נאות דשא רמב

דאם קדם אמה לבור אזי לי"א אלו הראשון והאחרון כד"ג ולא האמצעי ולשאר פוסקים האמצעי בכד"ג ממילא מאחר שהוא מחלוקת הפוסקים נשאר האמצעי בכד"ג דבכל ספק פלוגתא בדינים אלו אמרינן כד"ג נמצא דלדינא אין לנו שום נ"מ ושינוי דין מחמת פלוגתא זו מיהו מ"מ נשתנה הדין ע"י פלוגתא זו דנעשו שלשתן כד"ג ואם לא הי' מחלוקת הפוסקים בדין זה אזי אי הוי כ"ע ס"ל דשייך בי' ד"ש היו שני הראשוני' כד"ג ואי הוי כ"ע ס"ל דליכא בי' ד"ש הי' הראשון והאחרון כד"ג ועתה מחמת שהוא מחלוקת הפוסקים המה כולם כד"ג דהראשון אומר אולי עילא' קדים שני אומר דלמא תתאי קדים ושייך ד"ש בקדם אמה שלישי אומר דלמא תתאי קדים ולא שייך ד"ש בקדם אמה לכן הם כולם כד"ג ונהי דהאמצעי כבר גבר נגד התחתון במה שמעפ"ב דממילא כשבאין שלשתן לב"ד הם פוסקים הראשון והאמצעי לבדם הם כד"ג אבל לא התחתון דכב' גבר אותו האמצעי מ"מ פוסקים ג"כ הב"ד דאם יגביר אח"כ השני עליהם זכה ג"כ משום דהוא ג"כ בכלל כד"ג וכבר פסק הש"ך דאף אם גבר האחד יכול האחר להתגבר עליו ודו"ק ולקמן אי"ה כשאכתוב קצורי הדינים אבאר בכל מקום איך הדין בקדם אמה יעו"ש

