נאות דשא רלח

דרבותא הוא קמ"ל דהא אליבא דרב הוא דאוקימנא הכי ולדידי' תתאי שתי ברישא וקמ"ל דאפילו הראשון שהוא הגרוע מכולם אפ"ה אם מעפ"ב הוא ממלא ראשון וממילא דלפ"ז לשמואל א"א כלל לאוקמא מתני' במעפ"ב דהא הראשון דמיירי מיני' מתני' הוא ממלא ראשון אפי' באין מעפ"ב רק לרב דוקא הוא דמוקי כך וקמ"ל מתני' דבראשון לרבותא והטור ששינה מלשון המשנה וכתב דין דמעפ"ב בכל הבורות היינו משום דלדינא למאי דמספקינן אי כרב אי כשמואל וקי"ל כד"ג אזי אין רבותא בראשון יותר מבאחרון דהא כולם שוים וכד"ג דזה שמעפ"ב אינו בסוג כל ד"ג ממילא דרבותא זו היא בין בראשון בין באחרון בין באמצעי מש"ה כתב הטור דין זה בכל א' מבעלי בורות משא"כ מתני' תני הדין בראשון לשמואל משום דעילאי ברישא ולרב ולרבותא דאפי' בראשון שהוא גרוע מכולן אפ"ה אם מעפ"ב הוא ממלא ראשון וא"ש ובהא מיושב קושיות מוהרמשי"ף ז"ל שהבאתי לעיל (בד"ה וראיתי) שהקשה לרב אמאי לא תני במתני' דין זה דתתאי שתי ברישא מיא ולהנ"ל א"ש דלא הוצרך כלל למיתני דין זה דממילא משתמע מדקמ"ל בבור הראשון דמתמלא ראשון במעפ"ב וקמ"ל הרבותא בראשון מחמת שהוא הגרוע מכולם הרי נכלל דתתאי שתי ברישא

בדרך יותר אמרתי נ"ל לתרץ קושייתינו הנ"ל מאי דקמ"ל דין מעפ"ב בראשון דוקא והוא בשום לב להבין דענין הדרכי שלום במעפ"ב הוא שיתקוטט אם נצריכנו לסכור פי בורו אשר המים הולכין לשם מעצמם ואנחנו נטריחו לסכור ולסתום מידי דאתי לי' ממילא ולפ"ז פשוט אצלי דדין זה דמעפ"ב לא נאמר רק לענין התחתונים ממנו אי תתאי שתי ברישא דלא מצי תתאי לעכב עליו שיסכור פי בורו מפני ד"ש משא"כ העליונים ממנו אי עילאי שתי ברישא אין נ"מ כלל במעפ"ב דמ"מ יכולים העליונים למשוך המים אצלם ומפסק המים מאותו הבור ולא שייך בהא ד"ש כיון דאין אנו מצריכינן אותו כלל לסכור פי בורו ולפ"ז לשמואל א"א כלל לאוקמי במעפ"ב דלדידי' אין שום נ"מ במה שמעפ"ב דהעליונים קדמו לו אעפ"י שמעפ"ב והתחתונים מאוחרים לו אפי' אין פ' ממעפ"ב רק לרב דתתאי שתי ברישא אז יש נ"מ במעפ"ב נגד התחתונים ונתיישב עפ"ז בפשיטות קושיות מוהרמשי"ף הנ"ל מה שהוקשה אמאי לא תני במתני' הך דינא דתתאי שתי ברישא ולהנ"ל א"ש דע"י מה דקמ"ל הדין דמעפ"ב ממילא מוכח ע"כ דתאאי שתי ברישא וכאמור. והשתא מיושב קושייתינו הנ"ל מה דתני במתני' הך דינא במעפ"ב בקרוב לאמה משום דקבעי למיתני מתמלא ראשון ובאמת דתמיד אותו הבור שמעפ"ב מתמלא ראשון דאם הוא סמוך לאמה אזי כיון דמשום ד"ש א"צ לסוכרו ממילא מתמלא