נאות דשא רלז

כיון שאף אם לא הי' חופר הי' הדין כד"ג ובמה שחפר כבר גברה ידו ולא מצריכינן לי' לסכורי הבור וזהו מפני ד"ש עכ"ד ואין זה מספיק רק בישוב דברי הטור אשר לא הביא דברי הרשב"א והמ"מ והיינו משום דלהלכתא כד"ג אז אף בקדמו המים לבור ג"כ הוא מתמלא ראשון אבל אכתי אהש"ס אין מיושב וקשה מאי למימרא דהא בש"ס דין זה דמתהלכת עפ"ב אינו אלא אם הי' חפור מתחלה דהא לרב איירי בש"ס דלדידי' תתאי ברישא ולא אמרינן כלל כד"ג ולכן צ"ל כדברינו כאן וק"ל) לכן תקנו חז"ל שאחר שכבר עשה מעשה א"צ לסתום ממילא דלפי דברי הפוסקים הללו ודאי דא"ש ולק"מ קושיות מוהר"מ שי"ף ס"ל אלא דנראה דאפילו לדעת הרשב"א והמ"מ דמיירי שהבור קדם מ"מ נ"ל דלק"מ כי זה הוא עצמו קושיות הש"ס דפריך א"ה מאי למימרא ור"ל דבודאי הוא משקה ראשון מדינא בלי ד"ש כלל כיון דהנהר כפשטי' אזיל ומשני דאפ"ה ה"א דאמרי' לי' אשקי בהנדאזא ופירש"י כמוני ר"ל שאומרים לו דלמ' את עדיף מינן ואע"ג שהבור היה עומד שם מתחלה קודם שהמשיכו לשם מים מ"מ בעת שממשיכין המים דרך שם ה"א שאומרים לו סכור בורך ולא תהיה עדיף מינן ונמשיך המים לכאן קמ"ל מפני ד"ש שכיון שבורו עומד על מקום שרוצים למשוך המים דרך שם והנאתו ממילא אתי שיתמלא בורו אינו צריך לסכור בורו וימשיכו מים דרך פי בורו כן נ"ל ברור בישוב קושיות מוהר"מ שי"ף ז"ל וכבר רמזנו ביאור דברים אלו בדברינו בריש התשובה אבל לעולם דסברא דנהרא כפשטי' דינא הוא אלא דמלתא דשמואל דעילאי ברישא משום דמיקרבי זה אינו דין רק ד"ש וס"ל לשמואל דמדינא כל הקודם זכה וכאמור וברור ועוד תירוץ א' על קושיות מהר"מ שיף הזו יש ללמוד מדברי הט"ז בח"מ ס"ס ק"ע שאביא אי"ה לקמן (ובד"ה) ושם יבואר אי"ה

ואחרי שבארנו דברי התלמוד בזה נבאר דעות הפוסקים בזה והנה הטור פסק כפשטא דתלמודא דכד"ג זולת במעפ"ב מתמלא ראשון אבל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא הזכירו כלל אוקימתא דמעפ"ב והביאו המשנה דבור הקרוב לאמה כצורתה וכבר הבאתי לעיל מ"ש הב"י בשם הראב"ד בדעת הרי"ף והרמב"ם דכיון שחזר הדין לכל דא"ג אזי הקרוב לאמה ממלא ראשון אפילו באין מעפ"ב וכבר כתבתי לעיל ובד"ה וגם) לבאר דברים אלו בשני פירושים באורך וכתבתי שם ג"כ דעל שני הפירושים קשה מאוד ושניהם דחוקים יעו"ש בדברינו ותו קשיא טובא מה נאמר בדעת הרא"ש ז"ל שהרי גם הוא עשה ככל אשר עשה הרי"ף וכ' המשנה כצורתה ואם נפרש לדידי' כאשר פי' הראב"ד את דברי הרי"ף ודלא ס"ל כלל אוקימתא דמעפ"ב א"כ קשיא אהטור