ולענין בדמיזל דאמרינן בש"ס דכ"ע לא פליגי פירש"י שכל הרוצה לדלות ידלה וכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש אבל הר"ן כ' כ"ע לא פליגי דעילאי שתי ברישא וכן הוא לשון הטור כולם משקין על הסדר וכן הוא לשון המחבר וע"ש בסמ"ע וכתבתי בחדושי לגיטין דאין כאן שום מחלוקת ודברי כולם המה לאחדים והיינו דכיון דמיזל היינו שהנהר הולך דרך הילוכו ושואבין ממנו ומשקין השדות ואין סוכרין כלל רק דמיירי שהנהר קטן מאוד כמ"ש התוס' ועי"ז כשהעליון שואב נפסק המים מהתחתון נמצא בשאיבת עליון יש לתחתון היזק אבל בשאיבת התחתון אין היזק לעליון כלל דודאי אעפ"י שאנו אומרים במיזל כל הרוצה לדלות ידלה היינו כל אחד אצל גבול שדהו אבל פשיטא שהתחתון מוחה בעליון שלא יקח מים בגבול שדהו וכן העליון מוחה בתחתון שלא יקח למעלה בגבול שדהו וא"כ מה שפירש"י שכל הרוצה לדלות ידלה היינו שלא יעכב התחתון על העליון ששואב למעלה אף שיזיק לו בשאיבתו לפי שכל אדם עושה בגבול שדהו מה שרוצה כל שאינו סוכרו אבל העליון מה לו לעכב על התחתון השואב שם למטה מאחר שהמים כבר חלפו עברו לגבול התחתון מה יזיק שאיבתו לעליון וא"כ דברי רש"י ודברי כל הפוסקים הנ"ל המה לאחדים דבמיזל משקין על הסדר וי"ל שהתחתונים אין מעכבים על העליונים אבל העליונים שיעכבו על החתונים אין לו מקום כלל ופשוט ולזה נתכוין הסמ"ע שם ע"ש ואין מקום למה שהוקשה הט"ז בר"ס ק"ע שדברי רש"י והפוסקים סותרים זא"ז וכן דברי הטור והרמזים והבין הט"ז דכי אמרינן דכל הרוצה לדלות ידלה היינו אפי' בגבול שדה חברו ולכן רצה לעשות פלוגתא בין הפוסקים משום דמלשון רש"י משמע שגם האחרון מותר לשאוב תחלה אפילו למעלה דאז שאיבתו מזיק לעליון אפ"ה רשאי ומדברי הר"ן משמע דדוקא על הסדר משקין וכן הוא בדברי הט"ז בהדיא שם דאפילו בגבול שדה חברו שואב אבל נ"ל ברור לדינא כמו שכתבתי דכ"א מוחה בחברו מלשאוב בשדהו ומה דאמרינן הכא דאינו יכול למחות לא מיירי רק לענין שישאב בגבול עצמו ולכן דברי רש"י והפוסקים הכל עולה בקנה אחד מיהו לכאורה איכא למידק במ"ש רש"י ז"ל ד"ה כי פליגי במוסכר ואשקוי' שאין בו כדי לדלות כולן יחד כו' משמע דבמיזל היינו שיש באמה כדי לדלות לכולן יחד ודלא כהתוס' שפירשו דמיירי שהנהר קטן שפוסק ע"י שאיבת העליון וא"כ קשה לדברי רש"י מאי קמ"ל הש"ס בהא ומה"ט פירשו התוס' דמיירי בנהר קטן וכמ"ש מוהרש"א ז"ל וא"כ קשה קושיא זו לרש"י ובשלמא לדברי הט"ז שכל א' יכול לדלות אפילו בגבול שדה חברו י"א דהוא גופי' קמ"ל הש"ס אבל לדברינו דלא מיירי הש"ס רק שישאב כ"א בגבולו קשה מאי קמ"ל וא"כ לכאורה יש ראי' דלא כדברינו אך ז"א דודאי יש חילוק בדבר דבנהר גדול יכול לדלות אפילו בגבול חברו דלמה ימחה לו כיון דאין הנהר פוסק וכופין על מדת סדום משא"כ בנהר קטן הפוסק שפיר יכול למחות כ"א בחברו מלשאוב בגבולו ממילא שפיר י"ל לרש"י דקמ"ל דשואב בגבול חברו דבנהר גדול אנו מודים דאינו יכול למחות ואדרבא יש ראי' לדברינו הוא חדא מדאשמועינן בנהר גדול דאינו מוחה בחברו מלשאוב בגבולו משמע דבקטן מוחה דאל"כ מאי קמ"ל בגדול הא אף בקטן דינא הכי ותו מדהוקשה לתוס' מאי קמ"ל ולא אמרו דקמ"ל דשואב בגבול חברו אע"כ ס"ל דמוחה בזה ואף שאין כל אלה ראיות מכריעות כמבואר למעיין מ"מ מסברא כ"ל חילוק זה דבנהר קטן הפוסק מוחה ובאינו פוסק אינו מוחה ובהא מיושב בפשיטות יותר שינוי לשון הנ"ל אשר בין רש"י והפוסקים והיינו דלפי דרש"י מפרש בדמיזל בנהר גדול לכן כ' שכל הרוצה לדלות ידלה והיינו והיינו שאין א' מעכב על חברו מלדלות בגבול שדהו לא העליון על התחתון ולא התחתון על העליון ולכן שייך שפיר הלשון דכל הרוצה לדלות משא"כ הפוסקים הנ"ל מוקמי לי' בנהר קטן הפוסק דאז מוחה כ"א בחברו מלשאוב בגבולו רק דאמרינן כ"ע לא פליגי היינו מלשאוב בגבול עצמו לכן כתבו דמשקים על הסדר משום דבכה"ג אין מקום כלל לעליון למחות בתחתון דהא השאיבה בגבול תחתון אין מזיק לעליון לכן כתבו משקין על הסדר דהיינו שאין התחתון מוחה בעליון אבל שימחה עליון בתחתון אין לו מקום כלל וכאמור ומה"ט נמי אין דברי הטור ורמזים סותרין כי ברמזים כתב בלשון זה אין האחד יכול לעכב לחברו מלהשקות כשבאים להשקות ביחד כו' דהאי לישנא מורה בודאי שישבו די להשקות כולם ביחד וכפירש"י מש"ה כ' שם שאין א' מעכב לחברו וכלישנא דרש"י שכל הרוצה ידלה משא"כ בלשון הטור מורה למעיין דמיירי בנהר קטן כדברי התוס' לכן כ' משקין על הסדר נמצא דא"ש כל לשונות הפוסקים בזה רק דבלשון התוס' ליכא תירוץ זה דהם כתבו דמיירי בנהר קטן וסיימו כל הרוצה ידלה וצ"ל בלשונם כמ"ש בראשונה דמ"ש כל הרוצה ידלה היינו לענין שאין התחתון מוח' בעליון אבל לשונות של רש"י והפוסקים מיושב יותר וכאמור ודו"ק ואחרי אשר עד הנה עזרני ה' לבאר דברי הש"ס והפוסקים באלה הדינים אכתוב בקצרה כל דינים אלו כפי מה שעולה מתוך כל דברינו ובכל דין אכתוב בקצרה טעמו וחלקתים לשמונה סעיפים ובכל סעיף כמה דינים והכל דין מראה מקום אל תוך התשובה

דין בדמיזל

סעיף א' אמת המים העוברת על פני השדות וכולם דולין ומשקין השדות והאמה גדולה אשר כולם יכולים להשקות כל השדות בפעם א' אין שום א' יכול למחות בחברו וכל הרוצה דולה ואפילו א' בגבול חברו יכול למחות ודמי להא דאמרינן כופין על מדת סדום (בד"ה ולענין בדמיזל)

