נאות דשא רלט

מי שהמים באים אליו הו"ל כאלו גבר כבר וזכה ושוב אין אחר יכול להתגבר עליו ולכאורה קשה על סברא זו מגוף מה דפסקינן בפלוגתא דרב ושמואל כד"ג ואם איתא דכל מי שהמים באין אליו הו"ל כאלו גבר א"כ בפלוגתא דרב ושמואל כל הקודם זכה דכל מי שסכר מסכר והמים באים אליו הו"ל כאלו גבר וזכה וא"כ מאי ענין כד"ג לכאן והו"ל למימר כל הקודם זכה אכן הענין הוא כאשר אבאר דבאמת כד"ג היינו אם גבר והוציא מחברו חבל כל שעדיין לא הוציא מרשות חברו לא הו"ל גבר כלל וממילא גבי פלוגתא דרב ושמואל לא אמרינן כל הקודם זכה דבשלמא אם העליון קדים וסכר מסכר ואין המים באים לתחתון א"כ הוי גבר שהרי העליון הוציא המים מרשות התחתון שעשה פעולה שלא יבא אליו וזכה העליון משא"כ אם התחתון סכר מסכר דאז אעפ"י שהמים באים לרשותו מ"מ לא הו"ל גבר דהא לא הוציא עדיין המים מרשות העליון דהרי המים עוברים דרך עליו ועדיין יוכל לסכור דכל אדם יוכל לעשות ברשות של. עצמו מה שרוצה ולכן אף שקדם התחתון וסכר מסכר מ"מ לא זכה ויכול העליון להתגבר עליו ולסכור לעצמו לכן לא אמרינן דכל הקודם זכה אלא אמרינן כד"ג והיינו שאין התחתון יכול לזכות אח"כ מתגבר על העליון ואין מניחו שם לסכור אבל העליון באמת זכה במה שסכר מסכר לעצמו וממילא שפיר הקשה הט"ז במעפ"ב למה שבארנו שאין מעלתו רק נגד התחתונים ממנו אבל עם העליונים אין לו מעלה כלל והוא עמהם בכד"ג ולכן הקשה הט"ז דנגד התחתונים א"צ כלל ד"ש דמדינא נמי כך הוא כיון דכד"ג וזה כבר הו"ל כגבר נגד התחתונים במה שבאו המים לרשותו ועי"ז נמנעו מלבא להתחתונים כן נראה לי ברור בסברות הט"ז בקושייתו והוצרך לתירוצו ויש נ"מ לדינא כאשר אבאר אי"ה

והנה תירוץ הט"ז על קושיא זו דכד"ג הוא דוקא עד כדי צורכו דהיינו שאף אם גבר מ"מ אינו זוכה רק למלאות תחלה מה שהוא צריך להשקות עתה ומיד שיש לו די ספוקו ישקו האחרים ומעפ"ב יש לו מעלה שמתמלא כל בורו אפילו ביותר מכדי צרכו עכשיו וזה מפני ד"ש עכ"ד ואיכ' למידק דלפי מה שבאר' דמעפ"ב אין לו מעל' רק נגד התחתוני' ממנו אבל עם העליוני' ממנו הוא בכד"ג וא"כ עיק' הנ"מ במעפ"ב הוא שאם גבר על העליונים שוב אין התחתונים יכולין להתגבר עליו וא"כ עדיין הרי זה שמעפ"ב אינו יכול להשקות אלא כפי צורכו דאם ירצה למלאות יותר מכדי צרכו לא יניחוהו העליונים כיון דלא זכה נגדם אלא מחנות כד"ג וי"ל דנ"מ אם העליונים מניחים לו וקמ"ל דנגד התחתונים ממלא אפילו יותר מצרכו וגם נ"מ אם העליונים גברו והשקו הם מתחלה ואז זה שמעפ"ב ממלא יותר מצרכו דכנגד התחתונים איכא ד"ש אפי' ביתר מצרכו ודע דעם דברי הט"ז הללו מיושב קושיות מוהר"מ שיף ז"ל שהבאתי לעיל (בד"ה וראיתי) שהקשה כיון דסברא דרב דנהרא כפשטי' ליזול הוא מדינא ולא משום ד"ש ח"כ למה תני במתני' בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון מפני ד"ש ואוקימנא לה במעפ"ב למה לי ד"ש הא מדינא מתמלא ראשון כיון דהנהר מושך כפשוטו יעו"ש ועם תירוץ הט"ז גם זה מתורץ דהא הסברא דנהרא כפשטי' אינו מועיל רק לענין כדי צורכו דהרי הא דאמרינן כד"ג ואם גבר התחתון הדין עמו היינו משום דאומר קים לי דתתאי שתי ברישא מחמת הסברא דנהרא כפשטי' ואפ"ה הין מועיל כד"ג רק לענין כדי צרכו הרי דסברא דנהרא כפשטי' לא נאמר רק לענין כדי צרכו ממילא זה שמעפ"ב אין לו מעלה רק שממלא כדי צרכו ומש"ה תני מתני' דהוא מתמלא ראשון אפי ביותר מכדי צורכו משום דרכי שלום