איך חולק על הרא"ש אביו שהרי הביא אוקימתא דמעפ"ב ואיך יחלוק על אביו ולא יזכיר דעתו כלל וכן הקשה בספר עטר' פז והוא תירץ דהרא"ש לא הוצרך כלל להזכיר אוקימתא דמעפ"ב דהואיל והזכיר דבפלוגתא דרב ושמואל כד"ג ממילא ע"כ נדע מעצמינו דמתני' במעפ"ב יעו"ש וזה דבר צר ודחוק מאוד דבגמרא עשה מזה קושי' ותירץ ולמה יהיה זה בעיני הרא"ש ז"ל לפשוט עד שלא הוצרך לבארו ואיך ישמיט הרא"ש ז"ל פלפול שם מהש"ס אשר הוא נ"מ לדינא לזאת ודאי דבריו אלו בטלים באופן שנעלם מאתנו דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ולהבינם היטב במה שלא הביאו אוקימתא דמעפ"ב

ואשר אחזה אנכי בישוב דבריהם כאשר אבאר דהנה יש להקשות לכאורה קושי' חמורה למאי דמוקי במעפ"ב למה תני במתני' האי דינא בבור הקרוב לאמה דהיינו הראשון הרי ודאי בכל בור דינא הכי ואפי א' מהבורות האמצעים אם האמה מתהלכת עליו ודאי שייך ד"ש אם נצריכנו לסוכרו וכן הוא בהדיא לשון הטור וז"ל אבל אם האמה מושכת דרך הלוכה עפ"י א' מבעלי הבורות ימלא בורו וא"צ לסתום פי בורו מפני ד"ש וא"כ למה תני במתני' בור הקרוב לאמה ובישוב קושיא זו נ"ל פשוט דאע"ג דרש"י ז"ל פי' במתני' דקרוב לאמה הכוונה למוצא האמה דהיינו להתחלתו זהו לפי הה"א או לשמואל גם להמסקנא דהא איהי הכי ס"ל דעילאי שתי ברישא אבל אליבא דרב דאמר תתאי שתי ברישא ומסקינן לדידי' במעפ"ב כך הוא פירושא דמתני' בור שהוא קרוב לאמה ר"ל שהבור קרוב וסמוך למי האמה עד שמחמת קורבתו המים מקלחים לתוכו ואין פירושו שקרוב למוצא האמה אלא למי האמה ולזה כיון רש"י במ"ש על דברי המקשה וז"ל הקרוב לאמה היינו עילאי ורצה בזה דהמקשה הכי הוי ס"ד דקרוב לאמה היינו עילאי משא"כ למתרץ כך נ"ל ביאור דברים הללו ובהא מיושב מה שהקשה להתוס' שם בהא דאמרינן כד"ג ול"א הלכתא כשמואל בדיני משום דמסתבר טעמי' דרב הא צריכינן לדחוקי מתני' אליבא דרב יעו"ש ולהנ"ל נ"ל דאדרבא לרב הפי' במתני' מרווח טפי היטב דאלו לפירש"י במשנה קשה דהכי הול"ל בור שהוא קרוב למוצא האמה וגם לשון מתמלא ראשון קשה דהו"ל לומר ממלאהו ראשון דהא לשון מתמלא משמע דמעצמו מתמלא ממילא אע"כ דקרוב לאמה דקתני ר"ל שמעפ"ב שהבור קרוב ונמשך אצלו האמה עד שהאמה מקלחת לתוכו ומתמלאת ממילא נמצא דאוקימת מתני' אליבא דרב הוא פי' הנכון ומרווח ומיושב קושיות התוס' ויותר מזה י"ל בהא דקאמר הש"ס תרגמא שמואל אליבא דרב כו' ולא קאמר תירצה שמואל או אמר שמואל וכה"ג ורגילים המחברים בכל מקום לפרש לשון תרגמא לומר דבלאו אותה