ב' אם האמה קטנה וכששואב העליון נפסק מהתחתון המים כ"א יכול למחות בחברו מלשאוב בגבול שדהו אבל אין אחד יכול למחות בחברו מלשאוב בגבול שדה עצמו לא מיבעיא עליון בתחתון דאין שאיבת התחתון מזיק לעליון אלא אפילו תחתון בעליון אינו יכול למחות כי בגבול שלו רשאי לשאוב כרצונו (בד"ה הנ"ל)

ג' באמה קטנה אעפ"י שאין אחד יכול למחות בחברו מלשאוב בגבול שדה עצמו היינו דוקא כדי צרכו שהוא צריך עתה להשקות אבל שישאב יותר ממה שהוא צריך עתה להכין לו על להבא יכול התחתון למחות בעליון אבל התחתון יכול לשאוב כל שרוצה דאין שאיבתו מזיק לעליון (בד"ה וקשיא)

ד' אם גבר העליון ושאב יותר מכדי צרכו נ"ל פשוט שיוצא בדיינים דאין זה גזל מפני ד"ש אלא גזל גמור מדינא וצריך ליתן אותו המים לתחתון ואם השקה שדהו באותן המים אח"כ בעת שלא הי' מים באמה נ"ל דאפילו הפירות שגדלו ע"י אותה השקאה אסורים משום גזל ול"ד למה שאכתוב אי"ה לקמן סעיף ב' דין ד' דהפירות אין בהם משום גזל דהוי השבה במה שהשני שואב אח"כ דהא הכא ליכא השבה כלל אך אם בעת שהשקה באותן המים הי' מים באמה ולקח התחתון אז מהאמה מים להקשות הו"ל השבה והפירות מותרים (כן נ"ל)

דין נגרים

סעיף ב' א' אמת המים שהיא קטנה שא"א שישקו כל בעלי שדות ע"י דלי' ודרכם שכל ח' מבעלי שדות סותם קלוח המים שלא ירדו למטה וממשיך האמה דרך נגרים קטנים עד שהשדה שותה ואומר כל אחד אני אסתום תחלה ואשקה זו פלוגתא דרב ושמואל אי עילאי ברישא אי תתאי ברישא וקיי"ל כל דאלים גבר ואפי' השדה ראשונה הסמוך למקום מוצא האמה הוא ג"כ בכלל כד"ג ודלא כהראב"ד לדעת הרי"ף והרמב"ם (בד"ה ואשר בסופו)

ב' ומה שאמרנו כד"ג היינו דוקא הראשון והאחרון אבל האמצעי אינו רשאי לגבור ואחר שגבר הראשון והשקה אז השני והאחרון כד"ג וכן לעולם השדות שבשני הקצוות כד"ג ולא האמצעים ודלא כהסמ"ע (בד"ה ואחרי שנתבאר)

ג' אם עבר אמצעי וגבר אין מוציאין ממנו בדיינים דאע"ג דאיהו ממ"נ לא שתי מ"מ כיון דלמ"ד עילאי קדים ליכא גזל רק מפני ד"ש ונגד התחתונים למ"ד עילאי קדים הוי גזל גמור ואכן קיי"ל בהך פלוגתא כדוגמא ממילא א"א להוציא המים מאתו בדיינים דהיינו לפתוח סתימתו דדלמא קיי"ל עילאי קדים והוי גזל מפני ד"ש ואינו יוצא בדיינים מיהו היינו שאין יכולין הדיינים לפתוח סתימתו אבל העליון רשאי לסתום בגבולו וימנע ממנו המים דנהי דגזל של ד"ש אינו יוצא בדיינים היינו אחר שגזל אבל בעת שרוצה לגזול יכולים ב"ד למונעו וזה גוזל עכשיו ועדיין לא גזל את העליונים דבשלמא נגד התחתונים חשיב כאלו כבר הגזילה בידו שהרי מנע מהם המים משא"כ מהעליונים לא מנע המים ולא גזלם עדיין מש"ה הם יכולים לסתום בגבולם (עיין בסוף ד"ה אמנם אכתי ובד"ה והנה בגוף)

ד' ואם עבר אמצעי והשקה שדהו אין בפירות משום גזל חדא מטעם שנתבאר בסמוך דשמא עילאי קדים ואינו גזל רק משום ד"ש ובדיעבד הפירות מותרים ותו דאף שמתחלה גזל במה ששתה תחלה מ"מ אחר שכבר שתו גם האחרים הו"ל כמשיב את הגזלה אשר גזל ולכן אין בפירות משום גזל [בד"ה איברא דמדברי ובד"ה אמנם אכתי]: