נאות דשא קצד

היכי דאינו צריך רק שנים כגון בעדי הגט ואיכא תלתא נמי איכא משום כיעור אע"ג דבלאו איהו הוי סגי דמ"מ כיון שהוא בין המנויין חיישינן לי'

ולכאורה הי נ"ל קצת להביא ראי' לדעת הנ"ב מהא דאמרינן בגיטין דף י"ח ע"ב גבי פלוגתא דר"י ור"ל באומר לעשרה כולכם כתבו גט לאשתי דכולם חותמין וקאמר ר' יוחנן שנים משום עדים וכולם משום תנאי ור"ל אמר כולם משום עדים וקאמר מאי בינייהו ומשני דחתם בי תרי מינייהו ביומי' ואינך מכאן עד עשרה ימים א"נ שנמצא א' מהם קרוב או פסול למ"ד משום תנאי כשר ע"ש וקשה דאמאי לא קאמר דאיכא בינייהו אי רשאי חד מהעשרה לישאנה דלמ"ד משום עדים איכא כיעור לבעל נפש משא"כ למ"ד דרק שנים משים עדים והשאר אינן רק כמו תנאי דעלמא רשאי א' מהם לישאנה דאעפ"י שחתם על הגט מ"מ הא אינו עד כלל וכ"ת דאע"ג דאינו עד מ"מ כיון דהבעל הטיל תנחי שלא יהי' גט כלל אא"כ יחתמו בי כל העשרה משום הכי אין שום א מהם רשאי לישאנה דאיכא בי' כיעור כיון דבלאו איהו לא הוי מתכשר גיטא הא פשיטא דליתא דהא ענין החשד והכיעור כך הוא דהיכי דאיכא חד סהדי אסור מדינא לישאנה משום דאנן חשדינן לי' כשנשאה שהעיד בשקר וכי איכא תרי לא חשידי לדידן דהיינו שאין אנחנו חושדין אותם לכן מדינא שרי לישאנה רק דאיכא משום כיעור והכוונה דאע"ג שאנחנו אין חוששין שישקרו מ"מ העולם יחשדו אותו ששיקרו וילעזו עליהן ובעל נפש צריך להיות נקי ומישראל וממילא דלפ"ז איך נימא כאן שהעולם יחשדוהו מחמת דבלתו איהו לא הוי מתכשר גיטא ע"י שהבעל הטיל תנאי דממ"נ אם אמת שהבעל צוה לגרש והטיל תנאי א"כ אין כאן חשד והרי נתגרש האשה כרצון הבעל אם יחשדו שהוא שקר ושהבעל לא צוה כלל לגרשה ת"כ אין כאן תנאי כלל ולאיזה צורך חתם זה הגט וא"כ פשיטא דלמ"ד משום תנאי ליכא כהן כיעור משא"כ למ"ד משום עדים א"כ הא קיי"ל המעיד לאשה לא ישאנה וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' דלימא א"ב בהכי דבשלמא הא לא קשיא דלימא א"ב אם רשאים החתומים ליקח שכר דלמ"ד משום עדים אסורים ליקח שכר ולמ"ד משום תנאי מותרים ליקח שכר לבד שנים מהם די"ל דזה נכלל בהא דקאמר א"ב שנמצא א' מהם קרוב או פסול דכיון דקיי"ל הנוטל שכר להעיד עדותו בטל א"כ הו"ל כנמצא פסול אבל הא קשיא דלימא א"ב אם רשאי א' מהם לישאנה וק"ל א"ו כדברי הנ"ב דהיכי דסגי בע"א ואיכא שנים רשאי אחד מהם לישאנה כיון דבלאו איהו הוי סגי וא"כ ה"ה היכי דצריך ב' עדים ואיכא שלשה רשאי ג"כ אחד מהם לישאנה כיון דבלאו איהו הוי סגי ומש"ה אפילו למ"ד משום עדים מ"מ רשאי לישאנה כיון דסגי בשני עדים ואע"ג דהכא לא סגי בלא כולהו מצד שציווי הבעל מ"מ משום הא ליכא כיעור וכמ"ש תחלה אליבא דמ"ד משום תנאי דמה שיש בו צורך להגט מחמת אמירת הבעל תו ליכא לעז דאם יאמינו באמירת הבעל תו אין חשד וליכא חשדא רק במה שיש בו צורך להגט תמיד דלא הוי מתכשר בלעדו בלתי אמירת הבעל ומש"ה כיון דבלי אמירת הבעל סגי בשני עדים מש"ה אפילו למ"ד כולם משום עדים רשאי לישאנה מש"ה לא עביד א"ב בהכי וא"ש ממילא דיש לנו לכאורה ראי' לדעת הנודע ביהודה ז"ל