הקושי' ג"כ מוכרח לפרש כך ויפורש עפ"י דברינו דבאמת אוקימתא דמעפ"ב הוא הפי' נכון ומרווח במשנה ובאמת גם לשמואל מוכרח לפרש כך מכח הנך קושי' שכתבנו מדלא תני קרוב למוצא האמה וגם מדתני מתמלא ראשון דמשמע דמתמלא ממילא אלא משום דהמקשה הוי סבור דקרוב לאמה היינו עילאי ופירושו קרוב למוצא האמה מש"ה קאמר תרגמא שמואל אליבא דרב משום דלפי דעת המקשה דהוי מתיישב לי' פירושא דמתני' קרוב למוצא האמה לא הי' צריך שמואל לומר לו פי' א' רק בכדי דלא תקשי לרב הוצרך להשיב אבל באמת עיקר פירושא דמתני' הוא במעפ"ב גם לשמואל ולפ"ז ממילא מתיישב שפיר דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל שכולם ס"ל כפשטא דש"ס וכדברי הטור ומה שהביאו המשנה כצורתה ולא הביאו כלל אוקימתא דמעפ"ב היינו משום דלא הוצרכו לזה דהא הכי הוא פשטא דמתני' קרוב לאמה היינו מי האמה וכאשר נתבאר ורש"י במתני' דפי' קרוב למוצא האמה היינו משום דהמקשה הוי ס"ד הכי ודרך רש"י ז"ל לכתוב במשנה מה שהוא לפי הה"א אבל בתר הכי אמרי תרגמא ור"ל כאשר בארנו שזה הוא הפי' הפשוט במשנה ושוב לא הוצרכו הם להביא זאת כלל והטור בא לבאר יותר דברי אביו הרא"ש ז"ל מש"ה כ' בפי' דמיירי במעפ"ב אבל עכ"פ על מה שהם ז"ל לא הביאוהו ליכא לאקשויי כיון שהפי' הפשוט כך הוא במשנה בין לרב בין לשמואל וכאמור וא"ש באופן שאין שום א' מהפוסקים סובר כלל דבור הקרוב למוצא האמה מתמלא ראשון אלא כולם נכנסים תחת כל ד"ג מן הראשון אל האחרון זולת מי שהאמה מעפ"ב שהוא אינו תחת כד"ג וכאשר פסק הטור ואין ביאור דעת הרי"ף והרמב"ם כאשר בארם הראב"ד והב"י וכנ"ל. אולם אף שכל פי' זה נכון ופשוט בדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש מ"מ בטלה דעתי נגד דברי הראב"ד והב"י אשר מפרשים בדעת הרי"ף והרמב"ם דאפילו באינו מעפ"ב ממלא ראשון ותו דלפי מה שאכתוב אי"ה לקמן (בד"ה בדרך יותר) דלשמואל א"א כלל שיהי' פירושא דמתני' קרוב למי האמה דהיינו מעפ"ב מהטעם שיתבאר שם יעו"ש אלא דלשמואל גם להמסקנא פירושא דמתניתין הוא קרוב למוצא האמה דהיינו עילאי א"כ אע"ג דפירושינו נכון הוא אליבא דרב למאי דמוקי במעפ"ב בכדי ליישב קושייתינו מה שהקשינו (בריש דבור זה) למה מצייר מתני' דינא דמעפ"ב בבור ראשון דוקא ומשום קושיא זו נכון פירושינו אליבא דרב דקרוב לאמה היינו למי האמה שמעפ"ב מ"מ כיון דעכ"פ לשמואל אין הפי' כך אפי' במסקנא תו הו"ל להרי"ף והרמב"ם והרא"ש להביא בהדיא אוקימתא דמעפ"ב דבשלמא לפי מה שרציתי תחלה לבאר בלשון