נאות דשא רמא

צרכו וכן נ"ל לדינא וא"כ נסתרו כל דברי הט"ז בזה ואינו לוקח בשום פעם יותר מכ"צ אלא הדין בזה כאשר בארתי לעיל [בד"ה וקשיא] דבדמיזל כ"ע דולה כ"צ ואם יש לכולם בורות וכולם ממלאין הבורות על עת יובש אז הו"ל כל מילוי הבור כ"צ ואם ממשיכין בנגרים אין ממשיך כ"א רק כ"צ והיכי שהא' מעפ"ב והאחרים דולין או שעושין נגרים אזי אין זה שמעפ"ב לוקח רק כ"צ ואם השאר יש להם בורות אז כולם ממלאים וממילא גם זה שמעפ"ב ממלא וא"כ לא תירץ הט"ז כלום אקושייתו דנהי שהטור מיירי בשכולם יש להם בורות ומש"ה שפיר כ' הטור שזה שמעפ"ב ממלא כל בורו מ"מ קושיות הט"ז במקומו דהא בכה"ג בלא הד"ש ממלא כל הבור מצד שהוא הגובר וכל מילוי הבור הוי כ"צ באופן שאפי' לדברי הסמ"ע אין דברי הט"ז מיושבים ולכן אין להביא ראי' להסמ"ע מדברי הט"ז ומש"ה נ"ל לדינא דלא כהסמ"ע ואז אין התחלה כלל לדברי הט"ז כמו שכתבנו כי נ"מ במה שמעפ"ב היכא שאמצעי מעפ"ב דאז לא זכה מצד כד"ג כדברי התוס' או כתירוץ הראשון שתירצנו לעיל [בד"ה מכל] דאפי' בראשון אם מעפ"ב שפיר כ' הטור שהוא מפני ד"ש דנהי דזכה מטעם כד"ג היינו משום שאומר דלמא עילאי קדים וזה הוא עצמו מפני ד"ש יעו"ש ובלא"ה אין מקוה כלל לקושי' הט"ז לפמ"ש הש"ך בח"מ סימן קל"ט דהעיקר לדינא היכי דכד"ג אפילו אם גבר א' וזכה יכול אח"כ השני להתגבר עליו וליקח ממנו יעו"ש א"כ פשיטא דלק"מ קושיות הט"ז דצריך הד"ש דאי לאו משום הד"ש אזי נהי שזה שמעפ"ב הו"ל גבר מ"מ היו יכולין התחתונים אח"כ להתגבר עליו ולסתום פי בורו אלא שהטור לא פסק כך בסימן קל"ט ולכן אין זה תירוץ על דברי הטור וצ"ל כתירוצים הראשונים שתרצנו ודו"ק בכ"ז היטב

ועפ"י דברינו אלה נראה דעכשיו מיושב קושייתינו שהקשיתי לעיל (בד"ה ומתחלה) על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש למה לא הביאו דין מעפ"ב שיש בו נ"מ שהוא קודם להתחתונים מצד ממ"נ וע"ש בדברינו שלא עולה בידינו תירוץ על קושיא זו ולהנ"ל א"ש דלא הוצרכו להביאו כקושיות הט"ז דהוא סברא פשיטא דהרי הוא גבר וא"צ לד"ש והטור שהביאו תירצנו עליו ג' תירוצים תירץ הראשון דבאמת זכה מטעם כד"ג וד"ש דקאמר הטור היינו האי ד"ש גופי' דעילאי קדים ועכ"פ עלייהו אין קושי' בזה שלא הביאו זאת כי הוא דין פשוט דזכה מטעם כד"ג וכ"ת דעדיין הו"ל להביאו להיות באם האמצעי מעפ"ב למאי שסתרתי דברי הסמ"ע דבאמצעי ל"א כד"ג דאם יש נ"מ במה שמעפ"ב שאז הוא עם העליונים בכד"ג ומן התחתונים