וקשיא לי טובא על תירוץ הט"ז הזה דהרי לפי מה שביארתי לעיל (בד"ה ויצא) דמעפ"ב אין לו מעלה נגד העליונים משום דהוי ספקא דדינא דלשמואל ליתא לדין מעפ"ב ואמרינן נגד העליונים כד"ג רק דנגד מה שלמטה ממנו יש לו מעלה ממ"נ או מטעם עילאי קדים או מטעם מעפ"ב וח"כ ע"כ א"א לומר שישקה יותר מכדי צרכו זה שמעפ"ב דדלמא עילאי קדים ומעפ"ב אין לו שום מעלה ואז אינו רשאי להשקות יותר מכדי צרכו וא"כ ע"כ הטור שכתב ימלא עפ"ב ע"כ דמיירי בכדי צרכו או אם תאמר דממלא אפי' יותר מכ"צ כדמשמע לישנא דימלא בורו צריכינן למימר דסברות רב ושמואל אי עילאי שתי ברישא או תתאי שתי ברישא תאמר גם לענין יותר מכדי צרכו עד שימלא כל הבור וא"כ הדרא לדוכתי' קושיות הט"ז דלמה לי ד"ש הא בלא"ה הרי כבר גבר. ותו קשיא לי אהט"ז דלדבריו רמז הטור סברא זו דמעפ"ב ממלא ביותר מכ"צ בלשונו שכ' ימלא בורו דהאי לישנא משמע באמת שממלא כל הבור אפי' אין צריך עתה כ"כ וח"כ הרי גם במתני' תני האי לישנא גופא מתמלא ראשון דמשמע נמי דממלא כולו אפילו אין צריך לו עתה כ"כ ולשמואל לא מוקמינן ליה כלל במעפ"ב אלא מתפרשי' מתני' כפשטי' דעילאי שתי ברישא הרי דהסברא דמקרבינן טפי מועיל ג"כ לענין שיוכל למלאות אפי' יותר מכ"צ ואם זו הסברא דשמואל שאינה רק מפני ד"ש מועיל ליותר מכדי צרכו מכ"ש סברא דרב דהוא מדינא מכ"ש שמועיל ליותר מכ"צ ממילא דכד"ג ג"כ מועיל ליותר מכ"צ ואין מקום לתירץ הט"ז דהא גם מחמת דכד"ג ממלא יותר מכ"צ אולם משום קושיא זו היה אפשר לתרץ בפשיטות דודאי מסתברא דכל א' אינו לוקח רק בכ"צ דא"כ אין לדבר סוף ודרך משל בדמיזל שכ"א דולה אף שעי"ז פוסק האמה מאותן שלמטה ובודאי שאינו דולה רק בכ"צ דכל שיש לו כ"צ ודאי ראוי שידלו האחרים וזה פשוט ובסכר מסכר דהיינו שכל א' מושך דרך ניגרים קטנים עד שהשדות מתלחלחים כדפירש"י בגמרא ג"כ ודאי דדינא הכי דמיד שהשדה יש לו כ"צ ודאי צריך להניח המים לאחרים והיכי שיש לכולם בורות וממלאין הבורות כדי שיהיה להם להשקות בעת שתיבש האמה כדפירש"י במשנה אזי ודאי אף שהמלוי הבור הוא לו עתה יותר מכ"צ מ"מ כיון שכולם צריכין למלא כך כדי שיהיה להם להשקות בעת היובש הו"ל ג"כ כל מלוי הבור כדי צרכו וכ"א ממלא בורו ומש"ה תני במשנה לשמואל מתמלא בראשון דעילאי שתי ברישא וממלא כל ח' כל הבור שלו אבל הא ודאי דאם א' יש לו בור והאחרים אין להם בורות רק משקים ע"י דלי' או שממשיכין בנגרים פשיטא דאינו יכול למלאות כל בורו רק כפי מה שהוא צריך עתה דלמה יהא הוא עדיף מאחרים וח"א לו למלאות כל הבור אלא בעת שאין האחרים צריכין להשקות וכ"ז פש ט דבודאי הסברות שלרב ושל שמואל אינם מועילים רק לענין מי יוקדם אבל ודאי אין א' מהם עדיף מהאחרים ולהא מלתא מהני מעפ"ב דעל ידי שתקנו לו חכמים מפני ד"ש שאינו צריך לסתום פי בורו ממילא הבור מתמלא כולו אף על פי שהאחרים שותים בדלי' או בנגרים דאם לא ימלא רק כ"צ יצטרך אחר כך לסתום פי הבור ויש בזה מפני ד"ש ואתי שפיר ומיושב קושיא זו השניה ושפיר יש נ"מ בזה שמעפ"ב אבל בטור עדיין לא מתיישב דהא הוא כ' זה אבל אם האמה מושכת דרך הילוכה עפ"י א' מבעלי הבורות כו' הרי דמיירי שכולם יש להם בורות ובה"ג כד"ג וממלא כל הבור כאשר כתבתי וא"כ אין נ"מ כלל בהד"ש ונשאר קושיות הט"ז וגם קושי הראשונה קשה כנ"ל

