נאות דשא רמו

הבור [פשוט]

ד' היכי דשנים האחרונים מעפ"ב ולכולם בורות אין כאן הדין כבסעיף הקודם דין זיי"ן דכאן כיון שלכולם בורות והוי כל מלוי הבור כ"צ א"כ אם תתאי קדם מגיע לאותו שקודם לאחרון משום שהוא מעפ"ב דבשלמא לעיל נסתר הד"ש באותו שקודם לאחרון דהא אם ירצה ליקח יותר מכ"צ לא יניחוהו העליונים שהם נגרים ולכן ממ"נ אין לו זכות ולכן אמרנו שם דראשון ואחרון כד"ג משא"כ כאן הוי ראשון והקודם לאחרון כד"ג וכשגבר ראשון עומד שני במקומו וכשגברו כל הראשונים אז באחרונים קרוב קרוב קודם וכשגבר הקודם לאחרון הוי ראשון ואחרון כד"ג(כ"ז מובן)

ה' ואם שניהם קדם אמה וכן אם האחרון קדם בור והקודם לו קדם אמה אזי הראשון ואלו השנים כד"ג דראשון אומר עילאי קדים ואחרון אומר תתאי קדים ואין ד"ש בקדם אמה והקודם לו אומר יש ד"ש בקדם אמה לכן שלשתן כד"ג והתגברות הראשון הוי שסותם בגבולו ירידת המים להמשיך לבורו והתגברות של קודם לאחרון היינו שיפתח סתימת הראשון והתגברות האחרון שיסתום פי בורו של הקודם לו ויפתח סתימת הראשון וכאן אין הדין כבסעיף הקודם דין ח' מהטעם שנתבאר בדין הקודם (כ"ז מובן)

וי"ו כשגבר הראשון עומד השני במקומו ואם גברו כל הראשונים אז ב' האחרונים כד"ג וכשגבר הקודם לאחרון אז ראשון ואחרון כד"ג וכשגבר האחרון אז הקודם לו נעשה אחרון וכד"ג עם הראשון ומזה תקיש על השאר [פשוט[

זיי"ן ואם האחרון קדם אמה והקודם לו קדם בור לאמה דינו כדלעיל דין ד' (מובן)

ח' והיכי ששנים האמצעים מעפ"ב ולכולם בורות אזי הבור הקרוב לאמה והראשון מהאמצעיים כד"ג דזה אומר עילאי קדים וזה אומר תתאי קדים ונשאר הד"ש וכאן לא נסתר הד"ש כיון דלכולם בורות ול"ד לסעיף הקודם דין י"ג כמובן וכשגבר בה"ל עומד הסמוך לו במקומו וכשגברו כולם עד אלו המעפ"ב אזי אלו האמצעיים נעשו ראשונים וקרוב קודם ואחריהם כד"ג וכשגבר הראשון מהאמצעיים אז בה"ל והשני מהאמצעיים כד"ג וממילא כשגבר זה השני מהאמצעיים אם בנותרים כד"ג ראשון ואחרון וכשגבר בה"ל עומד במקומו הסמוך לו וכשגברו כולם עד האמצעי אז מגיע לשני מאמצעיים בממ"נ ואחריו כד"ג [כ"ז מובן]: ט' אם שניהם קדם אמה לבורם אזי בה"ל וראשון. מהאמצעיים ובור האחרון כד"ג דאי עילאי קדים מגיע לבה"ל ואי תתאי קדים ויש ד"ש בקדם אמה מגיע לראשון מהאמצעיים ואי אין ד"ש בקדם אמה מגיע לאחרון שבכולם לכן שלשתן כד"ג אבל השני מהאמצעיים עם כל שאר הבורות ממ"נ לא שתי וכשגברו כל הראשונים עד אלו ב' אמצעיים אזי ראשון מאמצעיים עם אחרון שבכולם כד"ג ואם גובר הראשון מאמצעיים אזי שני לו עם אחרון שבכולם כד"ג וכשגברו כל האחרונים אז נעשו האמצעים אחרונים ואז בה"ל וב' אמצעיים שלשתן כד"ג כדלעיל דין ה' ודין וי"ו לכל המבואר שם ה"ה כאן וכשגובר הראשון מהאמצעיים נכנס השני מהאמצעיים במקומם והוא והבל"ה והאחרון שבכולם כד"ג והמעיין יבין מעצמו איך יהי' אחר ההתגברות כל א' מהם (מובן)

יו"ד אם הראשון מהאמצעיים בור קדם והשני אמה קדים אזי בור הקרוב לאמה וראשון מהאמצעיים כד"ג וכשגבר בור הקרוב לאמה עומד הסמוך לו במקומו וכשגברו כולם עד האמצעיים מגיע לראשון מהאמצעיים בממ"נ ואחריו הוי שני לו עם אחרון שבכולם כד"ג וכשגבר הראשון מהאמצעים אז בה"ל ושני מאמצעיים ואחרון שבכולם כד"ג כבסעיף ה' דין י"ב ואחרי התגברות כל א' יבין המעיין מעצמו (מובן)