הוא קדים בממ"נ ז"א דנהי דמעפ"ב יש לו מעלה לרב שלוקח יותר מכ"צ מ"מ עתה דמספקינן אי כרב אי כשמואל ובארנו דדינא הוא דיחלוקו במה שיתר מכ"צ וכתבנו ג"כ דמאחר שסוף סוף צריך לסתום פי בורו שוב נדחה הד"ש ונשאר אדיני' א"כ צריך לסתום פי בורו ואינו לוקח אפילו כ"צ דנשאר זה האמצעי אדיני' דאיהו לא שתי בממ"נ ואינו אפילו בכד"ג אפילו לענין כ"צ וא"כ א"ש מה שלא הביאו דין מעפ"ב משום דלדינא אין בו שום מעלה כלל דממ"נ אם העליון מעפ"ב [היינו השני מהעליון לשיטת הרי"ף והרמב"ם דהעליון תמיד קדים וק"ל] א"כ בלא"ה הוא קרוב מחמת כד"ג ולא הוצרכו להביא שהוא פשוט דזה שמעפ"ב הוא גבר וכקושיות הט"ז ואם האמצעי מעפ"ב אז אינו לוקח כלל אפי' שמעפ"ב אפילו כ"צ וא"ש וממילא נסתר באמת התירץ השני שתרצתי לעיל [בד"ה אלא דנראה] על הטור שהוא דין מעפ"ב שהוא נ"מ באמצעי יע"ש וז"א דבאמצעי לא מהני כלל מעפ"ב כאמור וצ"ל בטור התירוץ הראשון שזוכה באמת מחמת כד"ג וזהו עצמו הד"ש ועל הרי"ף והרמב"ם שלא הביאו לאו קושיא הוא כי הוא פשוט ועיקר דין מעפ"ב הנאמר בגמרא הוא רק שחידשו בו ענין הד"ש משא"כ לדינא לדידן אין בו שום ד"ש לכן לא הביאוהו דברי הש"ס במעפ"ב וגם לא תקשי דהו"ל להביאו לענין שפועל מעפ"ב שאין האחרונים יכולין להתגבר עליו כתירוץ הג' שכתבתי תחלה עפ"י דעת הש"ך דהיכי דכד"ג אם גבר א' יכול השני אח"כ להגביר עליו ז"א מב' טעמים חדא דהפוסקים אלו לא ס"ל כלל בזה כהש"ך אלא כמבואר בש"ע ובב"י שם בסימן קל"ט שהרא"ש כ"כ בהדיא דאין השני יכול להתגבר ואפשר גם רי"ף ורמב"ם הכי ס"ל רק בשם פוסקים אחרים הביא שם הש"ך את דעתו הנ"ל ותו דאפילו להש"ך אין בזה נ"מ כלל כיון דבארתי דלדידן נסתר ד"ש זה לגמרי מאחר שמ"מ צריך לסתום פי בורו וא"כ לא זכה זה שמעפ"ב רק מחמת דהו"ל כגבר ממילא יכול השני אח"כ להתגבר עליו ודו"ק היטב

איברא דעדיין אין מיושב הקושי' דנהי דהיכי שיש באותו בור שמעפ"ב יותר מכ"צ דאז ליכא הד"ש כלל ואז אין שום כ"מ מ"מ יש נ"מ במה שמעפ"ב היכי שכל הבור הוא כ"צ וכגון שכל בעלי השדות יש להם בורות דבכה"ג כבר בארתי דהוי כל מלוי הבור כ"צ ואז נהי דאם הראשון מעפ"ב ליכא נ"מ דהא בלא"ה זכה משום דה"ל גבר וגם אין נ"מ לענין שאין השני יכול להתגבר עליו לפי דברי הש"ך הנ"ל דאם לא הי' מעפ"ב אף אם גבר הי' השני מגבירו אח"כ והשתא שמעפ"ב דאיכא בי' ד"ש אין השני מגבירו מחמת הד"ש דכיון שאין בו רק כ"צ איכא בי' דיש שהרי לא צריך בשום פעם