שאלה קט

איברא דנ"ל דשלשה עדים החתומים על הגט אסור א' מהם לישאנה אפילו למאי דקיי"ל דשנים משום עדים והשאר משום תנאי ודלא כסברות הנודע ביהודה ואפשר דאפילו אם חתמו בלא ציוו הבעל כגון אם לא אמר כולכם דסגי בשנים אפ"ה אם חתמו כולם אסיר אחד מהם לישאנה וכמו שאבאר אי"ה

וממקום שבאנו להביא ראי' להנו"ב משם מוכח איפכא והוא דאם כדברי הנ"ב א"כ קשיא על מהרי"ק והרמ"א וכל הנמשכין אחריו להתירו לעדי הגט ליטול שכר איך לא אשתמיט חד מינייהו לבאר דהיינו דוקא דאין חתומים בגט רק שנים דאז רשאים ליטול שכ עבור שמפסידים שאין רשאים לישא האשה אבל אם חתומים שלשה דאז כ"א מהם רשאי לישאנה נמצא אינן מפסידים כלל אם אסור שום אחד מהם ליטול שכר כיון דכל א' מהם יוכל לישאנה מטעם דבלאו איהו הוי סגי לדברי הנ"ב א"ו דלא כהני"ב אלא אפילו היכי דבלאו איהו הוי סגי מ"מ כיין שהוא בתוך המנויין ולעזו העולם עליו בראותם רגלים לדבר שא' מהם נשאה ומה דהוי קשיא לן בסימן הקודם (ד"ה ולכאורה) מה דלא עביד א"ב אי רשאי לישאנה דמזה הוכחנו דאפילו למ"ד משום עדים שרי אמינא דהא ליתא ומצינא לשנויי דבאמת ה"מ למיעבד א"ב בהכי ואטו כי רוכלא לחשוב מיהו שינוייא דתיקח לא משנינא אלא דאדרבא איפכא הוא דמש"ה לא עביד א"ב בהכי משום דאפילו למאן דאמר משום תנאי מ"מ אסור לישאנה וראיה לדבר ממוהרי"ק הנ"ל שכתבתי דמדסתמו דבריהם מוכח דאפילו בחתומים שלשה רשאים ליטול שכר וא"כ אנן הא קיי"ל כולם משים תנאי ואפ"ה רשאים ליטול שכר משום דאסורים לישאנה ואע"ג דביארתי (שם) דמצד הסברא למ"ד משום תנאי שרי דליכא לעז כלל יעו"ש בדברי מ"מ י"ל דהא ליתא דלאו כ"ע דינא גמירי שידעו דכולם משום תנאי וכי חזי עשרה חתומים בגט כדרך עדים הם חושבים את כולם לעדים וכי חזו דחד מינייהו נשאה ולעזו עליו וראיה דהא אמר התם מיחתם לכתחלה קרוב או פסול אמרה לה פסול דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא שיכשירו קרוב לעד ועיין בש"ך חו"מ סימן מ"ה שתפס גירסת זו ופירש דבדיעבד נמצא קרוב כשר למ"ר משום תנאי אבל לכתחלה אמרי לה פסול והכי קיי"ל משום דמחליף שהרואים יסברו שכולם כיוונו להעיד ויבואו להכשיר קרוב הרי דהרואים סוברים שהם ערים ואפילו לאמרי לה כשר היינו דס"ל דל"ח שיבואו להכשיר עדות קרוב החתום בשטר כיון דדינים מסירים לב"ד לא חיישינן לב"ד טועים אבל בנ"ד דחיישינן ללעז שילעזו בני אדם ודאי חיישינן לה שפיר לריב בני אדם דלאו דיני גמירי וסוברים שכולם הם עדים וכן להגורסים מיחתם בתחלה ונאמרו בזה שיטות הרבה אימת חיישינן לאחלופי בקיום שטרות ואימת ל"ח והובא בש"ך שם ועיין בב"י באה"ע סימן ק"ך ופר"ח שם וגט פשוט שם שהאריכו הרבה בביאור שיטות הללו יעו"ש וא"כ הי' מקום לומר דבאותן חתומים דל"ח בהו לאחלופי בקיום שטרות והיינו משום דלא יחשבו חותם לערים א"כ יהיו רשאים לישאנה למ"ר משום תנאי הנה אם שהיה מקום בזה לפלפל לכל השיטות וליישב שאין הדבר כן מ"מ להיות שהדברים במקומם ארוכים לא רציתי להאריך בזה. רק אומר אני בקצרה דדוקא לענין תחלופי בקיום שטרות שהוא דבר המסור לב"ד בהא ס"ל לאותן הדעות לחלק בין ראשונים לאחרונים הו אמצעיים לכל מר כדאית לי משום שהב"ד יבינו באותן החתומים שלא לעדות חתמי משא"כ סתם אנשים אינם יודעים לדקדק בכל אלה וכראותם חתומים הרבה אנשים הם בעיניהם כולם עדים ולכן חוששין ללעז וכנ"ל באופן דאפילו חתומים הרבה על הגט למאי דקיי"ל דכולם משום תנאי ואינם נקראים עדים כלל אפ"ה כיון שהם חתומים בשטר נחשבים בעיני העולם לעדים ואיכא לעז ואין רשאי א' מהם לישאנה ומה"ט נראה ה"ה אם לא אמר כולכם דהוי סגי שיחתמו שנים אפ"ה אם חתמו כולם אין רשאי אחד מהם לישאנה דכיון שהם חתומים בגט נראים כעדים ואיכא לעז ואפשר דהא גרע מהיכי דאמר כולכם משום דהיכי דאמר כולכם דהטיל תנאי בגט א"כ חתמו לשם תנאי דאם לא היה חתמו לא הי' גט כלל משא"כ כי לא אמר כולכם דהוי סגי בשנים א"כ ודאי חתמו לשם עדים כן נ"ל. עוד הי' נראה ה להביא ראי' לסתור דברי הנו"ב דהא אנן קיי"ל כר"א דע"מ כרתי וא"צ עדי חתימה כלל ומה שנוהגין לחתום עדים בגט הוא רק לצאת ידי ר"מ כמבואר בב"ש כ"פ וא"כ היכי דאין עדי חתימה עדי מסירה אלא מזמינן עדי מסירה אחרים אם כן י"ל דהעדי חתימה רשאים לישא האשה כיון דבלאו אינהי הוי סגי לסברות הנו"ב וא"כ איך התיר מוהרי"ק לעדים החותמים בגט ליקח שכר מטעם דאין רשאים לישא האשה ולמה לא ביארו דהיינו דוקא היכי דהן עצמם הן העדי מסירה אבל אם יש ע"מ אחרים אז אין רשאים הע"ח ליקח שכר אע"כ אע"ג דבלאו אינהו הוי סגי מ"מ כיון שהם חתומים בו אסורים לישא ודלא כהנו"ב. אולם בראי זו יש לפלפל ולפקפק ואין רצוני להאריך בזה אבל עכ"פ שאר הראיות שהבאתי הם לדעתי ראיות מכרחות באופן דאיכא לעז בכל גווני אפילו היכי דבלאו איהו הוי סגי והנראה לפענ"ד כתבתי