תרגמא לומר שזה הוא הפי' הפשוט במשנה ושהוא כך גם לשמואל אז שפיר הי' אפשר לפרש כך בדעת רי"ף ורמב"ם דלא הוצרכו כלל להביא אוקימתא זו דאע"ג דהמקשה טעה בזה והי' מפרש מתני' קרוב למוצא האמה מ"מ המתרץ גילה לו שטעות הוא בדבר פשוט אבל לדברינו אלה דלשמואל גם להמסקנא אין פי' המשנה במעפ"ב אלא קרוב לאמה היינו עילאי א"כ הו"ל לרי"ף ולרמב"ם לבאר דמיירי במעפ"ב ולכן מסתבר לומר לדעתם כאשר ביארוה הראב"ד והב"י ומ"מ נ"ל דהטור והרמ"א ז"ל המה מפרשים דברי הרי"ף ורמב"ם ורא"ש כאשר פירשתי דכוונתם במעפ"ב ואעפ"י שיש בו קצת דוחק וכמו שכתבתי מ"מ כבר בארתי דגם פירושו של הראב"ד לא ימלט מדחוקים לכן פירשו הם באופן שיסכים לפשטא דשמעתא מש"ה כ' הטור במעפ"ב וס"ל דכוונת אביו הרא"ש ז"ל כך הוא כאשר בארתי וכן מפורש לדעתו ברי"ף ורמב"ם וכן הרמ"א ז"ל הכי ס"ל דהרי במ"ש המחבר ובור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון הגיה רמ"א ז"ל והנהר מושך בו ע"פ הלוכו והקשה שם הסמ"ע דהו"ל להגיה בלשון י"א כיון דמדברי הרי"ף ורמב"ם ורא"ש לא משמע הכי יעו"ש ולי נראה לדברינו הנ"ל דרמ"א ס"ל כהטור דדברי כל הפוסקים מתפרשים כך דביאור קרוב לאמה היינו למי האמה שמעפ"ב ולכן לא כ' כלל לשון י"א כיון שאינו נמצא כלל מי שחולק עליהם בפי' וכמו שכתבו האחרונים כמה פעמים דהיכי שיוכל לשון המחבר להתפרש ג"כ כך לא כ' לשון י"א מש"ה כתב כאן רמ"א ז"ל והנהר מושך כו' והוא פי' וביאור על לשונו של המחבר בתיבת קרוב לאמה וכ"ז נ"ל ברור באופן שבכוונת דברי הרי"ף והרמב"ם ורא"ש יש שני דעות דעת א' הוא פי' הראב"ד וב"י דבכל הבורות כד"ג זולת בבור הראשון הוא ממלא ראשון ודעת ב' הוא פי' טור ורמ"א בדבריהם דאפי' בבור הראשון נמי אמרינן כד"ג ולדינא הדבר ברור דכד"ג גם בראשון כיון דאיכא ב' דעות בהו והטור ורמ"א החזיקו בהדיא בדעה זו דבעינן מעפ"ב ורמ"א בתראה הוא ממילא נהי שיהי' נכנס זה הדבר תחת סוג ספיקא דדינא א"כ כי היכי דבפלוגתא דרב ושמואל דמספקינן בי' קי"ל כד"ג ממילא ה"ה בבור הראשון דיש בו דעות הפוסקים אמרינן כד"ג וזה ברור

בדרך א' נ"ל ליישב קושייתינו (שבריש דבור הקודם) למאי דמשמע מפשט דברי המפרשים והפוסקים דלישנא דמתני' בור הקרוב לאמה הכוונה למוצא האמא כדפירש"י במתני' אלא דאוקימתא הוא דמוקי לה הש"ס אליבא דרב במעפ"ב אבל לא שיפורש כך לישנא דמתני' וממילא דלפ"ז באמת הדבר תמוה למה ציירה המתני' דין זה דמעפ"ב דוקא בבור הראשון והרי דין זה נוהג בכל הבורות כמבואר בטור ונ"ל