לסתום פי בורו כל שאין בו יותר מכ"צ דז"א דהא כיון דהד"ש הוא לדידן ספיקא דדינא וא"כ על הד"ש גופי' יהי' הדין לדידן כד"ג א"כ יכול השני להתגבר עליו וממילא דבראשון ליכא שום נ"מ במעפ"ב מ"מ באמצעי אם מעפ"ב יש כ"מ שפיר דאם לא הי' מעפ"ב אינו בכלל כד"ג וכמו שסתרתי כבר דבר הסמ"ע והשתא שמעפ"ב הוא בכלל כד"ג דהא יאמר אולי תתאי קדים ואז מגיע לי משום ד"ש וכיון שהד"ש הוא לדידן ספקא דדינא הוי לדידן כד"ג דאע"ג שכתבתי לעיל דבספק זה של מעפ"ב לא שייכי ג' תירוצים של התה"ד ואין הדין כד"ג היינו ביותר מכ"צ דשם לא שייכים התירוצים משא"כ כאן לענין הכ"צ שפיר שייכים ב' תירוצים הראשונים של התה"ד שהבאתי לעיל כמובן למעיין ונשאר הדין כד"ג וא"כ קושייתינו במקומו עומדת דהו"ל להו להביא דין דמעפ"ב דנ"מ באמצעי דע"י הד"ש של מעפ"ב הוא בכלל כד"ג ודו"ק היטב

ואל יפול לב אדם בזה לומר דהשתא יהי' שוב ראי' לדברי הסמ"ע דהאמצעי יכול ג"כ להתגבר דאז יהי' שפיר תירוץ הנ"ל דאין נ"מ גם באמצעי במה שמעפ"ב משום דבלא הד"ש ג"כ זוכה הוא מחמת כד"ג ולכן לא הוצרכו להביאו ולעיל כתבנו (בד"ה ומתחלה) במה שרציתי להביא ראי' מחמת קושיא זו להסמ"ע וכתבתי שם שגם להסמ"ע אין מיושב הקושי' יעו"ש משא"כ עפ"י דברינו אלה מיושב שפיר להסמ"ע וא"כ נביא מכאן ראי' להסמ"ע דהא ליתא דעדיין גם להסמ"ע אין מיושב מה שלא הביאו דין מעפ"ב לפי מ"ש שם (בד"ה הנ"ל) דזה פשוט דדברי הסמ"ע אינם אמורים רק בעת שהראשון והאחרון רוצים להתגבר זע"ז אז גם אמצעי יכול להתגבר אבל אחר שגבר הראשון ונשאר א' שזוכה בממ"נ שוב אין השני יכול להתגבר ע"ש בדברינו א"כ עדיין יש נ"מ במעפ"ב באמצעי דאי לאו משום ד"ש אזי אחר שגבר הראשון ושתה אז עדיין הי' האמצעי עם האחרון בכד"ג והשתא דיש ד"ש במעפ"ב אזי אחר שגבר הראשון ושתה קדים האמצעי להאחרון מצד ממ"נ שוב ראיתי דליתא דהא גם בלי הד"ש הי' מגיע להאמצעי אחר שגבר הראשון דהרי האמצעי הו"ל כגבר נגד האחרון מצד שמעפ"ב וממילא לא הוצרכו להביא דין זה כלל כיון דזוכה ע"י דהוי כגובר וכאשר כתבנו בזה דכל שזוכה בלי הד"ש מחמת דהוי כגבר לא הוצרכו להביא וממילא דלפ"ז שפיר יש מקום ראי' לדעת הסמ"ע דאלו לפ"ד התוס' יש נ"מ גדולה היכי שהאמצעי מעפ"ב דאלולי הד"ש הי' הראשון והאחרון כד"ג אבל האמצעי אעפ"י שגבר במה שמעפ"ב מוציאין מידו כיון דממ"נ אין שייך לו משא"כ מחמת הד"ש אזי הראשון והאמצעי כד"ג אבל האחרון ודאי אין לו אבל להסמ"ע אין שום