ראשון ואם באמצע הוא מתמלא ג"כ ראשון דנהי דנגד הראשונים לא שייך ד"ש מ"מ הוא קודם לראשונים דהא תתאי שתי ברישא משום דנהרא כפשטי' ולאחרונים הוא קודם משום ד"ש שלא יצטרך לסכור פי בורו וממילא אי הוי תני האי דינא דמעפ"ב מתמלא ראשון מפני ד"ש באמצעי הוי משמע דנגד עילאי ג"כ הטעם מפני ד"ש ובאמת דין זה דנהרא כפשטי' הוא מדינא ולא מפני ד"ש כאשר בררתי לעיל ובד"ה אמנם אכתי) ע"ש מש"ה צייר במתני' דין מעפ"ב בראשון דהוא מתמלא ראשון מפני ד"ש ודו"ק ומה"ט הטור שכתב דין מעפ"ב בכל הבורות ולא בראשון לבד לא כתוב לישנא דמתני' שימלא בורו ראשון רק כתב בלשון זה ימלא בורו ואין צריך לסתום פי בורו מפני ד"ש ע"כ ורצונו משום דלפום מאי דקיימא לן כד"ג רק דאותו שמעפ"ב אינו בסוג כד"ג א"כ יש חילוק דאם הראשון מעפ"ב אז מתמלא ראשון משא"כ כשהאמצעי מעפ"ב אין בו פעולה רק נגד התחתונים שעמהם אינו בכד"ג משא"כ נגד העליונים הוא בכד"ג דהא נגדם ליכא ד"ש וכאמור מש"ה לא כתב רק ימלא בורו וא"צ לסתום כו' דהיינו דלא אמרינן שצריך לסתום לטובת התחתונים ממנו קמ"ל דלא ואיננו עם התחתונים בכד"ג משא"כ עם העליונים עומד בכד"ג וקל להבין

ויצא לנו מזה דאע"ג דמעפ"ב מתמלא ראשון ואינו בכד"ג היינו דוקא נגד התחתונים ממנו אבל נגד העליונים ממנו הוא בכד"ג ונראה לי להביא ראיה ברורה עוד לזה דהנה קשיאילי על הטור שהביא דין דמעפ"ב והרי לרב הוא דמוקמינן מתני' בהכי אבל לשמואל הוי פירושא דמתני' כפשטי' דבור הקרוב לאמה היינו עילאי קדים וא"כ דין זה שיהיה שייך ד"ש במעפ"ב לא שנינו לדידי' בשום מקום ממילא הוי הדין דמעפ"ב ספיקא דדינא דלרב איתי' ולשמואל ליתי'. וממילא כיון דבפלוגתא דרב ושמואל קיי"ל כד"ג ה"ה במעפ"ב כד"ג דדלמא הלכתא כשמואל וא"כ קשיא על הטור שפוסק כד"ג והביא דין מעפ"ב לומר שאינו בתורת כד"ג וקשיא למה ועד שתמה הב"י והראב"ד על הרי"ף והרמב"ם שלא הביאו אוקימתא דמעפ"ב יותר אני תמה על הטור שהביאו ובשלמא בבור עליון א"ש דינו של הטור דאם שם מעפ"ב הוא ממלח ראשון ממ"נ דאי כשמואל דעילאי שתי ברישא הוא קדים ואי כרב דתתאי שתי ברישא א"כ ע"כ הפי' במתני' במעפ"ב נמצא הוא קדים בממ"נ אבל הטור דמצייר הדין מעפ"ב בכל הבורות קשיא דאם אותו הבור הוא אחרון או באמצע הוא עם העליונים ממנו בכד"ג דדלמא הלכה כשמואל וזהו לכאורה קושיא גדולה אע"כ כדברינו הנ"ל דדין מעפ"ב אין לו מקום רק לרב דהיינו נגד התחתונים דאם נצריכנו לסכור פי בורו אתי לאנצויי אבל לשמואל דעילאי שתי ברישא בלא"ה