שאלה ק"י

יש להסתפק בחסרון בגרגרת שיש בה כשיעור המטריפה כמבואר בפוסקים אי הוי טרפה או נבלה כדין פסוקת גרגרת ונ"מ לענין אותו ואת בנו או לענין הבצים דיש חילוק בין נבלה לטרפה

תשובה הנה בהא דקיי"ל דנקובת הוושט ופסוקת הגרגרת הו"ל נבלה כבר ביאר הש"ך ברסימ"ך ל"ג דמחיים אינה רק טרפה אלא שהלכה למ"מ דשחיטה אין מועיל בה דכיון שיש קלקול במקום שחיטה שוב אין השחיטה מתירה והוי נבלה לאחר שחיטה משום דהו"א כמתה מאלי' ולפ"ז מסתברא ודאי דה"ה חסרון בגרגרת דכיון דאירע בה פסול המטריפה במקום שחיטה שוב אין שחיטה מועיל בה אלא דיש מקום ספק בזה לפמ"ש התוס' בא"ט דף מ"ג בד"ה הנך דטרפות דחסרון בגרגרת היינו על שם סופו משום דסופו להיות נפסק רובא ולכן יש להסתפק בזה אם נאמר דכיון דאינה טרפה רק ע"ש סופו ועכשיו עדיין הגרגרת בריא רק שכך אמרה תורה דנדון ע"ש סופו כדמצינו בכמה טרפות שאינם טרפה רק משים שסופן לטרוף משום הכי די שנאמר בו על כל פנים שהוא טרפה אבל לא נדון אותו לנבילה דבשלמא פסוקא ברובא שנתמעט חיות הגרגרת ואי אפשר שיתירה הגרגרת בשחיטתו כיון דכבר אין בו חיות אבל זה שאינו נדון רק ע"ש סופו ועכשיו עדיין כל חיות הגרגרת יש בו והוי שחיטתו שחיטה מעליית' ולא הוי נבלה ואע"ג שביארתי לעיל (בסימן ע"ה בד"ה הרי) דכל דבר שנטרף ע"ש סופו אינו חי עד יב"ח מיום שאירע בו אותו הריעותא מ"מ י"ל דעכשיו עדיין כל חיותו בתוכו רק דאח"כ שיפסק רוב אינה יכולה לחיות יב"ח מיום החסרון אבל כל עוד שלא נפסק הרוב יש בגרגרת עדיין כל