י"א אם הראשון מהאמצעים קדים אמה והשני בור קדים אזי בה"ל ושני האמצעיי' כד"ג וכאשר גוברי' הראשוני' כולם עד האמצעיי' נעשי' אלו האמצעיים ראשונים ודינם כבסעיף זה דין ב' וכאשר גובר הראשון מהאמצעים אזי בור הקרוב לאמה ושני מהאמצעיים כד"ג ככל אשר נתבאר בסעיף ה' דין ז' ח' ט' הכל שייך כאן וכאשר גובר השני מאמצעיים אזי ראשון מהאמצעיים עומד במקומו והוא ובה"ל ואחרון שבכולם כל דאלים גבר ודינם כבסעיף ה' דין י"ב י"ג י"ד ט"ו ע"ש (מובן)

י"ב לענין גזל עיין סעיף וי"ו דין ב' ועוד בכמה דוכתי ואין מוציאין מהטעם שנתבאר שם (ופשוט)

י"ג היכי שאותן השנים שמעפ"ב אינם רצופים יש בזה הרבה חילוקי דינים א"א לפורטם ולפי שיוכל המעיין להוציאם מתוך כל מיש עיין בסוף סעיף הקודם לכן לא בארחים ובזה נשלמו כל הקיצורי דינים בע"ה באופן שמתוך כל מה שבארנו יוכל המעיין להבין כל החילוקים האפשרים להולד בענינים האלה

ועתה אבאר מה שנ"ל לתרץ מה שלא הביא הטור המחלוקת הזה דקדם אמה לבור אם יש בו דיש או לא. וביותר יש לתמוה על המחבר שהביאו בב"י בשם הרשב"א ובש"ע לא הביאו ונ"ל דשפיר עשו שלא הביאו משום דממחלוקת הזה ליכא נ"מ כלל דמאחר שהוא מחלוקת הוי דינו כד"ג וכאשר סתמו וכתבו דיש ד"ש דמשמע אפילו בקדם אמה לא ישתנה הדין כאן מכאשר יהי' ספקא דדינא דהנה כבר נתבאר דהד"ש של מעפ"ב אינו רק נגד אותן שלמטה ממנו ונתבאר ג"כ דמעפ"ב נגד אותן שלמטה ממנו הו"ל כגבר כבר וא"כ אין שום כ"מ בין אם שייך ד"ש במעפ"ב או לא דסוף סוף בלא"ה הו"ל גבר רק דנתבאר בכל דבריו שיש שלשה נ"מ בין הטעם דגבר ובין הטעם דד"ש חדא הוא מ"ש הט"ז בסי' ק"ע דד"ש דמעפ"ב הוא אף ביותר מכ"צ משא"כ כד"ג אינו רק בכ"צ ב' דלטעם דהו"ל כגבר יכול אחר להגבירו משא"כ לטעם דד"ש אין התחתונים ממנו יכולין להגבירו ונהי דד"ש דמעפ"ב הוא ספקא דדינא לדידן מ"מ נגד התחתונים קדים בממ"נ או מחמת עילאי קדים או מחמת ד"ש דמעפ"ב ג' היכי שהאמצעי מעפ"ב דמה דנחשב לי' כגבר לא מהני לי' מידי דהא האמצעי אינו בכלל כד"ג דאיהו ממ"נ לא שתי ומחמת הד"ש הוא ג"כ בכלל כד"ג דהראשון אומר דלמא עילאי קדים והאמצעי אומר דלמא תתאי קדים ומגיע לו מחמת הד"ש של מעפ"ב משא"כ בקדם אמה מחמת מחלוקת הפוסקים הנ"ל והוי בכלל כד"ג אז נשתנה הדין דהראשון והאמצעי והאחרון נכללים שלשתן בכד"ג דהאחרון אומר דלמא תתאי ברישא וליכא ד"ש בקדם אמה ומגיע לי ואעפ"י דכבר גבר אמצעי נגד התחתון ע"י שהוא מעפ"ב מ"מ יכול האחרון להגבירו אלו הג' דברים הם נ"מ והנה נ"מ הראשונה לענין יותר מכ"צ כבר כתבנו דלדידן דהוי ספקא דדינא אם יש ד"ש במעפ"ב אז בלא"ה אינו לוקח יותר מכ"צ ודלא כהט"ז עיין בדברינו לעיל (בד"ה ואע"ג דנראה) ונסתר כ"מ הראשונה ולכן לא הוצרך הטור להביא מחלוקת הנ"ל כדי שיהי' בקדם אמה ספקא דדינא ולא יקח יותר מכ"צ דבלא"ה אפי' קדם בור הוי ספקא דדינא ואינו לוקח יותר מכ"צ כאמור ונ"מ השני' ג"כ ליתא לדעת הטור שפסק בסימן קל"ט דכל היכי דהדין הוא כד"ג אזי אחר שגבר א' אין השני יכול להגבירו מש"ה סתם שפיר דאף בקדם אמה אית בי' ד"ש וקדים להתחתונים משום דנהי דקדם אמה הוי ספקא דדינא מ"מ הרי כבר גבר ושוב אין אחר יכול להגבירו ונ"מ שלישית כמי ליתי' להטור דכמו בקדם בור לאמה אין בכלל כד"ג רק ראשון ואמצעי כך בקדם אמה נהי דגם האחרון הוא בכלל כד"ג מ"מ כבר גבר האמצעי נגד האחרון ואין בכלל כד"ג רק ראשון ואמצעי ואעפ"י שבארנו כ"פ לדינא דיש נ"מ לענין שהשלישי יכול להגבירו היינו לפי שכך פסק הש"ך בכל כד"ג משא"כ להטור וכאמור באופן דלדעת הטור אין שום נ"מ לדינא בין אי נימא דודאי שייך ד"ש בקדם אמה ובין אם נימא דהוא ספקא דדינא לכן יפה עשו הטור והמחבר שסתמו הדברים ומהתימא על מור"ם ז"ל שהגיה בש"ע דעה זו והמדקדק בכל הקיצורי דינים שכתבתי יראה בעיניו דאין שום נ"מ ביניהם רק לדינא למה שבארבו כהש"ך דאחר יכול להתגבר משא"כ דלא פסקו כך אין שום נ"מ ודו"ק היטב