אין מקום לדין זה דמן התחתונים בלא"ה קדים אפי' אין מעפ"ב והעליונים קודמין לו אפי' מעפ"ב משום דכנגד העליונים לא שייך ד"ש כלל וזהו רמז הטור במ"ש ואין צריך לסכור פי בורו דהיינו נגד התחתונים מה שאין כן נגד העליונים שרוצין להקדימו והוא אינו סוכר כלל פי בורות דליכא ד"ש כלל. ולפי זה אתי שפיר דינו של הטור גם באמצעיים דהיינו נגד התחתונים ממנו דמהם קדים ממ"נ דלרב קדים מצד שמעפ"ב ולשמואל קדים מצד שהוא עילאי הבל העליונים הם עמו בכד"ג ואם הם גוברים הם ממלאים תחלה דדלמא הלכה כשמואל דעילאי קדים וא"ש ויש ראיה לדברינו והבן באופן שדין זה שחדשנו כאן הוא אמת משני צדדים. האחד מצד מה שכתבתי והבאתי ראיות דענין הד"ש במעפ"ב אינו רק שלא יצטרך לסכור פי בורו וזהו רק נגד התחתוני' אבל נגד העליונים לא שייך ד"ש הזה דהא הוא אינו סוכר כלל פי בורו. השנית דאפי' אי הוי אמרינן דשייך ד"ש גם נגד העליונים מ"מ נגד העליונים לא מהני הד"ש כלל דדלמא הלכתא כשמואל דלדידי' אין למעפ"ב מעלה כלל ונשאר אדיני' דעילאי קדים ממילא הם עמו בכד"ג ודוקא נגד התחתונים מהני הד"ש הזה של מעפ"ב דהוא קדים ואינו בכד"ג משום דממ"נ או אי עילאי שתי ברישא או אי תתאי שתי ברישא אז מעפ"ב קדים וכאמור ודו"ק. ואכתי איכא למידק לכאורה דהיכי דהאמצעי הוא מעפ"ב אם הוא גבר על העליונים יכולין אח"כ התחתונים להתגבר עליו לפי מה שכתבתי לעיל (בד"ה וראיתי) דסברא דנהרא כפשטי' הוא דינא וסברא דעילאי קדים אינו אלא ד"ש וכתבתי שם דכל שלא נעשה הדבר כפי הוראת הד"ש אז אין הדין נעקר ממקומו ואין הד"ש פועל כלום יעו"ש בדברינו וא"כ זה האמצעי כשהגביר על העליונים מדוע לא יתגברו עליו התחתונים ונהי דלא מצי למימר ליה דלמא תתאי שתי ברישא דהרי אם תתאי ברישא אז האי דמעפ"ב קדים מ"מ יאמרו לו דלמא עילאי קדים ואז אין למעפ"ב מעלה כלל שמגיע לראשונים ואתה שגברת עליהם לא נעשה כתיקון חכמים וא"כ אין הד"ש פועל כלום ויכולים אנו להגבירך וא"כ מדוע אמרינן דהיכי דהאמצעי מעפ"ב אינו עם התחתונים בכד"ג אלא דהא ליתא חדא דהא כבר בארתי שם שהעיקר כדברי מוהרמשי"ף ז"ל דלשמואל ס"ל דליכא שום דין כלל בדבר זה אלא כל הקודם זכה מדינא רק שחז"ל עשו מפני ד"ש דעילאי ברישא וא"כ אין התחתונים יכולים להתגבר על האמצעי דממ"נ אי תתאי שתי ברישא אז הוא קדים מצד מעפ"ב ואם עילאי ברישא משום ד"ש וזה האמצעי שהגביר על העליונים לא נעשה כהוראת ד"ש מ"מ נשאר אדיני' הדבר וכל הקודם זכה וכיון שהוא כבר קדים זכה ואין אלו התחתונים