה וה"נ דכוותי' דכיון שהי' מתחלה ונבלעו ומחוסר העברת מיא דנרא ולא תהי' מגורשת גם אחר שנפלט משום דהוי מחוסר מעשה וכ' דכתבו במחובר שאני דבעת הכתיבה לא הי' ראוי לינתן מש"ה הו"ל מחוסר מעשה משא"כ זה שבשעת כתיבתו היו האותיות ניכרים והי' ראוי לינתן רק אח"כ נבלע מש"ה לא מיפסל משום מחוסר מעשה ז"א דאכתי קשי' לדעת הרמ"ה שבטור סי' קכ"ד דס"ל אפי' חתמו בתלוש וחתמו כך וחזר וחוברו ואח"כ תלשו ונתנו פסול דאפי' שהיה ראוי לינתן בשעת כתיבה מ"מ הקפידה תורה שלא יהי' מחוסר שום מעשה בין כתיבה לנתינה וא"כ לדידי' ודאי קשיא כנ"ל דהיכא שנבלעו פעם א' איך יוכל לגרש בו ע"י מיא דנרא הא הו"ל מחוסר מעשה אע"כ דהעברת מיא דנרא שהוא דבר קל לא חשוב מחוסר מעשה וכההיא דכ' הר"ן הובא בב"י רס"י קכ"ג אההיא דאשה כותבת גיטה דמחוסר הקנאה לאו מחוסר מעשה הוא או כההיא שכתבו התוס' גיטין דף ק"א ע"ב הובא בב"ש סימן קכ"ד סקי"ב דפסוקת יניקה לא חשוב מחוסר מעשה וממילא כיון שמוכח דהעברת מיא דנרא לא חשיב מעשה קמה וגם נצבה ראיות הב"ש דכי היכי דבנייר חלק לא אזלי' בתר סופו ה"נ לענין דיו לח מאחר דגם התם לא הוי מחוסר מעשה וכאמור שוב ראיתי שמה שכתבתי להוכיח דהעברת מיא דנרא לא חשיב מעשה אינו הוכחה כלל אלא מסתברא דחשיב שפיר מעשה ול"ד כלל להקנאת ופסיקת יניקה מכמה טעמים חדא דהנך קיל טפי לעשותן והעברת מיא דנרא לא דמי להו כלל ותו דנראה דהתם אין הטעם כן מחמת שהם דברים קלים לעשותן אלא טעמא אחרינא איכא בהו משום דהא דהקפידה תורה שלא יהא מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה היינו דוקא מעשה בגופו של גט משא"כ הקנאה שאינו בגופו של גט וכן פסיקת יניקה לא חשוב כל כך בגופו של גט או לפי שאין ניכר המעשה בגוף הגט דיניקה אינו דבר הניכר והנראה (ועיין בחידושיו לגיטין ר"פ מי שאחזו) ועוד יש לחלק בכמה חילוקים באופן שאין הם ענין כלל להעברת מיא דנורא אלא דשפיר חשיב העברת מ"ד מעשה ומה שהוקשה לנו דא"כ כל שנבלע פעם א' יופסל לעולם משום מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה הדבר פשוט דאין זה ענין כלל למחוסר מעשה דהא העברת מ"ד היא היא הכתיבה ומה לנו למה שפעם אחד כבלע דאז נתבטל שם גט ממנו כיון שאין בו כתב ואח"כ ע"י שיעבור עלי' מ"ד הוי ככותבו עכשיו עד שאני מסתפק היכא שכ' גט במי מילין שלא לשמו ונבלע והעביר עליו מ"ד לשמו דאפשר דכשר משום דהעברת מ"ד הוא ככתיבה חדשה וכאלו כותב עכשיו וכיון שיהי' העברה לשמו כשר ול"ד להעביר קולמוס לשמה באה"ע סימן