מכל הלין טעמי אומר אני נסתרה דרכו של הט"ז בזה בתרוצו וקושייתו באמת לכאורה קושי' אלימתא הוא דודאי דבר זה הוא מסתבר דכאשר חפר והמשיך מים ע"פ בורו הו"ל אלים וגבר נגד התחתונים וכאשר ביארתי לעיל קושייתו וא"כ למה לי ד"ש הא בלא"ה כד"ג ומה שנ"ל בישוב דבר זה נ"ל בדרך אחד בפשיטות דהא כבר בארנו כ"פ דסברא דשמואל הוא רק מפני ד"ש וא"כ לק"מ אהטור דבאמת האי דינא גופי קאמר דאם הא' מעפ"ב הוא קדים נגד התחתונים מחמת דהו"ל אלם ואומר קים לי כשמואל והיינו מפני ד"ש דקאמר הטור והרי אנו רואין בקושיות מהר"מ שיף ז"ל שהבאתי לעיל (בד"ה וראיתי) שהקשה על מ"ש מעיקרא דמלתא דרב דינא הוא א"כ למאי דמוקי במעפ"ב ושייך גבי' סברא דרב דנהרא כפשטי' ולמה לי ד"ש משמע בהדיא דאם סברא דרב לא הי' רק מפני ד"ש אז לא הוי קשה דהיינו אומרים דזהו הד"ש עצמו דתני במתני' וממילא דלמאי שכבר תירצנו שם קושיות מוהר"מ שיף ז"ל באופן דלא שייך גבי' הסברא דנהרא כפשטי יעו"ש ולא בא הט"ז להקשות רק דא"צ הד"ש עבור שכבר גבר וזוכה מצד הסברא דשמואל דעילאי קדים א"כ לא קשה תו למה ליה הד"ש דהא סברא דשמואל אינו אלא ד"ש ובשלמא מהר"מ שיף שהקשה שזכה מחמת סברא דרב דנהרא כפשטי' אז שפיר קשה דהא סברא זו דינא הוא מה שאין כן קושיות מוהר"מ שיף שאינו רק מחמת כד"ג ויזכה עפ"י סברות שמואל והרי זה אינו אלא ד"ש ואף שנראה תירוץ זה קצת דחוק מ"מ אחר העיון שפיר י"ל כך ודוק

אלא דנראה דאין צורך לכ"ז ובלא"ה לק"מ קושיות הט"ז והיינו לפי דה"ת שהבאתי לעיל (בד"ה אמנם אכתי) שכתבו דל"ה כד"ג רק בעילאי ואתאי אבל האמצעי אף אם גבר מוציאין ממנו בדין כיון דאיהו ממ"נ לא שתי וא"כ הרי הטור צייר דינו באחד מבעלי הבורות וא"כ שפיר נ"מ באם האמצעי מעפ"ב דאז מצד דהו"ל כגבר לא הועיל כלום כיון דממ"נ לא שתי משא"כ כיון שמעפ"ב ומשום ד"ש דאז לרב הוא שתי ברישא ומועיל לו מה שמעפ"ב נגד התחתונים שהוא קודם להם וגם נגד העליוני' מועיל במקצת דאם לא משום שמעפ"ב ומשום ד"ש לא הי' זה האמצעי אפי' בכלל כד"ג כדברי התוס' הנ"ל שאפי' אם גבר מוציאין ממנו ועתה אין יכולין העליונים להוציא מידו אא"כ גברוהו כיון דלרב מגיע לזה האמצעי והוא עם העליונים בכד"ג ומן התחתונים היא קודם וא"ש ומיושב קושיות הט"ז ובהא מיושב ג"כ מה שהטור שינה מלשון המשנה דהמשנה צייר דין מעפ"ב בבור הקרוב לאמה דהיינו ראשון והטור צייר הדין בא' מבעלי הבורות והיינו בשלמא מתניתין דמוקמינן במעפ"ב היינו אליבא דרב דתתאי ברישא א"כ נ"מ במעפ"ב גם בראשון ומש"ה צייר במשנה לרבותא בראשון דאע"פ שהוא הגרוע מכולם אפ"ה במעפ"ב הוא קודם משא"כ הטור דמיירי אליבא דהלכתא לדידן דקיי"ל כד"ג אז היכי שהראשון מעפ"ב ליכא נ"מ כלל וא"צ הד"ש דהא בלא"ה הוא הו"ל גבר כקושיות הט"ז ואין נ"מ רק באמצעי וכאשר כתבנו. הן אמת דהט"ז הקשה קושייתו על פי דברי הסמ"ע שם שכ' דהרמב"ם והטור ומחבר מוכח דלא סבירא להו כהתוס' הנ"ל מדכתבו כל המתגבר זכה משמע דאפי' האמצעי יכול להתגבר משום דכל שהדבר עומד בספק בין עליון ותחתון יכולין גם האחרים להתגבר מטעם שלעילאי הם מדחים באמרם תתאי ברישא