יכולין להתגבר עליו דממ"נ הן מצד הד"ש כל הקרוב למוצא האמה קודם מאותן של אחריו והן מצד הדין כל הקודם זכה וכבר זכה וגם קודם שתגבר האמצעי ליכא למימר שיתגברו התחתונים דהרי אז ממ"נ אין להם שום זכות דאם העילאי קדים מגיע לראשון ואם תתאי קדים מגיע לאותו שמעפ"ב והבן. ותו דאפי' אי נימא דלא כמהר"מ שי"ף ז"ל אלא דגם שמואל ס"ל דמדינא תתאי שתי ברישא רק ס"ל דחכמים עשו בו ד"ש לעקור את הדין שיהי' עילאי ברישא מ"מ אין התחתונים יכולין להתגבר חדא באותו הסברא שכתבתי לעיל דהיכי שלא נעשה כהוראת הד"ש נשאר אדיני' הוא דבר חדש לא נמצא במחברים ואין לנו כח לדון כך אלא דשפיר נוכל לומר דאעפ"י שעבר על הד"ש נגד העליונים מ"מ נגד התחתונים עומד הד"ש במקומו שקרוב קרוב קודם ותו דאפי' אם יהי' סברתינו דלעיל אמיתית מ"מ כאן אין עניינו כלל לדלעיל דהתם עבר הדיני' בממ"נ משא"כ כאן שלא עבר כלום דהא דינא הכי דנגד העליונים כד"ג ועוד יש לחלק בכמה אנפי למעיין ואין להאריך ודו"ק ויצא לנו הדין מכל מה שכ' דכל היכי שאין שום א' מהם מעפ"ב אזי כד"ג ואם העליון מעפ"ב הוא קדים ואם האמצעי מעפ"ב אזי נגד העליוני' כד"ג ונגד התחתוני' אינו בכד"ג אלא הוא קדי' ואם התחתון מעפ"ב אזי כד"ג והיכי דכולהו מעפ"ב אזי הקרוב קרוב קודם ול"א בהא כד"ג דבה' ליכא ספקא כלל דבין לרב בין לשמואל קרוב קרוב קוד' דהא הנה כפשטי' אזיל וכל דמקרבו מתמלאי' תחל' בזה בתחלת התשובה

עוד אביא ראיה למ"ש דדין מעפ"ב אינו אלא נגד התחתונים והוא כי הט"ז בססי' ק"ע הקשה על מ"ש הטור דין וועפ"ב משום ד"ש ולמה לי' ד"ש כלל ולמה הוצרך להביא האי דינא כלל הא בלא"ה אמרינן כד"ג וזה כבר גבר שהרי המים הולכין לבורו ובשלמא הש"ס מוקי למתני' בהכי לרב דאיהו ס"ל תתאי שתי ברישא דאז שפיר קמ"ל דמעפ"ב קדים משום ד"ש משא"כ למאי דקיי"ל כד"ג לא נ"מ כלל זהו תורף דברי הט"ז יעו"ש ואם איתא דמעפ"ב קדים אפילו לעליונים אין מקום כלל לקושי' הט"ז דשפיר צריך הד"ש נגד העליונים דבשלמא נגד התחתונים אתי שפיר סברות הט"ז דהו"ל כאלו גבר כיון שהמים באים אליו קודם שבאו לתחתונים משא"כ את העליונים עדיין לא גבר דהא הם אם יסכרו למעלה לא יבואו המים להאמצעי אע"כ כנ"ל והבן כי זה ברור

והנה בגוף קושי' הט"ז הנ"ל עדיין צריך להסביר דלכאור' הפי' הפשוט הוא דהד"ש במעפ"ב הוא שאין אחר יכול להתגבר עליו ולסכור פי בורו דאע"ג דכד"ג מ"מ זה עדיין לא התגבר רק שהמים באים ממילא ולכן הי' יכול אחר להתגבר עליו אי לאו ד"ש אלא דסברות הט"ז הוא דכל