נ"מ דאף אלולי הד"ש מחמת שלפי הדין המה כולם כד"ג ממילא זה שהאמצעי שמעפ"ב והו"ל כגבר כבר אזי אין כד"ג רק הראשון והאמצעי וכן הוא גם עכשיו שיש ד"ש ג"כ אין כד"ג רק הראשון והאמצעי ואף שהאחרון ג"כ הוא בתורת כד"ג להסמ"ע מ"מ כבר גבר אותו האמצעי במה שמעפ"ב זולת לדברי הש"ך הנ"ל יש נ"מ גם להסמ"ע דאם לא זכה זה רק מצד דהו"ל כגבר הי' יכול האחר להגבירו אבל מחמת ד"ש זכה מכח ממ"נ ואין יכול שוב להגבירו אבל כבר כתבתי דפוסקים אלו לא ס"ל כהש"ך וא"כ יש לכאורה מקום ראי' להסמ"ע אלא שיש עדיין לדקדק מכמה טעמים ולא אאריך כי בלא"ה לא לדינא כהסמ"ע מחמת הסתירות שכ' לעיל על דבריו ודוק

ואחרי שפלפלנו עד הנה נבאר בקצרה כל הדינים הללו כפי מה שעולים מפלפולינו להלכה רק מתחלה נבאר עוד בקצרה איזה דברים הנה לענין הי"א שהביא רמ"א בהגה"ה שם דמעפ"ב אינו מעלה רק בקדם בור לאמה אבל איפכא לא והוא דעת הרשב"א הובא בב"י והמחבר לא הביאו בש"ע משום דשאר הפוסקים שסתמו דבריהם משמע דלא ס"ל הכי אלא דתמיד שייך ד"ש והעטרת פז כ' הוכחה לדבריהם יעו"ש ממילא בקדם אמה לבור הוי ספיקא דדינא מיהו מסתברא דדוקא לענין אי שייך בי' ד"ש הוי ספקא דדינא אבל מה שהמציא דזה שמעפ"ב הו"ל כגבר בהא מלתא ליכא פלוגתא דכ"ע מודי דהו"ל כגבר אפילו קדם אמה וכן יבואר בהדיא בהט"ז למעיין ולפ"ז לפעמי' יש נ"מ לדינא בפלוגתא זו ולפעמים ליכא נ"מ כלל מהפלוגתא דרך משל אם העליון מעפ"ב דאז הוא קדים מצד ממ"נ ואין, אחר יכול להתגבר עליו ממילא היכי דקדם אמה לבור להי"א אלו דליכא ממ"נ ואינו זוכה רק מחמת דהו"ל כגבר כבר ממילא יכול אחר להתגבר עליו למאי דפסק הש"ך להלכתא דכל היכי דכד"ג אם גבר א' יכול אח"כ להתגבר ולשאר כל הפוסקים דס"ל דגם בכה"ג איכא ד"ש ממילא אף בכה"ג אין אחר יכול להתגבר עליו ומאחר שהוא מחלוקת הפוסקים ובדינים אלו אמרינן במחלוקת הפוסקים כד"ג מחמת הטעמים שנתן התה"ד שהבאתי לעיל ממילא יכול האחר להתגבר ממילא דבנ"ד יש נ"מ לדינא במחלקות הזה ולפעמים אין נ"מ אצלינו מהאי פלוגתא כגון היכי שיש לכולם בורות והאמצעי מעפ"ב דאז אף שהוא מעפ"ב היו ראשון ואחרון כד"ג ולהאמצעי אין לו כלום אע"ג דחשיב כגבר מחמת מעפ"ב מ"מ המה מוציאין ממנו דאפי' אם האמצעי גובר ממש נמי לא מהני כמו שסתרתי דברי הסמ"ע ועכשיו ע"י שיש ד"ש במעפ"ב רק שהד"ש הוא ספקא דדינא אז הראשון והשני הם כד"ג וכאשר בארתי בזה לעיל [בד"ה איברא ובד"ה ואל] וממילא תליא נמי בפלוגתא הנ"ל