ונבא עכשיו לשאילתינו ואומר דנודע כי הכלי הנקרא טרובניק צריכה היא להתמלאות למלאכת היי"ש ולזא' אין כאן שום דבר שיהיו נקרא יותר מכ"צ כיון שמלוי כל הכלי הכל הוא כ"צ מעתה הוי נדון שאילתינו דמי לההוא שבארנו בסעיף ח' דין ח' יעו"ש כי שני וויניציס הראשונים ושני האחרונים הויין כבורות שממלאין אותם ע"י סכירת ירידת המים ושני וויניציס האמצעים הנ"ל כמתהלך ע"פ בורו ממילא הוי ממש ההוא דסעיף הנ"ל דין הנ"ל בשנים אמצעים מעפ"ב ולכולם יש בורות יעו"ש וכך הוא דינם דראובן ולוי המה כד"ג ואם גובר ראובן אזי שמעון ולוי כד"ג ואם גובר שמעון אזי שותה לוי ואחריו יהודא ואחריהם יהיו יששכר וזבולן כד"ג (והרי זה דרך א' שיהיו שותים ראובן שמעון ע"י התגברות ואחריהם לוי יהודא בלי התגברות ואחריהם יששכר וזבולן בהתגברות) ואם גבר לוי על שמעון אזי שמעון ויהודא כד"ג וכשגובר שמעון מגיע ליהודא ואחריו יהיו יששכר וזבולן כד"ג (והרי זה דרך שני שיהיו שותין ראובן לוי שמעון ע"י התגברות ואח"כ יהודא בלי התגברות ואח"כ יששכר וזבולן בהתגברות (ואם גבר יהודא על שמעון אזי שמעון וזבולן כד"ג וכשגובר שמעון אז יששכר וזבולן כד"ג) והרי זה דרך שלישי שיהיו שותין ראובן לו יהודא שמעון יששכר וזבולן כולם בהתגברות) ואם בתחלה גבר לוי על ראובן אזי ראובן ויהודא כד"ג וכשגובר ראובן אז שמעון ויהודא כד"ג וכשגובר שמעון שותה אחריו יהודא ואח"כ יששכר וזבולן כד"ג (והרי זה דרך חמישי ששותה לוי ראובן שמעון בהתגברות ואח"כ יהודא בלי התגברות ואח"כ יששכר וזבולן בהתגברות ואם גבר יודא על ראובן אזי ראובן וזבולן כד"ג וכשגבר ראובן אז שמעון וזבולן כד"ג וכשגבר שמעון אז יששכר וזבולן כד"ג (הרי זה דרך ששי ששותה לוי יהודא ראובן שמעון יששכר וזבולן כולם בהתגברות) ואם גבר זבולן על ראובן אזי ראובן ויששכר כד"ג וכשגבר ראובן אזי שמעון ויששכר כד"ג (והרי זה דרך שביעי ששתו לוי יודא זבולן ראובן שמעון יששכר כולם בהתגברות) ובכל אלו הדברים שכתבתי מובן שהשנים האחרונים המה ג"כ מסופקים